- התנהלותו של מר לבנת אינה תומכת בטענתו כי רומה בקשר להקצאת המניות בעסקת סייפרטק. במשך כל השנים לא מחה מר לבנת על כך שחברת זואי אינה מחזיקה ב- 95% ממניות סייפרטק, וזאת למרות שיכול היה לעמוד על כך בנקל. לא זו אף זו, גם לאחר שעניין זה התברר לו בשנת 2010, הוא לא מצביע עליו במסגרת שיחותיו עם מר אדלר ומר פדלון כנושא לדיון. נהפוך הוא, בשונה מפרשת סקאיויז'ן שתידון להלן, מר לבנת משמיע במהלך שיחותיו עם מר אדלר ומר פדלון (שיחות שהוא עצמו הקליט) אמירות בהן הוא מאשר כי ידע על דרך הקצאת המניות במסגרת עסקת סייפרטק. להלן אחת הדוגמאות המרכזיות לאמירות מסוג זה, אשר מצויה בשיחה שקיים מר לבנת עם מר פדלון ביום 31.10.2010:
"מר פדלון: עכשיו, פה זה הפגישה שישבנו אז בבית קפה, שדיברנו,
מר לבנת: נכון.
מר פדלון: וסגרנו את הסיפור הזה, שזואי עולה ל- 51 ואנחנו מקבלים את היתרה, לצורך העניין.
מר לבנת: זה היה לפני העסקה שישבנו בבית קפה, אמרת לי שאתה רוצה,
מר פדלון: כן, זה סגרתי איתך את האישור שלך. על זה קיבלתי אישור לעשות את זה,
מר לבנת: את זה אני זוכר טוב."
(עמודים 5 – 6 לתמליל. יצוין כי מהמשך הדברים עולה כי מר לבנת לא זכר שהסיכום התייחס לחברת סייפרטק, אלא סבר כי הוא נוגע ל"וואלה שופס", וכי לא היה ברור לו למה מר אדלר עלה באחוזי החזקותיו במקביל למר פדלון)
מר לבנת ובאי כוחו ניסו להסביר אמירות מסוג זה בכך שבשיחות אלו ביקש מר לבנת לאסוף מידע, ועל כן נמנע מלהיכנס לעימותים עם מר פדלון ומר אדלר. ואולם, האזנה לשיחות השונות מלמדת כי בעניין פרשת סקאיויז'ן
התמיד מר לבנת לטעון שלא עודכן, ולשאול מדוע לא עודכן,[65] ואילו על הקצאת המניות בסייפרטק (שבפיו מכונה "וואלה שופס") לא ערער, ואף ציין במפורש (על דרך ההנגדה) כי נעשתה בידיעתו.[66] התנהלות זו אינה מתיישבת עם טענתו של מר לבנת כי לא עודכן בעסקת סייפרטק. כשמעמידים אמירות אלו למול גרסתו העקבית של מר פדלון כי עדכן את מר לבנת בפגישה ב"קפה בונו" על עניין דרך חלוקת המניות – גרסה בה דבק לאורך כל הדרך, ידה של גרסת פדלון על העליונה.
- ולבסוף, מר פדלון ומר אדלר הודו במהלך השיחות המוקלטות ובמהלך המשפט, בכך שלא עדכנו את מר לבנת בעניינים שונים, שהחשוב בהם הוא פרשת סקאיויז'ן. לעומת זאת, ביחס לעסקת סייפרטק גרסתם העקבית והחד משמעית, שהושמעה גם בשיחות פרטיות, שעה שלא ידעו כי הם מוקלטים, היתה שמר לבנת ידע מראש על כך שחלק ניכר מהמניות יעברו אליהם, ולא לחברת זואי. עניין זה מוסיף אמינות לגרסתם.
