הצדדים ניהלו מו"מ וסיכמו את תנאי ההתקשרות בערעור פלילי וזהו הסכם מחייב לכל דבר. אין הוט תקשורת רשאית לחזור בה מתנאים אלו באמצעות משלוח מסמך ובו תנאים חדשים כעולה על רוחה."
- לא נותר לי אלא להצטרף לדבריה במלואם. המקרה שם דומה להפליא למקרה שבפנינו (למעט שהמו"מ היה טלפוני, ולא במסרונים), והדין הוא זהה. המחייב את הצדדים הוא תוכן המסרונים שהוחלפו בין התובע לבין קורל, כפי שהובא לעיל, ולא תוכן המסמכים ששלחו הנתבעות לתובע.
- לא למותר לציין את הערתו של התובע, כי ממילא לא ניתן היה לראות באותם מסמכים דבר מה מחייב, שכן לפי המופיע על גביהם, נשלחו אלה לכתובת דוא"ל שאינה כתובתו של התובע (שם המשפחה שנכלל בכתובת שם הוא sada, בעוד האיות המשמש את התובע בכתובת הדוא"ל שלו היא sadeh. משכך, לדבריו, כלל לא קיבל את הודעות הדוא"ל. יוער, כי הנתבעות טוענות כי לא התקבלה הודעת שגיאה למשלוח זה, משמע מדובר היה בתיבת דואר פעילה. בכך אין, כמובן, כדי לסייע, שכן יכול וישנו אדם אחר, בעל שם דומה לתובע, המשתמש בתיבת הדוא"ל האמורה, ושלא טרח להגיב לנתבעות ולהעמידן על טעותן. כל האמור הוא ממילא למעלה מן הדרוש, שכן אפילו היו המסמכים נשלחים לכתובת הדוא"ל הנכונה - לא היה בהם כדי להוות שינוי של התנאים המוסכמים, לאור הדברים שצוטטו לעיל מפסק-הדין בעניין יחיא.
הועתק מנבו11. מהן ההשלכות, אפוא? לא נותרה מחלוקת כי התובע חויב ביתר (על בסיס ההסכמות שבמסרונים), והוא זכאי להשבה. עלויות ההתקנה שנגבו ממנו, עלויות ה-vod, וכיו"ב - כל אלה חיובים ביתר.
- בעניין צ'רלטון אני סבור שפרשנות הנתבעות למשפט "מחיר כולל צ'רלטון מלא כולל to go כאשר חודשיים ראשונים צ'רלטון חינם" היא מוקשית. עמדתן, שלאחר חודש ראשון (אין חולק כי החודשיים הפכו לחודש אחד) ניתן לחייב בעד השירות מעבר למחיר החבילה, סותר את ההיגד "מחיר כולל צ'רלטון... כאשר [חודש ראשון] צ'רלטון חינם". לפיכך, גם החיוב עבור צ'רלטון הוא חיוב ביתר.
- ישנם פרטי חיוב קטנים נוספים, שאין צורך להתמקד בהם אחד אחד, אולם כדוגמא נציין את ערוץ ההומור, שאינו כלול בחבילה, אך נכלל בחיובים, ובצדק נכלל, עקרונית; אלא שהתובע טוען שלא עשה שימוש בערוץ זה. לא אוכל לקבל את עמדתו, שכן מן הסתם לא הוא היחיד במשק הבית העושה שימוש בשירותי הנתבעות, ולא די בעדותו בהקשר זה.
- תחת עריכת חשבון מדוקדק בכל פריט ופריט, אניח כי מרבית הסכום לו טוען התובע (467 ₪) היא אכן חיוב ביתר, ואכליל סכום משוער זה בתוך הסכום הכללי שייפסק להלן.
- התובע דורש שני סוגי פיצוי: פיצויים עבור נזקים כלליים (עגמת נפש, בזבוז זמן), ופיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק. אנו עוסקים בפיצוי לפי סעיף 31א(א) לחוק (וספציפית, תת סעיף 31א(א)(2ב1) העוסק בחיובי יתר), המאפשר לחייב את הנתבעות בסך 10,000 ₪ כפיצויים לדוגמה, ללא הוכחת נזק. מדובר בפיצויים שהם עונשיים לפי טיבם, ומיועדים להרתיע עוסקים, יותר מאשר לפצות לקוחות. לפיכך אין פסול בעצם דרישת פיצוי עבור הנזקים הכלליים, בנוסף על דרישה זו.
- התובע העמיד את סכום הפיצוי עבור הנזקים הכלליים על סך 4,000 ₪, אך לא התרשמתי כי הוכיח עגמת נפש מיוחדת (ודוק: עגמת נפש איננה התרגזות), או כי השקיע זמן משמעותי, שיש לאמוד את שוויו בכסף, כאילו הוביל לאבדן הכנסה שהיתה נוצרת מניצול חלופי של הזמן. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש מקום לפצות עבור רכיב זה, למעט בהיקף סמלי למדי, ואני מעמיד את הפיצוי (תוך גילום גם רכיב ההחזר עבור גביית-היתר עצמה, כמפורט בסעיף 14 לעיל) על סך של 1,250 ₪.
- שונה הוא הפיצוי לדוגמה. החיוב ביתר התרחש (ואפילו הנתבעות מודות במקצתו, כאמור), ומדובר בנתבעות שכבר נכוו ברותחין (פסק-הדין בעניין יחיא, כדוגמא, או התביעה הקודמת שהגיש התובע נגדן, ושהסתיימה בפשרה, כמפורט בכתבי הטענות), אך לא זו בלבד שלא נזהרו בצוננין, אלא שהמשיכו להשתכשך ברותחין. להתנהלות מעין זו חייב להיות מענה.
- התובע העמיד תביעתו על סך של 7,500 ₪, ואינני סבור כי הפריז בכך. אני מאמץ, אפוא, את תביעתו ברכיב זה במלואה.
- סיכומו של דבר, שאני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 8,750 ₪, וכן בהוצאות ההליך (לרבות האגרה ששולמה והזמן שהושקע) בסך של 750 ₪, ובסך-הכל: 9,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא ריבית שקלית מהיום.
המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 30 יום.