עבור התקופה 5/2008-8/2010 -סך של 11,834 ₪ = 28 חודשים * 5% * 8,453 ₪ עבור התקופה 9/2010-1/2012 - 10,777 ₪ = 17 חודשים * 7.5% * 8,453 ₪.
החזר הוצאות דלק
- לטענת התובע, במהלך תקופת עבודתו נאלץ לשלם מכיסו הוצאות דלק לרכב שהועמד לרשותו על ידי הנתבעת ואשר היו אמורות להיות משולמות על-ידי הנתבעת ובסך של 1,300 ₪.
לטענת הנתבעת, ברכב שהועמד לשימושו של התובע היה דלקן ולכן לא ברור מדוע ועבור איזה רכב הוצאו ההוצאות להן הוא טוען, ואין המדובר כלל ברכב שנמסר לו על-ידי החברה.
- עיון בקבלות שהגיש התובע עבור צריכת דלק[62] מעלה כי שתיים מתוכן הונפקו במועד לא ידוע ולא ניתן לדעת האם מדובר בתקופת העבודה של התובע. על גבי שתיים אחרות מופיע מספר רכב 2681763 אשר אינו תואם לרישום שהגישה הנתבעת בדבר הרכב שהיה ברשות התובע בתקופה האחרונה לעבודתו ושמספרו 56-164-35[63] ואין בפנינו כל הוכחה ממנה ניתן ללמוד כי הוצאות הדלק הוצאו על ידי התובע בגין רכב הנתבעת[64]. אשר על כן, התביעה ברכיב זה –נדחית.
טענת קיזוז
- לטענת הנתבעים, יש לקזז מהסכומים שייפסקו לזכות התובע, חובות של התובע כלפי הנתבעת הן בגין החזר הלוואה והן בגין שימוש שלא כדין ברכב החברה לאחר סיום עבודתו בנתבעת.
לטענת הנתבעים, הנתבעת נתנה לתובע הלוואה בסך של 15,000 ₪ ביום 22.05.2009 , כאשר התובע לא השלים את החזר ההלוואה במלואה והוא נותר חייב לנתבעת סך של 6,459 ₪. התובע הודה כי נטל הלוואה מהנתבעת ואולם לטענתו הוא החזיר את ההלוואה במלואה [65].
- מהראיות שהוצגו בפנינו עולה כי הנתבעת צרפה כרטסת עובד של התובע בגין שנת 2009, בעוד שעל פי תלושי השכר החלקיים שהוצגו בפנינו, התובע המשיך להחזיר את ההלוואה גם בשנת 2011. לפיכך, משעה שהנתבעת בחרה לצרף כרטסת חלקית בגין שנת 2009 בלבד ואף לא צרפה את תלושי השכר בגין שנת 2010, אי המצאת מלוא הנתונים והמסמכים המצויים ברשותה פועל לחובתה ואנו קובעים כי הנתבעת לא הוכיחה שהתובע לא פרע את ההלוואה במלואה. בפרט, בחלוף פרק הזמן הממושך ממועד לקיחת ההלוואה ועד למועד סיום יחסי העבודה.
- גם טענות הנתבעת בנוגע לקיזוז הוצאות השימוש ברכב – לא הוכחו. ראשית, יוסי העיד כי הוסכם לאפשר לתובע להמשיך ולהחזיק ברכב גם לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד[66] ושנית, הנתבעת לא הוכיחה כי הרכב בגינו היא מייחסת הוצאות דלק לתובע הוא הרכב שהוחזק על ידו לאחר סיום יחסי העבודה לאור העובדה הרכבים שהועמדו לרשות התובע השתנו מעת לעת[67]. באופן דומה, לא ניתן לשייך לתובע את הנסיעות בכביש 6 הן לנוכח קושי לייחס את הרכב הנטען לתובע והן לנוכח העובדה שהחשבונית שצורפה מתייחסת גם לתקופה שלאחר תום התקופה שלגביה טענה הנתבעת שהרכב היה ברשות התובע וזאת מבלי שקיימת הפרדה בנסיעות ובסכומים בגין התקופה שבה הרכב היה ברשות התובע לבין יתר התקופה [68].
- על יסוד על האמור, טענת הקיזוז נדחית במלואה.
הרמת מסך