- ב"כ לבנת ביקשו לבסס את טענתם כי בין השלושה לא התקיימו יחסים של מעין-שותפות על מערכת היחסים ששררה בין הצדדים בעת עזיבת קבוצת "תעבורה" בשנת 1998, ועל מסמכים וטיוטות שהוכנו ע"י עו"ד סלפטר בשנת 2000 עת נתבקש לבחון דרכים להגדלת חלקם של מר אדלר ומר פדלון בחברת זואי. כשלעצמי, איני סבור שיש לייחס לנתונים אלו משקל רב, וזאת מאחר שמדובר בראיות המתייחסות לתחילת מערכת היחסים בין השלושה, וגם אם נניח שבשנים הללו (דהיינו 1998 – 2000) לא התגבשה עדיין מערכת יחסים ברורה של מעין-שותפות, הרי שבשנים שבאו לאחר מכן, ובוודאי שמשנת 2004 ואילך (דהיינו לאחר שמר אדלר חזר מלונדון ומר לבנת שב לקבוצת תעבורה), התעצבה מערכת יחסים האופיינית למעין-שותפויות. במילים אחרות, את השאלה האם מדובר במעין-שותפות איני סבור שצריך לבחון בהתאם לדרך בה הבינו הצדדים את יחסיהם בשלב ההיולי של הקמת חברות ההחזקות, אלא בהתאם למערכת היחסים שהתגבשה במשך הזמן, ואשר נהגה למשך עיקר תקופת פעולתן של חברות ההחזקות (הן מבחינת משך הזמן הן מבחינת היקף העסקים). למעלה מהדרוש אציין כי גם לגופו של עניין לא השתכנעתי כי יש בראיות האמורות כדי לסתור את המסקנות העולות מהשיקולים שנמנו בפסקה 185 לעיל.
- ודוק, מקובלת עלי עמדת המוצא, שלפיה יש לכבד את דרך ההתאגדות בה בחרו הצדדים, ועל כן לא יתכן כי "כל חברה אשר יש מספר חבריה מועט, קיימת הגבלה על עבירות מניותיה, והיא מבוססת, לפחות בראשיתה, על יחסי אמון ושמא אף על ידידות בין מייסדיה" תיפול להגדרה של מעין-שותפות (ראו פסקאות 19 – 21 בעניין בינדר). ואולם, מנקודת מוצא זו לא עולה כי לא קיימים עוד מצבים בהם חברה מתנהלת כמעין-שותפות. זאת ועוד, הקביעה שלפנינו מעין-שותפות אינה נדרשת במקרה שלפני כדי להפעיל את ההלכה (שאף לטעמי אבד עליה הכלח), שלפיה בחברה שהיא מעין-שותפות כל בעל מניות זכאי לדרוש את פירוק החברה (כפי שנהוג בדיני השותפויות). החלופה המודרנית של הלכה זו היא שבחברה המתנהלת כמעין-שותפות יש לראות באובדן אמון בין בעלי המניות נסיבה המצדיקה, במקרים מתאימים, מתן סעד כדי למנוע את קיפוח המיעוט. זהו המקרה המתעורר במקרה שלפני, וזהו אף הסעד אותו התבקשתי לתת במסגרת המרצת הפתיחה.
- לנוכח המובהר לעיל הגעתי למסקנה כי שני טעמים חילופיים מצדיקים מתן סעד בשל קיפוח המיעוט במקרה זה: ראשית, הפגיעה ב"ציפייה הלגיטימית" של מר אדלר ומר פדלון ליטול חלק בניהול חברות ההחזקות, "ציפייה לגיטימית" המעוגנת בהסכמות ובהבנות בין הצדדים; שנית, אובדן האמון שבין מר לבנת לבין מר אדלר ומר פדלון, המביא לכך שמעמדם של בעלי מניות בחברה שהתנהלה כמעין-שותפות השתנה באופן יסודי, המצדיק התערבות של בית המשפט באמצעות סעד הקיפוח.
