במקרה זה, התקנונים של חברות ההחזקות שותקים בעניין זה, ואינם מורים כי לבעל מניות כזה או אחר יש זכות למינוי דירקטור. הזכות תתקיים מכוח "ציפיות לגיטימיות" אם קיימות הבנות והסכמות בין בעלי המניות היוצרות ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה. בנסיבות דנן, ניתן להתייחס לחברות ההחזקות כמעין-שותפויות. אם אכן כך, הרי שעובדה זו מקימה זכות להשתתפות בניהול, וזאת על בסיס ההלכה הנוהגת בעניין זה.
ודוק, קיומן של "ציפיות לגיטמיות" להשתתפות בניהול אינו מוגבל אך ורק למצבים של מעין-שותפויות. זכות כזו יכולה לקום בכל מקום בו יש הבנה והסכמה לניהול משותף, וזאת בין אם החברה בה מדובר היא מעין-שותפות, ובין אם לאו.
לדוקטרינת המעין-שותפות יש חשיבות מיוחדת בקשר לאפשרות של בעל מניות לדרוש את פירוק חברה. יתכנו מצבים בהם, מחד גיסא, אין מתקיימות נסיבות המצדיקות מתן אפשרות לבעל מניות לדרוש את פירוק החברה, אולם, מאידך גיסא, יש הצדקה להכיר בקיומן של "ציפיות לגיטמיות" להשתתפות בניהול
"ציפיות לגיטמיות" לקיומה של זכות להשתתפות בניהול קמה למר אדלר ולמר פדלון בין אם חברות ההחזקות הן בגדר מעין-שותפות ובין אם לאו. שלילתה של זכות מבעל מניה אינה מהווה בהכרח קיפוח, שכן השלילה עשויה להיות מוצדקת בנסיבות העניין. ב"כ אדלר ופדלון הוכיחו כי עמדה למרשיהם זכות להשתתף בניהול, וב"כ לבנת לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי מעשיהם של מר אדלר ומר פדלון מגלים כוונת תרמית המצדיקה שלילת זכות זו. לפיכך יש לקבוע כי פעולותיו של מר לבנת להרחיק את מר אדלר ומר פדלון מכל מעורבות בניהול החברות הן בגדר קיפוח המיעוט.
אובדן אמון בבעל השליטה מצד אחד או יותר מבעלי המניות אינו יוצר, במקרה הרגיל, בסיס מספיק לטענה בדבר קיפוח המיעוט. בעל מניות, אשר נוצר משבר אמון בינו לבין בעל השליטה, רשאי כמובן לנסות להחליף את בעל השליטה או למכור את מניותיו, אולם אין לו זכות לסעד משפטי. עם זאת, יתכנו מצבים בהם אובדן האמון בין בעלי המניות יביא לשינוי מהותי במעמדו של בעל המניה, ויצדיק הכרה בכך שנדרש מתן סעד שיפוטי לטובתו.
בנסיבות דנן, שני טעמים חילופיים מצדיקים מתן סעד בשל קיפוח המיעוט במקרה זה: ראשית, הפגיעה ב"ציפייה הלגיטימית" של מר אדלר ומר פדלון ליטול חלק בניהול חברות ההחזקות, "ציפייה לגיטימית" המעוגנת בהסכמות ובהבנות בין הצדדים; שנית, אובדן האמון שבין מר לבנת לבין מר אדלר ומר פדלון, המביא לכך שמעמדם של בעלי מניות בחברה שהתנהלה כמעין-שותפות השתנה באופן יסודי, המצדיק התערבות של בית המשפט באמצעות סעד הקיפוח. הדרך של פירוק חברות ההחזקות היא הדרך הקיצונית, ודומה כי אין היא רצויה לא מבחינת הצדדים ולא מבחינת היקף התערבות בית המשפט בפעילות הכלכלית של הצדדים.