- מסקנתי כי ב"כ אדלר ופדלון הצליחו להוכיח מבחינה עובדתית, במאזן ההסתברויות, שמר לבנת עודכן בדרך חלוקת המניות אשר יתקבלו במסגרת עסקת סייפרטק מייתרת את הדיון במספר שאלות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים: ראשית, היא שוללת את הטענה שמר אדלר ומר פדלון הפרו חובות אמון כנושאי משרה בחברת זואי כשקיבלו באופן אישי את מניות חברת סייפרטק. פשיטא כי פעולה שאושרה על ידי כל בעלי המניות בחברת זואי היא פעולה שאינה מהווה הפרת חובת אמון כלפי חברת זואי (ראו ע"א 995/90 אדורם מהנדסים בע"מ נ' גת, פסקה 5 (ניתן ב- 14.7.1992); ע"א 10568/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מפרק החברה ברג יעקב ובניו (רהיטים) בע"מ (בפירוק), פסקה 6 (ניתן ב- 23.5.2004)). שנית, היא מייתרת את הצורך לעסוק בשאלת נטל ההוכחה, מאחר שאף אם הוא מוטל על ב"כ אדלר ופדלון, הם עמדו בו. מעבר לדרוש אציין כי מאחר שגרסת ב"כ לבנת היא שמר אדלר ומר פדלון רימו את מר לבנת בקשר לעסקת סייפרטק, נראה כי הנטל להוכיח תרמית כזו, וברמה הדרושה במשפט אזרחי להוכחת טענות תרמית, צריך להיות מוטל על מר לבנת. ולבסוף, היא מייתרת את הדיון בשווי המניות שהועברו במסגרת עסקת סייפרטק, או בהגיון הכלכלי של העברתן באופן אישי למר אדלר ולמר פדלון, שעה שחברת זואי היא שמשלמת את עיקר התמורה. ברור וגלוי כי לבנת אדלר ופדלון רשאים היו להגיע לכל הסכמה בעניין דרך הקצאת המניות, והעובדה שבמבט לאחור ההסדר בו בחרו אינו ההסדר השגרתי אינה משנה לכאן או לכאן. בשולי הדברים אוסיף כי לא השתכנעתי ששוויה של חברת סייפרטק, במועד ביצוע עסקת סייפרטק, היה רב כפי שנטען. עסקת סייפרטק נעשתה בין מוכר מרצון (חברת גלובסקום, שיוצגה על ידי גב' מניפז) לקונה מרצון. זאת ועוד, המוכר במקרה זה הוא גוף רציני, המיוצג על ידי אשת עסקים בעלת ניסיון. במצב דברים זה, אין לי כל סיבה להניח ששוויה של סייפרטק במועד ביצוע העיסקה היה גבוה משמעותית מהמחיר בו נמכרה. מחיר זה (נטילת הערבויות של חברת גלובסקום על ידי חברת זואי ומחילה על חוב של 368 אלף ₪) לא היה רב, ומכל מקום אין בו כדי להצדיק התעלמות ממסכת ראייתית שדי בה כדי לקבוע מה הייתה כוונת הצדדים בזמן אמת.
- ב"כ לבנת העלה בסיכומיו טענה שמשמעות גרסתם של מר אדלר ומר פדלון היא שכפו על מר לבנת את העיסקה, שכן התנו את ביצוע עסקת סייפרטק בכך שיקבלו את המניות באופן אישי. טענה זו אינה יכולה לעמוד. ראשית, היא כרוכה בהעלאת טענות עובדתיות סותרות מצד מר לבנת (לא ידעתי את פרטי העיסקה, מחד גיסא, וכפו עלי עיסקה זו, מאידך גיסא); שנית, טענת כפיה מסוג זה לא תשמע מפיו של איש עסקים כדוגמת מר לבנת; שלישית, למר לבנת הייתה חלופה מצוינת להיענות לכפיה, ככל שהיתה כזו: באפשרותו היה לפנות לגב' מניפז (או לאביה) ולהציע לה לבצע את העיסקה בכל דרך שרצה.
- העניין היחיד בו מוצא אני טעם בטענות ב"כ לבנת בקשר לעסקת סייפרטק הוא העברת שטרי ההון למר אדלר ולמר פדלון באופן אישי. אין טענה של ממש כי גם עניין זה קיבל את אישורו של מר לבנת, ואיני סבור שהדבר משתמע מהסכמתו לעניין הקצאת המניות. בהעדר הסכמה לכך מצד מר לבנת, לא היו מר אדלר ומר פדלון רשאים לנכס לעצמם שטרי הון אלו. לאור זאת אני מורה כי שטרי ההון שנרכשו במסגרת עסקת סייפרטק ו/או חליפיהם יועברו לחברת זואי (למיטב הבנתי שטרי הון אלו טרם נפרעו,[67] וממילא גם לגרסת ב"כ אדלר ופדלון אסור היה על מרשיהם לעשות בהם שימוש כדי לקבל כספים על חשבונו של מר לבנת).
פרשה ז' – העברת עסקת סקאיויז'ן מחברת ימקום לחברת סייפרטק
רקע עובדתי
- אחת העסקאות המוצלחות ביותר שעשו לבנת אדלר ופדלון היתה רכישתה של חברת סקאיויז'ן במחצית שנת 2006 (להלן: "עסקת סקאיויז'ן"). בשלב הראשון של העסקה, שבוצע ביוני 2006, נרכשו 40% ממניות חברת סקאיויז'ן משני בעלי מניות קיימים שהיו מסוכסכים ביניהם. רכישה זו בוצעה תמורת 900 אלף דולר, דהיינו לפי מחיר מניה של 225 דולר, ושווי חברה של 2.25 מליון דולר. בשלב השני של העסקה, שבוצע על פי הסכם רכישת מניות שנכרת ביום 29.5.2006, ושה- closing שלו הושלם בינואר 2007, הוקצו לשלושה במספר פעימות כ- 30% ממניות חברת סקאיויז'ן, וזאת כנגד השקעה נוספת של 2.1 מליון דולר בחברת סקאיויז'ן (מחיר המניה בחלק זה של העסקה נקבע על 100$).[68] עם השלמת ביצוע העסקה בסוף ינואר 2008 החזיקו לבנת אדלר ופדלון ב- 70% ממניות חברת סקאיויז'ן וזאת כנגד השקעה של כ- 3 מליון דולר (ממנו 2.1 מליון דולר הושקעו בחברת סקאיויז'ן ו- 900 אלף דולר שולמו לבעלי המניות הקודמים).