מן העבר השני, באשר למאפיין הרצון החופשי - נקבע כי כלל התשלומים המנויים בפרט 11, ובהם תשלומי החובה האחרים, מתאפיינים בכפייה בגבייתם: "ככל שהתשלום הוא רצוני וניתן להימנע מלשלמו, דהיינו נעשה מתוך בחירה, הדבר מצביע על כך שהוא איננו מס, אגרה או תשלום חובה אחר...; ובהתאם, כפייה היא מרכיב חיוני לסיווג של תשלום כתשלום חובה" (ההדגשות אינן במקור - ר. ר.; עניין חיון, בפסקה 38).
- לנוכח מאפיינים אלה הונחו לאורך השנים "תשלומי החובה האחרים" - לצד המס והאגרה - על גבי ציר התשלומים שלעיל. דברים אלה באו לידי ביטוי בפרשנות המונח "תשלום חובה אחר", הנזכר בסעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה:
"בפנינו מתחם שבו בקצה האחד שוכן המס ה'טהור' - הנאמן לכלל מאפייניו ונעדר מאפיינים שאינם ממינו - ובקצהו האחר שוכן המחיר ה'טהור', קרי עלות ותקורה מול תמורה. בתווך מצויים תשלומי חובה אחרים ואגרות, כיצורי כלאיים הלובשים מאפיינים מזה ומזה" (ההדגשות אינן במקור - ר. ר.; עניין רשות המים, בפסקה משפט חוזר לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין).
ובאופן דומה, גם בבחינת פרשנותו לעניין פרט 11:
"את סוגי התשלום השונים מקובל למקם על מעין ציר, כשבקצה האחד של הציר עומד המס ה'טהור' - תשלום אשר ממלא את כל מאפייניו של מס ונעדר כל מאפיין של מחיר, ובקצהו השני מצוי המחיר ה'טהור' - תשלום אשר עומד בכל המאפיינים של מחיר, ונעדר כל מאפיינים אחרים. בין שני קצוות אלו מצויים סוגי תשלומים שונים, אשר מעורבבים בהם מאפיינים של מס ושל מחיר - אלו הן האגרות ותשלומי החובה האחרים" (ההדגשות אינן במקור - ר. ר.; עניין מגאדבה, בפסקה 20).
- במאמר מוסגר יוער כי מלאכת סיווגו של תשלום מסוים על גבי הציר המתואר אינה תמיד פשוטה. זאת, משום שהתשלומים המצויים בתווך שבין המס הטהור למחיר - משלבים מאפיינים מכאן ומכאן. מטעם זה, נדרשו בתי המשפט לא פעם לפרשנותו של המונח "תשלום חובה אחר" שבפרט 11; ולעניין זה, כפי שציינה חברתי, טרם גובשה בפסיקה ובספרות הבחנה ברורה (חוות דעתה של חברתי, בפסקה 42). ואולם, עיון בפסיקת בית משפט זה מלמד כי במרבית המקרים נקודת המוצא לדיון הייתה כי קיים יסוד כלשהו של תמורה בעד התשלום שנבחן; ועיקר הספק התמקד בשאלת מיקום התשלום על פני הציר שבין המס למחיר - קרי, במידת יכולתו של הפרט להימנע מן התשלום, לעומת מידת הזיקה שבינו לבין השירותים או המוצרים שהוא נועד לממן.
כך למשל, בעניין לוי, בו נדרש בית משפט זה בהרחבה לעניין זה, נבחנה השאלה האם תשלומי פרמיות ביטוח שנוכו מגמלאות ששולמו לגמלאי צה"ל נכללים בפרט 11, או שמא מדובר במחיר. באותו עניין, עמד בית המשפט על כך כי התמורה שמקבל כל גמלאי עבור פרמיות הביטוח היא ישירה ומובהקת (ומכאן שאין מדובר במס טהור); ומאידך גיסא כי מדובר בתשלומים המשקפים אמנם כוחות שוק, אך מכילים אלמנט של כפייה (ולכן אינם בבחינת מחיר טהור) (שם, בפסקאות 28-29, 34). על רקע מאפיינים אלה, בחן בית המשפט האם לפניו "יצור כלאיים" בין מס למחיר - ושלל את הכללתו של תשלום זה תחת "תשלום חובה אחר". באופן דומה פעל בית המשפט בעניין רשות המים, בעניין רונן ובעניין מגאדבה.
- כפי שיפורט להלן, גם בחינת התכליות הניצבות בבסיס התשלומים המוזכרים בפרט 11 - כפי שאלה הוכרו בפסיקה, מובילה למסקנה כי "תשלומי החובה האחרים" כוללים אף הם יסוד של תמורה.
כאמור, על יסוד הזיקה לסעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה, נקבע לא פעם כי כלל התשלומים המנויים בפרט 11 נגבים על-ידי הרשות לטובת קופתה הציבורית ומשמשים למימון פעולותיה (ראו בפסקה 4 לעיל). הכרה זו עיגנה למעשה את שיוכם של כל התשלומים שבפרט 11 - מס, אגרה וגם תשלומי החובה האחרים - לעולמות המס: תשלומים הנגבים משיקולים תקציביים שמטרתם לממן - בין במישרין ובין בעקיפין - צרכי ציבור כלליים, ומוצרים ושירותים ציבוריים שונים, אשר הרשויות מספקות לציבור. זאת, במסגרת ביצוע המטרות הציבוריות שלשמן הן הוקמו (להרחבה, ראו: דיון נוסף אזרחי 7480/18 קרצמר נ' פקיד שומה ירושלים, פסקה 11 [נבו] (31.10.2021); יצחק זמיר הסמכות המינהלית, כרך א - המינהל הציבורי 259-254 (מהדורה שנייה מורחבת, 2010); יואב דותן ביקורת שיפוטית על שיקול דעת מינהלי - כרך א' 468-465 (2022)). דברים אלה באו לידי ביטוי, למשל, בעניין לוי - שם צוין: