- סמכות בית המשפט למנוע קיפוח מכוח סעיף 191 לחוק החברות מהווה "נורמה כללית וגמישה להתערבות בית המשפט לשם קביעת נורמה של הוגנות גם בתחום המסחרי של ניהול חברה" (ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ, פ"ד נ(1) 238, 243 (1996) (להלן: "עניין בכר")[83]). "נוסח הסעיף רחב עד מאוד, ומכוחו רשאי בית המשפט לנקוט במגוון רחב של צעדים בהתאם לשיקול דעתו, ואף להורות על פירוק החברה. על אחת כמה וכמה, שרשאי בית המשפט להורות על סעד קיצוני פחות, כמו מכירת נכס של החברה או מכירת כל נכסי החברה בדרך של התמחרות בין בעלי המניות או התמחרות בין צדדי ג'" (דברי השופט יצחק עמית ברע"א 4596/12 נקש נ' מזרחי (ניתן ב- 21.10.2012), פסקה 9).
- תפקידה המרכזי של הנורמה הכללית והגמישה בדבר קיפוח המיעוט היא לאפשר לבית המשפט להתמודד עם מצבים בהם התנהלות החברה אינה משרתת את טובת כלל בעלי המניות (קרי, אינה מביאה להגדלת ערך החברה), אלא מטיבה את מצבם של חלק מבעלי המניות על חשבון בעלי המניות האחרים (לרוב, על ידי העברת עושר מבעלי מניות המיעוט לבעל השליטה או לחברה). עמדה על כך השופטת טובה שטרסברג-כהן בציינה כי "קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במיתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות המיעוט בה. נגישותם של בעלי רוב המניות לעמדות כוח, העולה על זו של המיעוט, והרצון למנוע שכוח זה יופעל בצורה פוגענית הביאו לטוויית רשת של הוראות "אתיות" בחוק ובפסיקה על-מנת לרסן כוח זה" (עניין בכר, עמוד 245; וראו, באחרונה, ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (ניתן ב- 28.5.2012. להלן: "עניין גדיש"), פסקה 26).
- בעל מניות המעלה טענת קיפוח נדרש לפיכך להראות שהאופן בו מתנהלת החברה אינו משרת את טובת כלל בעלי המניות, אלא מביא, או צפוי להביא, לכך שזכויותיו בחברה יפגעו. פגיעה כזו עלולה להתרחש באחד משלושה מצבים: ראשית, כאשר אופן ההתנהלות מקנה, או צפוי להקנות, לבעל מניות אחר זכויות עודפות ללא הצדקה לגיטימית; שנית, כאשר אופן ההתנהלות שולל, או צפוי לשלול, מבעל המניות התובע זכויות המגיעות לו (לדוגמה, כאשר נמנע ממנו מידע שיש לו זכות לקבלו על ענייני החברה); שלישית, כאשר הפעולה מביאה לשינוי מהותי במעמדו של בעל המניה, ללא הסכמתו, ומבלי שתינתן לו זכות יציאה הוגנת. אתייחס בקצרה לכל אחד מהמצבים הללו.
- פעולה המקנה לבעל מניות אחר זכויות עודפות – פשיטא, כי כאשר בעל השליטה נוטל לעצמו זכויות עודפות, עלול הדבר להתבצע על חשבון בעלי מניות המיעוט, ולהיחשב לקיפוח. כך, למשל, בעניין בכר נערך הסכם בין החברה לבין בעל השליטה, במסגרתו הוקנו לבעל השליטה זכויות לדמי ניהול שהיו גבוהים משמעותית משווי שירותי הניהול שהעניק לחברה. מטבע הדברים, פעולה זו הביאה להעברת עושר לטובת בעל השליטה, ובית המשפט ראה בה לפיכך קיפוח של המיעוט (דוגמה בולטת אחרת היא הסטת רווחים שאמורים להגיע לחברה לטובת בעל השליטה. ראו, למשל, ע"א 3298/00 המחדש משאבות בע"מ נ' עשת (ניתן ב- 26.6.2002)). בענייננו לא הועלו כלפי מר לבנת טענות כי ביצע פעולות מסוג זה, ולפיכך לא אדרש לחלופה זו.
- פעולה השוללת זכויות מבעל המניות התובע – בעל מניות הטוען כי זכותו נפגעה, או צפויה להיפגע, באופן בלתי לגיטימי של התנהלות החברה, צריך להצביע על טיב הזכות שתפגע, ועל המקור המשפטי מכוחו היא מוקנה לו. ודוק, זכויותיהם של בעלי מניות בחברה אינן זהות ואחידות, לא על פני חברות ואף לא בתוך אותה חברה. הזכויות נקבעות על פי הוראות החוק (כך, למשל, סעיפים 184, 185 ו- 187 לחוק החברות קובעים מהן זכויות בעלי מניות לקבלת מידע מהחברה) מסמכי היסוד של החברה (כך, למשל, תקנון החברה יכול להקנות לבעל מניות מסוים זכות למנות דירקטור) וכן על פי ה"ציפיות הלגיטימיות" שנוצרו לבעלי המניות (ראו ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר (ניתן ב- 14.12.2006), פסקאות 21 – 23; ציפורה כהן, בעלי מניות בחברה – זכויות תביעה ותרופות (התשס"ח) 120 – 130 (להלן: "כהן, בעלי מניות בחברה")).