אוסיף כי לעמדתי שלי, פרשנות מעין זו היא פרשנות רצויה. זאת שכן היא מאפשרת לכל קבוצה של נפגעים מפעולת גבייה אסורה של הרשות - להגיש נגדה תביעה ייצוגית. בהתאם לפרשנות זו, אף שלא קיימת מניעה א-פריורית להגיש תביעות כאלה מכוח פרט 11 - נותר לבית המשפט שיקול הדעת לבחון האם התביעה הקונקרטית מתאימה לדיון כתביעה ייצוגית. זאת כאשר ה"סינון" ייעשה במישור שיקול הדעת של בית המשפט ולא במישור הסמכות.
- ואולם, כפי שציין גם חברי, פרשנות זו נדחתה בפסיקת בית משפט זה - שהיא התשתית עליה מבוסס פסק דיננו. חוות דעתי בהליך דנן מבוססת אפוא על פסיקתו של בית משפט זה בנושא עד כה. מפסיקה זו נובע, כפי שהבהרתי בחוות דעתי, כי הפרשנות של המונחים "מס, אגרה או תשלום חובה אחר" נוגעת לתשלומים שיש בצדם רכיב של כפייה, אך גם רכיב של תמורה - ישירה או עקיפה (ותשלומים הנגזרים מהם כגון ריבית וכיו"ב). מאחר שעיצום כספי אינו תשלום כזה, הוא אינו בא בגדרי ההגדרה האמורה. זאת כאמור לא בשל השקפתי ביחס לדין הרצוי אלא לאור הניתוח של הדין המצוי.
- כאמור, חברי הדגיש בחוות דעתו כי קיימים הבדלים רבים ומשמעותיים בין עיצום כספי לבין קנס המוטל במסגרת הליך פלילי. למותר לציין כי אינני חולקת על כך - הדברים ידועים וברורים. ואולם, ספק בעיני אם הבדלים אלה מנביעים שוני בהתייחסות לכל אחד משני המקרים בהקשר של האפשרות להגיש תביעה ייצוגית כאשר הרשות פעלה באופן רוחבי שלא כדין בכל אחד מהם - וזאת לצרכי אכיפת הדין ומניעת הפרתו.
כך למשל, לא ברור כיצד העובדה שלשיטת חברי, תכליתו העיקרית של ההליך הפלילי היא הלימה בעוד ההרתעה היא רק מטרה משנית שלו, משליכה על השאלה האם ניתן להגיש תביעה ייצוגית כאשר רשות גובה שלא כדין קנסות פליליים.
- זאת ועוד - טיעוניו (המשכנעים) של חברי ביחס להצדקה הקיימת למתן אפשרות להגיש תביעה ייצוגית כאשר הרשות פועלת באופן שיטתי שלא כדין ביחס לעיצומים כספיים, משכנעים במידה לא פחותה גם כאשר מדובר בקנסות פליליים. חברי מתייחס בחוות דעתו לשורה של שיקולים המצדיקים הגשת תביעה ייצוגית בהתייחס לעיצומים כספיים שנגבו שלא כדין: חשיבות מימוש זכות הגישה לערכאות מקום בו רשויות המדינה עוולו כלפי בני אדם רבים; השימוש שלא כדין בכוח השלטוני של הרשות שנטלה בכפייה את כספו של הפרט לשימוש למטרות ציבוריות; ההשוואה למס שהוטל שלא כדין שלגביו ניתן להגיש תביעה ייצוגית; העובדה שמדובר בסכומי כסף שהרשות גבתה בפועל ואשר העשירו את קופתה; וקיומן של הגנות פרטניות במסגרת חוק תובענות ייצוגיות שניתן לעשות בהן שימוש.
כל השיקולים הללו יפים באותה מידה גם ביחס לקנסות פליליים שהוטלו שלא כדין. גם לגביהם יש חשיבות לזכות הגישה לערכאות של קבוצת התובעים; גם בהקשר זה עשויה הרשות לעשות שימוש שלא כדין בכוחה השלטוני כדי ליטול בכפייה את כספו של הפרט; גם כאן עשוי העונש להיות מוטל ביחס להפרת דיני המס (וראו לעניין זה: חלק י"א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה)); הכספים הגיעו בפועל לקופת הרשות; וקיימות הגנות פרטניות שניתן לעשות בהן שימוש במסגרת ההליך של התביעה הייצוגית - לו היה מוגש.