- לטענת התובע, נסיבות המקרה מצדיקות הרמת מסך כלפי הנתבעים 2 ו -3 וחיובם באופן אישי בחובות החברה. הנתבעים החליפו ישויות משפטיות, החליפו את שמות החברות שהעסיקו את התובע והחליפו את תואר משרתם בחברות- אף שלאורך כלל התקופה ברור לכל כי הם היו המעסיקים האמיתיים של התובע. הנתבעים הפרו את חובת תום הלב בכך שהבטיחו לתובע כי שכרו וכל זכויותיו ישולמו ואולם בפועל לא עשו כן. הנתבעים המשיכו להעסיק את התובע חרף המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעו תוך לקיחת סיכונים בלתי סבירים ובכך העמידו את התובע בפני שוקת שבורה,. הנתבעת מצויה במצב של חדלות פרעון ולפיכך ללא הרמת מסך לא יתאפשר לתובע לקבל את זכויותיו. פסקי דין שניתנו כנגד הנתבעת בהליכים של עובדים אחרים-לא בוצעו, כך שקיימת סבירות גבוהה למדי שלנתבעת אין מאיפה להיפרע. העובדה שהנתבעים הפסיקו את פעילותה של החברה בטרם הובטחו הזכויות של עובדיה מהווה על פי הפסיקה עילה להרמת מסך. גם העובדה שהנתבעים לא העבירו את מלוא הניכויים שנוכו משכרו עבור קרן הפנסיה לתעודתם מוכרת בפסיקה כעילה המצדיקה את הרמת מסך ההתאגדות.
- מנגד, לטענת הנתבעים, אין כל הצדקה לחריגה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת והרמת מסך ההתאגדות כלפיהם. הנתבעים פעלו מתוך ראייה לטווח ארוך ועל סמך תחזית עסקית סבירה ולא נפל רבב בהתנהגותם ביחס למצבה הכלכלי של החברה. התחזית העסקית נכשלה שלא באשמתם, כי אם לנוכח התנהלות האתרים השונים בהם בוצעו העבודות על-ידי הנתבעת. נקודת המוצא בסוגית הרמת מסך ההתאגדות היא שיש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של החברה והרמת מסך תתאפשר רק במקרים בהם יוכח כי נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת בעלי השליטה בחברה. במקרה דנן, לא התקיימו טעמים המצדיקים הרמת מסך. הנתבעים לא עשו שימוש לרעה בחברה, לא קיפחו את משכורות העובדים ולא התנהלו בחוסר תום לב כנטען.
המסגרת הנורמטיבית
- נקודת המוצא בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות הינה שיש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של החברה מבעלי המניות בה וזאת כדי לאפשר מהלך תקין של חיי המסחר והמשק[69]. לצד עקרון זה התפתחה הדוקטרינה של הרמת מסך ההתאגדות המאפשרת לבית המשפט להתעלם מן ההפרדה שבין בעלי המניות לבין התאגיד, וליצור, במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת, יריבות ישירה בין נושי התאגיד לבין בעלי מניותיו[70].
- הכלל בדבר הנסיבות בהן רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לבעל המניות חוב של החברה מעוגן בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (כפי שתוקן בתיקון מס' 3 לחוק החברות מיום 17.3.2005) (להלן- חוק החברות) וכדלקמן: