המנגנון האמור מעניק אפוא יתרון ברור לרשות. הוא מאפשר לה לצמצם באופן משמעותי את חשיפתה להשבה, בלא תלות בשאלת תום ליבה בגבייה האסורה או בקיומו של נזק מההשבה; וכפועל יוצא מכך, גורע מחברי הקבוצה חלק מיתרונותיו של הכלי הייצוגי (ראו: בקשת רשות ערעור מנהלי 6878/17 עיריית ראשון לציון נ' נחום, פסקה 2 לחוות דעתה של השופטת ע' ברון [נבו] (6.5.2020) (להלן: עניין נחום); ערעור עתירה/תובענה מנהלית 7639/20 עזר נ' עיריית רחובות, פסקה 40 [נבו] (2.7.2023)). במילים אחרות, גם אם לקבוצה עומדת עילת תביעה כנגד הרשות בגין גבייה שלא כדין של מס, אגרה או תשלום חובה אחר - הקבוצה לא תוכל לקבל השבה של הסכומים שנגבו ממנה שלא כדין אם הרשות מודיעה שהיא תחדל לגבות אותם מכאן ואילך.
- במקביל קבע המחוקק כי הפעלת מנגנון החדילה מחייבת עמידה בשני תנאים מצטברים: האחד, מסירת הודעת חדילה לבית המשפט במועד שנקבע בחוק, המעידה על בחירת הרשות לממש את הזכות הנתונה לה; והשני, דרישה לחדילה בפועל (ערעור עתירה/תובענה מנהלית 69833-09-24 סקוברוניק נ' מדינת ישראל משרד התחבורה, פסקאות 15-14 [נבו] (10.4.2025) (להלן: עניין סקוברוניק)). התנאי השני מתקיים גם כאשר הרשות חדלה בפועל מהגבייה עוד בטרם הוגש ההליך הייצוגי (רשות ערעור אזרחי 6340/07 עיריית תל אביב נ' טיומקין, פסקאות 26-25 [נבו] (13.2.2011)).
המחוקק קבע כי שימוש במנגנון החדילה אינו מתאפשר בכל שלב של ההליך הייצוגי. על הרשות להודיע על כוונתה לממשו בתחילת ההליך, ולפעול לכך בתוך פרק הזמן שנקצב לכך בדין. זאת אלא אם כן הוארך המועד על-ידי בית המשפט, מטעמים שיירשמו (ראו: עניין סקוברוניק, בפסקה 15; בקשת רשות ערעור מנהלי 7689/13 מינהל מקרקעי ישראל נ' דהאן, פסקה 7 [נבו] (29.6.2014)).
- המחוקק יצר אפוא איזון עדין בין עניינם של חברי הקבוצה (השבת הסכומים שנגבו מהם שלא כדין) והאינטרס הציבורי שבאכיפת הדין ובהרתעת הרשות; לבין החשש כי תובענה ייצוגית תטיל על רשויות עלויות כבדות שיפגעו בקופה הציבורית ובתפקודן התקין. זאת, כחלק ממארג כולל של הגנות ייחודיות שהוקנו לרשויות בחוק, בלא שהן הוחלו על נתבעים פרטיים (להרחבה ראו: ערעור עתירה/תובענה מנהלית 816/23 עיריית פתח תקווה נ' אינטרפוינט מערכות 2004 בע"מ, פסקה 48 [נבו] (1.1.2025) (להלן: עניין אינטרפוינט); עניין מנירב, בפסקה 30; עניין נחום, בפסקה 41 לחוות דעתו של השופט ד' מינץ ובפסקה 3 לחוות דעתה של השופטת ע' ברון).
לפיכך, יישום הוראותיו של סעיף 9(ב) לחוק, צריך להיעשות לאורו של האיזון העדין אותו ערך המחוקק. לכן, יש לדקדק ביישום הוראות החוק לעניין מנגנון החדילה, ולהימנע מפגיעה באיזון האמור באמצעות אימוץ פרשנות המרחיבה את גבולות ההגנה לרשות אל מעבר לזו שהמחוקק כיוון לה (השוו: עניין אינטרפוינט, בפסקה 39; בקשת רשות ערעור מנהלי 2003/23 תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בערעור מיסים נ' עפיפי, פסקה 14 [נבו] (18.4.2023) (להלן: עניין עפיפי)).