הסעד הראוי
- מערכת היחסים שבין הצדדים מביאה לכך שהסעדים היחידים, שניתן לתת במסגרת סעיף 191 לחוק החברות, אשר יבטיחו מעתה ואילך את זכויותיהם של בעלי מניות המיעוט הם סעדים שיביאו להפרדה בהחזקותיהם של מר לבנת מזה, ומר אדלר ומר פדלון מזה. הטעם לכך הוא שמחד גיסא, יש למר לבנת שליטה בכל חברות ההחזקות, ומאידך גיסא, נוצרה בינו לבין מר אדלר ומר פדלון עוינות קשה, שנראה כי לא ניתן לגשר עליה בעת הזאת.
- הפרדה בין השלושה יכולה להתבצע באחת משלוש דרכים: פירוק חברות ההחזקות באופן שלכל אחד מהשלושה יינתנו בעין החזקותיו העקיפות בחברות הריאליות (להלן: "פירוק חברות ההחזקות"); רכישה כפויה של מניות מר אדלר ומר פדלון על ידי מר לבנת בהתאם למחיר שיקבע על ידי מעריך שווי (להלן: "רכישה כפויה"); ביצוע התמחרות בין מר לבנת לבין מר אדלר ומר פדלון ביחס להחזקותיהם (להלן: "התמחרות").
- הדרך של פירוק חברות ההחזקות היא הדרך הקיצונית, ודומה כי אין היא רצויה לא מבחינת הצדדים ולא מבחינת היקף התערבות בית המשפט בפעילות הכלכלית של הצדדים. הדרך של רכישה כפויה מחייבת קבלת הערכת שווי ממעריך חיצוני, ושני הצדדים הביעו את חששם כי בנסיבות המקרה היא עלולה להביא להערכה שאין קשר של ממש בינה לבין שווי חברות ההחזקות. נותרה עם כך האפשרות השלישית, הנראית מחד גיסא, פחות פוגענית מבחינה כלכלית ומאידך גיסא, הוגנת כלפי שני הצדדים, והיא התמחרות (השוו גם ה"פ (מחוזי ת"א) 1225/05 אפק נ' חיי שרה בע"מ, פסקאות 49 – 52 (ניתן ב- 18.1.2007 ע"י השופטת רות רונן)).
- באי כוח הצדדים לא הציגו במסגרת סיכומיהם התייחסות לשאלה כיצד צריכה ההתמחרות להתבצע. מאחר שבעניין זה מתעוררות שאלות מסוימות, שיכולה להיות להן השלכה על הצדדים, מצאתי לנכון לאפשר להם לטעון בעל פה בעניין זה. השאלות לגביהן מתבקשים הצדדים להשמיע את טיעוניהם הן כדלהלן:
- סדר ביצוע ההתמחרות בשים לב לכך שקיימות ארבע חברות החזקה שונות.
- השלכת ה"חו"זים" על הליך ההתמחרות.
- המשקל שיש להעניק, אם בכלל, למעמדו של מר לבנת כבעל שליטה במסגרת הליך ההתמחרות.
- היבטים טכניים הנוגעים להליך ההתמחרות (מי יבצעו, באיזה אופן וכיו"ב).
סוף דבר
- לאור האמור לעיל הריני לתת את הסעדים הבאים במסגרת ת.א. 10221-06-11:
- ניתן בזאת סעד הצהרתי לפיו עסקת HCNH בטלה, וזאת בהתאם למפורט בפסקאות 68 - 74 לעיל. מובהר בזאת כי אין בביטול העסקה כדי להטיל חבות כספית על מר אדלר או מר פדלון.
- ניתן בזאת צו עשה המורה למר אדלר ולמר פדלון להעביר לחברת זואי בתוך 14 יום את כל שטרי החוב שקיבלו במסגרת עסקת סייפרטק ו/או את חליפיהם (ככל שאלו מצויים בידיהם), וזאת כאמור בפסקה 104 לעיל.