- תלות כלכלית –ככלל, התחייבות לבלעדיות אינה בהכרח סממן המכריע את הכף להכרה בקיומם של יחסי עובד-מעביד בין צדדים להתקשרות.
התחייבות כאמור מקובלת בענפים שונים ועשויה להתקיים אף בהתקשרות עם קבלן עצמאי[49] ואולם במקרים גבוליים לבחינת קיומם של יחסי עובד ומעביד, מבחן התלות הכלכלית עשויה להיות המבחן המכריע. בענייננו, עד להקמת חברת ש.ק.ד, התובע סיפק שירותים לנתבעת בלבד. הטריגר להקמת החברה כאמור לעיל, נבע, בין היתר, מרצון התובע להגדיל את היקף פעילותו על דרך של מתן שירותים ללקוחות נוספים. אין מחלוקת שבשנים 2002-2008, התובע סיפק שירותים גם ללקוחות אחרים[50].
כללם של דברים
- בחינת מכלול הסממנים של ההתקשרות בין הצדדים על-פי המבחנים לקביעת מעמדו של אדם כ"עובד", לרבות אומד דעתם והתנהגותם לאורך כל תקופת ההתקשרות, וכן בחינת האינטרסים שבשמם קבעו את מתכונת ההעסקה ב"זמן אמת" ובפרט העובדה שבתקופות בהן פעל התובע כנותן שירותים עצמאי הוא נהנה מייעול העבודה ומהרווחים הנוספים שהפיק כמו גם מהגדלת היקף לקוחותיו, והוא העסיק פועלים מטעמו כנהוג בעסק עצמאי- הגענו לכלל מסקנה שהתובע היה קבלן עצמאי ממועד תחילת ההתקשרות בינו לבין הנתבעים בחודש 11/1999 וזאת כמי שבא בנעלי הקבלן הקודם, מר אורי כספית ועד להפסקת פעילותו באמצעות חברת ש.ק.ד במחצית שנת 2008. אמנם, הצדדים הגדירו את היחסים בינהם כיחסי עובד ומעביד כבר בשנת 2004 ואולם לנוכח המשך הפעלת חברת ש.ק.ד. על ידי התובע ומתן שירותים על ידו לאחרים, הצדדים חזרו למתכונת של יחסי קבלן-מזמין בשנת 2006.
בהתאם לפסיקה, עצמאי הטוען לפעילות כשכיר הנפרדת מעסקו כעצמאי בעיסוק זהה, צריך להצביע על סימנים מובהקים המורים על העסקה נפרדת בלתי תלויה בעסקו כעצמאי[51]. בענייננו, התובע לא הוכיח קיומה של פעילות נפרדת וחל עירוב בין העסקתו בנתבעת כשכיר לבין פעילותו כעצמאי וזאת עד להפסקת פעילותו כעצמאי. החל מחודש מאי 2008 התובע הפסיק את פעילותו באמצעות חברת ש.ק.ד ובכלל זה הפסיק ליתן שירותים לאחרים ועבד רק כעובד שכיר של הנתבעת.
אשר על כן, אנו קובעים כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים החל מחודש מאי 2008 ועד לחודש ינואר 2012. לנוכח קביעה זו נבחן את הסעדים להם זכאי התובע מכח היותו עובד של הנתבעת.
דמי הבראה
- לטענת התובע, בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניין הוא זכאי ל – 18 ימי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו ובסך כולל של 7,398 ₪.
הנתבעים מצידם הסתפקו בהכחשה כללית של הסכומים הנתבעים. יצוין כי בתלוש חודש נובמבר 2011 שהודפס ביום 20.2.2012[52] מופיע תשלום דמי הבראה בסך של 2,555 ₪ ואולם התובע צירף לתצהירו תלוש שכר נוסף בגין אותו החודש שהונפק בזמן אמת ביום 15.12.2011[53] בו לא מופיע כלל תשלום של דמי הבראה. בחקירתו הנגדית, יוסי לא ידע לספק הסבר לפשר הוצאת שני התלושים ולשוני בינהם[54]. בנסיבות אלו, אנו קובעים כי התובע לא קיבל תשלום דמי הבראה במהלך התקופה בה התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת.