- לנוכח האמור, הרשות זכאית ליהנות מאופציית החדילה רק כאשר מתקיימים כל התנאים הנדרשים: קיומה של הודעת חדילה; חדילה בפועל; ועמידה במסגרת הזמנים שנקבעה בחוק. שינוי התנהלות הרשות בלבד לא יספיק אם כן כדי להצדיק דחיית בקשת אישור מטעמי חדילה, כל עוד הוא אינו כרוך בהודעה שנמסרה על ידי הרשות כדין ובתוך המועדים שנקבעו בחוק, המבטאת במפורש את בחירת הרשות לחדול מגבייתה לעניין סעיף 9, על כל המשתמע מכך. לכן, גם לא יהיה מקום להסתפק בטענות כלליות המועלות בכתבי טענות על אודות שינוי התנהלות הרשות ביחס לגבייה שבמחלוקת כל עוד הרשות לא מסרה הודעת חדילה מפורשת וברורה.
- הדרישה להודעה מפורשת אינה דרישה טכנית גרידא, אלא היא נושאת עמה השלכות מהותיות. כך, על הרשות ליתן את דעתה לכך כי מסירת הודעת חדילה היא מהלך סופי ובלתי מותנה, על כל הסיכונים הכרוכים בכך; וכי עליה להגיש את הודעת החדילה בתום לב - תוך התחייבות להפסיק באופן מוחלט את הגבייה נושא בקשת האישור (ראו: עניין נחום, בפסקה 2 לחוות דעתה של השופטת ע' ברון; עניין אריה, בפסקה 43).
הודעת החדילה נושאת עמה גם השפעה על המשך ניהול ההליך. בבואה לבחון בקשת אישור המוגשת נגדה, על הרשות לבחור "קו פעולה" אחד ועקבי שבו היא תנקוט: מסירת הודעה על חדילה מן הגביה; או לחלופין התמודדות עם הטענות בבקשה לאישור התביעה כייצוגית לגופן. בחירה במסלול של חדילה מהגביה משמעה, הלכה למעשה, ויתור על האפשרות להוסיף ולהדוף את בקשת האישור לגוף העניין או להעלות טענות לפיהן הגבייה הייתה חוקית; ומנגד - בחירה באפשרות לנהל את ההליך לגופו, משמעה ויתור על האפשרות להודיע על חדילה כמשמעה בחוק.
לטעמי אין לרשות אפשרות ליהנות בעת ובעונה אחת הן מן האפשרות להתגונן ולנסות להצדיק את פעולותיה; והן מן היתרון המשמעותי הגלום במנגנון החדילה. משכך, הרשות לא רשאית להעלות את טענת החדילה כטענה חלופית, ולעתור כי בית המשפט יבחן אותה רק במקרה של דחיית כל הטענות לגוף העניין (השוו: עניין עפיפי, שם נקבע כי כעניין עקרוני לא ניתן למסור הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק לאחר אישור תובענה כייצוגית, בין היתר, בשים לב להגבלת פרק הזמן שנקבע בסעיף וזאת "מתוך שאיפה שהשימוש בהגנת החדילה על ידי הרשות ייעשה בטרם הושקעו משאבים שיפוטיים משמעותיים בבירור התובע" (שם, בפסקה 15)). טעם נוסף לכך הוא שאין זה מוצדק לאפשר לרשות לנצל באופן אסטרטגי את זכות היתר שהוקנתה לה בחוק - לשלוח הודעת חדילה - קרי לעשות כן לאחר שההליך החל ובית המשפט הביע עמדה ולו גם ראשונית ביחס לסיכויי התביעה.
- לבסוף, לבחירה בחדילה עשויה להיות גם השפעה על סוגיית הגמול ושכר הטרחה. כאשר רשות עושה שימוש בזכות המוקנית לה ומודיעה על חדילה מן הגבייה, על בית המשפט לראות בהודעה זו, לעניין שאלת הגמול ושכר הטרחה, משום "הודאה" כי הגבייה הייתה שלא כדין. בהתאם לכך, ככל שקיים קשר סיבתי בין שינוי דרכי התנהלותה של הרשות לבין הגשת בקשת האישור - יהיה מקום להביא זאת בחשבון במסגרת פסיקת גמול ושכר טרחה.
בהקשר זה יודגש, כי אני תמימת דעים עם חברתי באשר לכך שככלל אין בשינוי דרך פעולתה של רשות, כשלעצמו, כדי ללמד על אי-חוקיות שדבקה בהתנהלותה שקדמה לשינוי (שם, בפסקה 89). הרשות רשאית בהחלט לשנות את אופן פעולתה גם אם היא סבורה כי היא נהגה כדין גם קודם לכן, וזאת משיקוליה שלה. יחד עם זאת, פני הדברים הם שונים כאשר הרשות מבקשת לממש את היתרון המוקנה לה בחוק להודיע על חדילה באופן שרק בשלו נדחית בקשת האישור נגדה. במילים אחרות - שינוי התנהגות של הרשות שאינו כרוך בהודאה בכך שהיא נהגה שלא כדין קודם לכן הוא אפשרי, והרשות רשאית להוסיף ולנהל את הגנתה כנגד בקשת האישור ולהוכיח כי נהגה כדין וכי הקבוצה אינה זכאית משום כך לפיצוי. כן עומדת לרשות אופציה להודיע הודעת חדילה וליהנות מן היתרון הגלום בכך - שבקשת האישור תידחה. אלה שני מסלולי פעולה נפרדים שלכל אחד מהם השלכות משפטיות אחרות.