אקדים ואומר, כי התובע מודה בעצמו, כי הייתה הסכמה בין האחים להעברת מניותיהם בחברת שגראוי – לייבוביץ לידי רוביר במסגרת ההבנות שהיו בין אחים, בתמורה להסדר דומה שהובטח, לטענתו, לילדיו בעתיד (ס' 35.1 לכתב התביעה המתוקן, ס' 20 לתצהיר עדותו הראשית, סעיף 12 לסיכומי התובעים). לדידי, די בהודאת התובע באשר להסכמתו זו, כדי לשמוט את הקרקע תחת שלל טענותיו בעניין זה. כך, עת התובע עצמו מודה כי שררה הסכמה בין האחים להעברת מניותיהם בחברת שגראוי - לייבוביץ לידי רוביר, הרי שממילא נשמט הבסיס תחת הטענה לקיפוח בנקודה זו. מבלי לטעת מסמרות, הרי ככל שלתובע טענות כנגד מי מאחיו בקשר עם הבטחות אשר ניתנו לו, לטענתו, באשר להסדר דומה לילדיו בעתיד, וככל שהבטחות אלה לא קויימו, אינני סבור כי זוהי האכסניה המתאימה לבררן.
לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי התובע ידע והסכים למהלך שינוי מבנה ההחזקות בחברה, על כל המשתמע מכך. במצב דברים זה, אין מנוס מן המסקנה, כי דין טענות התובעים באשר לקיפוחם, ככל שהינן נוגעות למהלך שינוי המבנה בחברה - להידחות.
הואיל ומלכתחילה קבעתי כי החלטתי זו תהווה בסיס למתווה שייקבע את אופן המשך ניהול ההליך, אני מורה כדלקמן:
- אני קובע דיון קדם משפט ליום 18.7.16 לשעה 11:30 על מנת לתחום את הפלוגתאות הנוספות הטעונות הכרעה במסגרת הליך זה.
- לעת הזו, איני עושה צו להוצאות, כאשר סכום כלל הוצאות המשפט לכל אחד מהצדדים ייקבע במסגרת פסק הדין הסופי ובהתחשב בתוצאותיו.
- יוער, כי אין בהחלטתי זו כדי לקבוע מסמרות לגבי יתר טענות התובעים בתביעתם, לרבות לעניין הקיפוח הנטען. אזכיר, כי במהלך הדיון מיום 12.12.13 הועלתה אפשרות הצדדים להיפרד, אך הצדדים חלוקים, בין היתר, לעניין המועד הקובע להיפרדות והמנגנון לפיו ייקבע השווי הראוי של החזקות התובעים הנטענות. סבורני, כי לאור החלטתי זו ובהינתן החלטת בית המשפט העליון בע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון חביב (פורסם בנבו, 28.2.16), ראוי כי הצדדים יבואו בדין ודברים במטרה לגבש מתווה היפרדות מוסכם, בין אם על בסיס הערכת שווי נכון למועד ההיפרדות (12.2007) ובין אם על בסיס אחר שיוסכם על ידם.