"אין חולק כי החברה ניכתה כספים עבור קרן השתלמות משכרה של המשיבה, ולא העבירה אותם ליעדם. לעניין זה דחה בית הדין את טענת המערערים לפיה הפסקת העברת הכספים ליעדם נעשתה בידיעתה ובהסכמתה של המשיבה, וקבע כי התנהגות זו של המערערים מלמדת על חוסר תום ליבם. לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעה עובדתית זו של בית הדין האזורי.
צדק בית הדין האזורי בהצביעו על כך שעל פי הפסיקה, אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם, מהווה עילה מספקת להרמת מסך [ראו לעניין זה ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 19.1.03)]. משכך, ולו מטעם זה בלבד, התקיימו במקרה הנדון נסיבות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות כלפי אלי ויעקב" (ההדגשות שלי- א.ר.).
- ערים אנו לפסיקה של בתי הדין האזוריים ולפיה לאחר התיקון לחוק החברות אין די באי העברת הכספים שנוכו משכר העובד לקרן הפנסיה כדי להרים את מסך ההתאגדות, אלא צריך שתתקיימנה נסיבות נוספות המצדיקות את הרמת המסך. עוד נפסק כי ניתן לבצע הרמת מסך חלקית רק ביחס לרכיבי התביעה הקשורים באופן סיבתי לעילה שבגינה הורם המסך, כך שככל שהעילה היחידה להרמת המסך נובעת מניכויי שכר שלא הועברו לקופת הפנסיה, הרמת המסך וחיוב הנתבע באופן אישי יחולו אך ורק ביחס לרכיב זה. פסיקתם של בתי הדין האזוריים נסמכת על פסיקתה של כב' השופטת רות בתע"א (ת"א) 5448/07 יורצ'נקו נ' אלי קליין תכשיטים בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 9.11.2010) שאושרה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 14199-12-10 אלי קליין תכשיטים בע"מ נ' יורצ'נקו [פורסם בנבו] (ניתן ביום 1.3.2012) (להלן- עניין קליין תכשיטים).
עם זאת, אנו סבורים כי ראוי ליתן את הדעת להערותיו של בית הדין הארצי בעניין קליין תכשיטים המלמדות על כך שהלכת אדיב ולפיה אי העברת ניכויים מהשכר לקופת הפנסיה מהווה עילה עצמאית ומספקת להרמת מסך נותרה על כנה וכפי שהודגש על ידי בית הדין הארצי :
"מעביד שאינו מעביר ניכויים משכר עובד לקופת גמל, במשך תקופה ארוכה, ולאחר מכן מפסיק לנכות הניכויים משכר העובד וחברת הביטוח מודיעה על סילוק הפוליסה- מבצע הרעת תנאים ממשית שעובד אינו חייב להשלים עימה. במצב דברים שכזה הוא זכאי להתפטר, תוך מתן התראה למעביד, והוא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים. כך עשתה המשיבה, ואין היא יכולה להיחשב כמי שהשלימה עם ההרעה בתנאי העבודה, מקום שאלו מהווים נטילת שכרה שלא כדין ואי העברתו לתעודתו. דברים אלו מצדיקים גם הרמת מסך וחיוב אישי של מנהלי חברה בחובותיה. (ראו: ע"ע (ארצי) 1137/02 אדיב - החברה לפיתוח ומלונאות רחביה בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ב-9.01.2003)). מבחינה זו, חסד עשה בית הדין עם המערערים 3-2 עת חייבם רק בחלק מחיובי פסק-הדין, כאשר לכאורה יכול היה לחייבם בכל שנפסק" (ההדגשות שלי- א.ר).