"כללי הרמת מסך ההתאגדות התפתחו על רקע של יחסים עסקיים בין חברה לבין נושיה או המתקשרים עמה. מערכת יחסים זו מושתת על אינטרסים ושיקולים עסקיים. המלווה, הספק, המשקיע או בעל חוזה עם חברה עושה זאת ממניעים עסקיים בהם קיים גם מרכיב של סיכון. כללי הרמת המסך פותחו ל"שחקנים" אלה ונועדו להגן עליהם בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.
בכלל בעלי דברה של חברה קיימת קטגוריה מיוחדת של מתקשרים ונושים, שהם עובדי החברה. מתקשרים אלה אינם "מתקשרים" רגילים בשוק המסחרי. העובדים מתקשרים עם החברה כדי ליצור לעצמם מקום עבודה, מקור פרנסה. העובדים מבקשים לעצמם משענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מצד אחד הם נותנים שירותים לחברה ומצד שני הם יוצרים לעצמם תשתית של בטחון כלכלי. העובדים נותנים אמון בחברה, סומכים על יציבותה ועל הביטחון שהיא משרה עליהם ועל משפחותיהם. העובד אינו "נושה וולונטארי" אלא הוא מתקשר ונושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת... חובה זו מקורה לא רק בהוראות הסכם העבודה - בין אם אישי הוא או קיבוצי - אלא גם, ואולי בעיקר, נגזרת היא מחובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה... בבואנו לבחון את שאלת הרמת המסך, שומה עלינו אפוא לתת את הדעת לא רק לדין הכללי היפה לתחום העסקי המובהק, אלא גם - ובמיוחד - ליישומו והשלכתו של דין זה על היחסים בין חברה - מעסיקה לבין עובדיה"[71].
- על יסוד ההכרה במעמדם המיוחד של עובדי החברה וחובות האמון המיוחדות בהן חבים בעלי השליטה בחברה הורחבו בפסיקה הנסיבות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות של החברה בתביעות עובדים למימוש זכויותיהם כגון: במקרים שבהם המעביד מנכה מהשכר את חלק העובד לפנסיה ולא מעביר את הכספים לתעודתם, במקרה בו מוכחת התנהלות בה מוקם ומנוהל עסק הממשיך, ולו חלקית, את פעילות החברה, כך שהמהלך מרוקן למעשה את החברה מנכסיה וכאשר מדובר בחברה משפחתית ובהתקיים הנסיבות הנדרשות נוטה הכף להרמת מסך ההתאגדות, הואיל והסיכוי לעירוב נכסים ולטשטוש הקו המפריד בין טובת החברה לבין טובת המשפחה הוא גדול יותר.
- לאור העקרונות אלו נפנה לבחון האם במקרה הנוכחי יש מקום להרים את המסך כלפי הנתבע ולחייב אותו באופן אישי בחובות החברה כלפי התובע.
ומן הכלל אל הפרט:
- טענות התובע בדבר החלפת ישויות משפטיות של הנתבעת ו/או החלפת שמות החברה ו/או המשרות של הנתבעים לא הוכחה כלל וכלל ואף לא נטען בפנינו כי התובע הועסק בחברה אחרת ו/או כי החברה החליפה בעלים. כך גם, לא הוכח בפנינו כי הנתבעים נטלו סיכונים בלתי סבירים בהפעלת החברה לרבות במהלך התקופה בה נקלעה החברה למצב כלכלי קשה. משבר עסקי זמני או ממושך, לא בהכרח מביא את בעל העסק להחלטה לחסל את עסקו אולי מתוך ציפייה אופטימית, גם אם לעיתים הציפייה אינה מבוססת דיה, לגבור על הקשיים. נסיונו של בעל העסק לצאת מהמשבר העסקי והמשך הפעלת החברה באותה תקופה, אינה מצדיקה, בפני עצמה, הטלת אחריות אישית על הנתבעים והרמת המסך כלפיהם. כך גם באשר להבטחות של הנתבעים לתובע לתשלום זכויותיו ולהמשך העסקת התובע בתקופה של קשיים כלכליים. לאורך כל תקופת קשר העבודה, התובע קיבל את שכרו ובמועד, למעט בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2011 בהם שולם השכר באיחור. מכאן, שאין המדובר במעסיק שממשיך להעסיק עובדים ללא תשלום שכר ומתוך ידיעה שמצבו הכלכלי כה גרוע באופן שאינו מאפשר את תשלום השכר לאורך זמן. כפי שכבר נפסק[72], כשלון עסקי כשהוא לעצמו-אינו מהווה עילה להרמת מסך. הכלל בדבר הרמת המסך, כפי שעוגן בחוק החברות, אינו מאפשר הרמת מסך כאשר לא הוכחו אחת או יותר מהעילות הנקובות בסעיף 6 לחוק כמו גם מודעות של בעל המניות לשימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. בהתאם לפסיקתו העניפה של בית הדין הארצי לעבודה שבחלקה הוזכרה לעיל, הרחבת הנסיבות שבגינן ניתן להרים מסך תתאפשר במקרים שבהם יוכח כי המעביד פעל בחוסר תום לב כלפי עובדיו ובכלל זה אי תשלום שכר וזכויות קוגנטיות נוספות במשך תקופה ארוכה, באופן שיש בו כדי להונות ולקפח את העובד. בענייננו, התובע לא הוכיח כי הנתבעים פעלו מתוך כוונת מרמה או בחוסר תום לב כדי לקפח או להונות אותו. גם בעובדה שישנם עובדים נוספים שניהלו הליכים כנגד החברה והיא טרם פרעה את חובותיה כלפיהם[73] אינה מהווה עילה להרמת מסך בנסיבות העניין. יחד עם זאת, הוכח כאמור לעיל כי הנתבעים ניכו מהתובע כספים עבור חלק העובד לפנסיה ואולם החל מחודש דצמבר 2010 ועד למועד סיום העבודה, כספים אלו לא הועברו לתעודתם. מצב דברים זה הוכר בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה כעילה מספקת להרמת מסך. כפי שנפסק, התנהלות זו מהווה "שליחת יד" בכספי העובד ועבירה לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 ולפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, ועל כן מדובר במקרה מובהק של מעשה תרמית המצדיק את "הרמת מסך" ההתאגדות כלפי בעלי המניות, גם אם לא מתקיימות עילות נוספות[74].
אמנם, ההלכה בעניין אדיב נקבעה טרם התיקון לחוק החברות שצמצם את האפשרות להרמת מסך ואולם ההלכה ולפיה אי העברת ניכויים משכרו של עובד לקופת הפנסיה מהווה עילה מספקת להרמת מסך נותרה על כנה גם לאחר התיקון לחוק החברות. יפים לענייננו, הדברים שנקבעו בענין סטרוגו וכדלקמן: