ואלו העובדות הרלוונטיות:
- הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת בייצור, עיבוד וביצוע עבודות שיש באתרים שונים ברחבי הארץ.
- הנתבעים 2 ו -3 (להלן בהתאמה – אלי ויוסי) הם הבעלים של הנתבעת, כאשר אלי מחזיק ב -95% ממניות החברה ויוסי ב -5% הנותרים [2].
במסגרת חלוקת העבודה בין הנתבעים, יוסי היה אחראי על ניהול הפרויקטים שהתבצעו מחוץ לחברה ובכלל זה על העובדים באותם פרויקטים[3], ואלי היה אחראי על העבודות שבוצעו במפעל עצמו כגון- חיתוך אמבטיות ומטבחים[4].
- התובע שימש כמנהל עבודה באתרים ובפרויקטים שונים של הנתבעת וזאת משנת 1999 ועד לחודש ינואר 2012 (כולל).
הקשר בין התובע לבין הנתבעים נוצר כתוצאה מעבודת התובע אצל קבלן משנה של הנתבעת, מר אורי כספית במהלך השנים 1990 ועד 1999. לאחר שמר אורי כספית נקלע לקשיים, התובע פתח תיק כעוסק מורשה והחל לספק שירותים לנתבעת במקום מר כספית ולקבל תמורה כנגד חשבוניות[5].
- בשנת 2002, הקים התובע חברה בע"מ בשם ש.ק.ד- ריצוף ובנייה בע"מ (להלן- חברת ש.ק.ד) המעניקה שירותי ריצוף ובנייה ללקוחות. הנתבעת היתה הלקוח העיקרי של חברת ש.ק.ד ואולם החברה נתנה שירותים גם ללקוחות אחרים[6].
בשנת 2008, הופסקה פעילותה של חברת ש.ק.ד והיא חודשה בחודש יולי או בחודש ספטמבר 2012 מספר חודשים לאחר סיום עבודתו של התובע בנתבעת[7].
- בשנת 2004 הוסכם בין הצדדים שהתובע יועסק בנתבעת כעובד שכיר ובהיקף של משרה מלאה. בהתאם, התובע קיבל שכר חודשי קבוע כפי שהוסכם בין הצדדים והשכר שולם באמצעות תלושי שכר.
התובע עבד כשכיר החל מחודש ינואר 2004 ועד לפיטוריו בחודש 3/2006[8]. יצוין כי מהחשבוניות שצורפו לכתב ההגנה עולה כי גם בתקופה זו התובע המשיך לתת לנתבעת שירותים באמצעות חברת שקד וזאת כנגד תמורה משתנה בהתאם להיקף ביצוע העבודות באתרים השונים ובמקביל לעבודתו כעובד שכיר. מחודש 4/2006 ועד לחודש 11/2007, התובע נתן לנתבעת שירותים באמצעות החברה בבעלותו והחל מחודש 11/2007 ועד לחודש 1/2012 (כולל), התובע הועסק בנתבעת כעובד שכיר, כאשר במהלך שנת 2008 הוא המשיך במקביל לספק לנתבעת שירותים באמצעות החברה שבבעלותו[9].
במהלך תקופת העבודה של התובע כשכיר בנתבעת, בשנים 2004-2008, התובע המשיך לספק שירותים ללקוחות אחרים באמצעות החברה בבעלותו וזאת במקביל לעבודתו בנתבעת[10].