- עינינו רואות כי בפעילותו של התובע ניתן למצוא סממנים המצביעים על השתלבותו בעסקו של הנתבע ולצידם סממנים המצביעים על קיומו של הפן השלילי במבחן ההשתלבות. המבחן המעורב כולל מבחני עזר נוספים וביניהם: מבחן הפיקוח על ביצוע העבודה; מבחן הקשר האישי; מבחן הכפיפות; מבחן אופן התשלום; מבחן אספקת כלי העבודה; אופן הצגת ההתקשרות בפני צדדים שלישיים לרבות רשויות המס והמוסד לביטוח לאומי; גובה התגמול; בלעדיות הקשר; היעדר תלות כלכלית; רציפות הקשר ומשך ההתקשרות; והסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה. כל אחד מהמבחנים הללו אינו מכריע כשלעצמו, אלא ההכרעה הסופית תגזר מהתמונה העובדתית בכללותה[37].
25 נקדים ונאמר כי על יסוד כלל המבחנים שפורטו לעיל ובנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן, הגענו לכלל מסקנה כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין הנתבעת בתקופה שמחודש 5/2008 ועד לחודש 1/2012 מהנימוקים המפורטים להלן.
- לטענת התובע, לנתבעת הייתה שליטה מלאה ופיקוח מלא על עבודתו אצלה, ובין היתר- על סוג העבודה שתבוצע, שעות העבודה ושיעור התגמול שקיבל. לעדותו של יוסי בפנינו, הוא היה מנהלו הישיר של התובע וניהל את כלל הפרויקטים שביצעה הנתבעת[38]. כך למשל, בחודש נובמבר בשנת 2010 נוכה משכר התובע סך של 500 ₪ בהוראתו של יוסי, מאחר שהתובע ניצל יום חופשה מבלי לקבל אישור[39]. מן העבר האחר, לא נטען בפנינו שהתובע נדרש בשלב כלשהו להגיש דו"חות על שעות עבודתו או כי היה נתון לפיקוח כלשהו בדבר היקף שעות העבודה והתרשמנו כי הקנס בו חויב התובע בגין ניצול יום החופשה לא נובע מהעדרותו של התובע מהאתר, אלא דווקא משהייתו של התובע באתר במסגרת פעילותו העצמאית ותוך התעלמות מיוסי[40]. יתר על כן, התרשמנו שהנתבעת אפשרה לתובע לספק שירותים ללקוחות אחרים ובכך הקנתה לו גמישות מסוימת בקביעת אופן ושעות עבודתו אצלה, למצער לגבי חלק מתקופת העבודה ובפרט בשנים 2003-2008. גמישות מעין זו מאפיינת בדרך כלל בעלי עסק עצמאי אשר קובעים לעצמם את סדרי עבודתם בהתחשב בצורכי החברה שבבעלותם.
- מכל מקום, במבחן הכפיפות ובמבחן הפיקוח לבדם אין כדי להכריע את הכף. הוכח כי יוסי פיקח על עבודתו של התובע מחד גיסא, אך לתובע הייתה מידה מסוימת של גמישות בהחלטה על אופן, מיקום והיקף שעות עבודתו וכן חופש וסמכות לקבל החלטות בתחומים מסוימים כגון בבחירת הפועלים שעבדו באתרים. מאידך גיסא. למותר לציין, כי ככלל, אין מניעה שתהיה מידה מסוימת של כפיפות של התובע למרות הנתבעת ופיקוח מצדה על עבודתו, כפי שנהוג בין קבלן שירותים לבין מזמין העבודה.
- באשר למבחן הקשר האישי - אין מחלוקת כי התובע ניהל את עבודות הריצוף באתרים עליהם הופקד לאורך כל התקופה בה פעל בנתבעת. מתוקף תפקידו נדרש התובע לפקח על הפועלים שבאתר ולהורות להם היכן לבצע את העבודה ובאיזה אופן[41] וקשר העבודה עימו לרבות בתקופה בה סיפק שירותים באמצעות החברה שבבעלותו נבע מרצון הנתבעים לקבל את שירותו האישי. עם זאת, מבחן הקשר האישי הוא מבחן שלילי, כך שבהעדר אותו קשר אישי לא יחשב האדם כעובד ואולם עצם קיומו של אותו קשר אינו מביא בהכרח למסקנה כי היחסים בין הצדדים הינם יחסי עובד ומעביד.
- אופן התגמול - ככלל עובד שכיר מקבל שכר ואילו עצמאי זכאי לתשלום עבור שירותים הנמדדים על-פי ביצוע משימה, כמות העבודה או כל מדד אחר המוסכם על הצדדים[42] . במקרה דנן, גם בתקופה שהצדדים הגדירו את היחסים בינהן כיחסי עובד ומעביד, התמורה שקיבל התובע מהנתבעת שולמה בחלקה בתלושי שכר כמשכורת בשיעור קבוע ובחלקה כנגד חשבוניות בשיעור משתנה מחודש לחודש[43]. גם כאשר התובע הוצג כלפי רשויות המס וביטוח לאומי כעובד של הנתבעת, התובע המשיך לפעול באמצעות חברת ש.ק.ד שבבעלותו[44] וזאת עד לשנת 2008[45].
גובה התגמול - כאשר שכרו של נותן עבודה גבוה משמעותית מזה המשתלם ל"עובד" של מקבל העבודה, משמעות הדבר היא שמדובר בנותן עבודה שהוא "עצמאי"[46]. שכרו של התובע כ"עובד" עמד על 8,453 ₪ ברוטו לחודש[47]. לעומת זאת, התמורה ששולמה לתובע בעבודתו כ"נותן שירותים" היה גבוה באופן ניכר ועמד על עשרות אלפי שקלים[48].