כך נקבע גם בעניין איגרא, בפסקה 4, שם עמדה הנשיאה א' חיות על כך כי קנסות המוטלים בהליך פלילי כאמצעי ענישה זרים לתכליות מערכת המס. זאת אף שתשלומים אלה נכנסים בפועל לקופת הרשות ומשמשים הלכה למעשה למימון פעילות ציבורית.
- סיכומה של נקודה זו, הפרשנות שיש ליתן למונח "תשלום חובה אחר" שבפרט 11 - היא כי מדובר בתשלום בעל מאפיינים דומים לאלה של המס והאגרה - קרי תשלום שכולל את יסוד התמורה (הישירה או העקיפה), ואת היסוד של היעדר רצון חופשי. פרשנות זו מתחייבת הן מן האופן שבו פירשה הפסיקה את המונח לאורך השנים; הן מן הזיקה למונחים שבסעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה; הן מן התכליות המנחות את פרט 11, כפי שאלה הוכרו זה מכבר על ידי בתי המשפט.
משכך, עוד בטרם נפנה לבחינת סיווגו של תשלום מסוים כ-"מס, אגרה או תשלום חובה אחר" על גבי הציר הרעיוני שבין מס למחיר - יש לבחון א-פריורית האם מדובר בתשלום הכולל מעצם טיבו וטבעו יסוד כלשהו של תמורה ויסוד כלשהו של כפייה. בהתאם לכך, ניתן יהיה לשלול את תחולתו של פרט 11 באופן קטגורי כאשר מדובר בתשלום הנעדר כל יסוד של תמורה - ישירה או עקיפה; או לחלופין, כאשר לפנינו תשלום רצוני לחלוטין, המשקף את הסכמת הצדדים וכוחות השוק.
בהקשר זה יובהר, כי לעתים תידרש בחינה תכליתית של אופי התשלום לצורך הבחנה האם בכלל מדובר בתשלום הנגבה כנגד תמורה. במסגרת זו יהיה מקום לבחון האם התשלום נגבה בין היתר משיקולים תקציביים של מימון הקופה הציבורית (זאת כאמור הואיל והתמורה בעד התשלום היא נגזרת של אותה התכלית); והאם יש זיקה כלשהי בין שיעור התשלום לבין הצרכים התקציביים של הרשות. ואולם, בחינה תכליתית זו, ככל שתידרש, לא תוגבל לתשלומי החובה האחרים בלבד, אלא תהיה רלוונטית לכלל התשלומים המנויים בפרט 11.
- וביישום לענייננו - חברתי קבעה כאמור בחוות דעתה כי עיצום כספי אינו מצוי על הציר שבין מס למחיר, שכן "אינו מוטל כנגד תמורה כלשהי לאזרחים (לא תמורה מידית וישירה ואף לא תמורה עקיפה)" (שם, בפסקה 41). על יסוד קביעה זו, היא שללה את סיווגו תחת "מס" או "אגרה" לעניין פרט 11. לטעמי, אם התשלום אכן נעדר כל רכיב של תמורה, ישירה או עקיפה, ממילא אין הוא יכול להיכנס גם לגדר "תשלום חובה אחר". בהיעדר כל יסוד תמורה - ישיר או עקיף - אין מדובר בתשלום המצוי בעולמם של מיסים, ומכאן שאינו יכול להיכלל בפרט 11, על כל רכיביו (השוו: רשות ערעור אזרחי 34087-12-24 דרדיק נ' עיריית ירושלים, פסקה 5 [נבו] (20.1.2025). זאת, אף אם גבייתו מעוררת שאלה של עובדה או משפט המשותפת לקבוצה מסוימת.
- במאמר מוסגר יוער, כי חברתי בחוות דעתה נדרשה בהרחבה להבחנה שבין עיצומים כספיים לבין מסים מכוויני התנהגות ("מיסים פיגוביאניים"). ואולם, גם תשלומים אלה ניתנים לאבחון באמצעות מאפיין התמורה. אף שתכליתו המרכזית של המס הפיגוביאני היא להכווין התנהגות ולהביא להפנמת עלויות חיצוניות, אין בכך לשנות מן העובדה שמדובר במס לכל דבר ועניין: תקבוליו נועדו - בדומה למסים אחרים - למימון פעילויותיה של הרשות ולמתן השירותים הציבוריים שהיא מספקת (וכך גם עולה מחוות דעתה של חברתי, בפסקה 51). לעומת זאת, עיצום כספי - בדומה לקנס - מושת לשם הגשמת תכליות אחרות, אשר מימון הקופה הציבורית אינו נמנה עמן. משכך, אף אם התקבולים הללו משמשים בפועל את הרשות, יסוד התמורה אינו מאפיין אותם.