בפסיקה הודגש כי עובדי החברה הם בעלי מעמד מיוחד לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך. על יסוד ההכרה במעמדם המיוחד של עובדי החברה וחובות האמון המיוחדות בהן חבים בעלי השליטה בחברה, הורחבו הנסיבות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות של החברה בתביעות עובדים למימוש זכויותיהם כגון: במקרים בהם המעביד מנכה מהשכר את חלק העובד לפנסיה ולא מעביר את הכספים לתעודתם, או במקרה בו מוקם ומנוהל עסק הממשיך (ולו חלקית) את פעילות החברה, כך שהמהלך מרוקן למעשה את החברה מנכסיה. כשמדובר בחברה משפחתית ובהתקיים הנסיבות הנדרשות נוטה הכף להרמת המסך, הואיל והסיכוי לעירוב נכסים ולטשטוש הקו המפריד בין טובת החברה לטובת המשפחה הוא גדול יותר.
טענות התובע בדבר החלפת ישויות משפטיות וכו', לא הוכחו. כך גם לא הוכח כי הנתבעים נטלו סיכונים בלתי סבירים בהפעלת החברה, לרבות במהלך התקופה בה נקלעה החברה למצב כלכלי קשה. נסיונו של בעל עסק לצאת מהמשבר העסקי והמשך הפעלת החברה באותה תקופה אינה מצדיקה, כשלעצמה, הרמת מסך. הכלל בדבר הרמת המסך אינו מאפשר הרמת מסך כשלא הוכחו אחת או יותר מהעילות הנקובות בסעיף 6 לחוק כמו גם מודעות של בעל המניות לשימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. הרחבת הנסיבות בגינן ניתן להרים מסך תתאפשר במקרים בהם יוכח כי המעביד פעל בחוסר תום לב כלפי עובדיו ובכלל זה אי תשלום שכר וזכויות קוגנטיות נוספות במשך תקופה ארוכה, באופן שיש בו כדי להונות ולקפח את העובד. התובע לא הוכיח כי הנתבעים פעלו מתוך כוונת מרמה או בחוסר תום לב כדי לקפחו להונותו.
יחד עם זאת, הוכח כי הנתבעים ניכו מהתובע כספים עבור חלק העובד לפנסיה ואולם החל מחודש דצמבר 2010 ועד למועד סיום העבודה, כספים אלו לא הועברו לתעודתם. מצב דברים זה הוכר כעילה מספקת להרמת מסך (עניין אדיב). כפי שנפסק, התנהלות זו מהווה "שליחת יד" בכספי העובד ועבירה, ועל כן מדובר במקרה מובהק של מעשה תרמית המצדיק את "הרמת מסך" ההתאגדות כלפי בעלי המניות, גם אם לא מתקיימות עילות נוספות. אמנם, ההלכה בעניין אדיב נקבעה טרם התיקון לחוק החברות שצמצם את האפשרות להרמת מסך, ואולם ההלכה ולפיה אי העברת ניכויים משכרו של עובד לקופת הפנסיה מהווה עילה עצמאית מספקת להרמת מסך נותרה על כנה גם לאחר התיקון לחוק החברות.
| פסק דין
|
- זוהי תביעה לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודה ו/או סיומה ובכלל זה: פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין העדר הפרשות לקרן ההשתלמות, החזר ניכויים מהשכר שלא הועברו לתעודתם והחזר הוצאות. עוד עותר התובע להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת 1 ולחיוב אישי של הנתבעים 2 ו -3 בכל הסכומים שייפסקו לזכותו.
- התובע שמש כמנהל עבודה בפרויקטים שבוצעו על ידי הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת או החברה) וזאת החל מחודש 11/1999 ועד לחודש 1/2012 (כולל). עד לשנת 2004, התובע נתן שירותים לנתבעת, בתחילה, כעוסק מורשה ולאחר מכן באמצעות חברה בבעלותו. אין מחלוקת, שבשנת 2004 הוסכם בין הצדדים שהתובע יועסק כעובד שכיר בהיקף של משרה מלאה[1] . ואולם גם לאחר הסכמה זו, התובע המשיך לתת לנתבעת שירותים באמצעות החברה שבבעלותו, בין במקביל להיותו שכיר ובין לסירוגין, בין התקופות בהן הועסק כשכיר.
מכאן, שאחת המחלוקות המרכזיות בתיק עוסקת בהגדרת התקופה בה התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד וכפועל יוצא, מהם הזכויות והסכומים המגיעים לתובע בגין תקופת העבודה וסיומה מכח מעמדו כעובד שכיר בנתבעת.