[42] התשלום בוצע בהעברה של 500 אלף דולר לחשבונו של מר אדלר ביום 12.7.2005.
[43] מר פדלון טען בעדותו לפני כי למר לבנת הייתה ידיעה מסוימת על הפרשיה בזמן אמת. ראו פרוטוקול 7.3.2012, עמוד 816. הדברים לא נזכרו בתצהירו של מר פדלון, ומר לבנת לא נשאל על כך במהלך חקירתו. לאור זאת, אין לי אלא לקבוע כי הטענה שלמר לבנת הייתה ידיעה על פרשת HCNH לא הוכחה.
[44] לבנת אדלר ופדלון החזיקו במניות מד נאוטילוס באמצעות חברת ימקום, שהוקמה בשנת 2000 כחברה זרה לצורך זה. קבוצת כלל החזיקה במניות באמצעות חברת כללקום בע"מ. קבוצת פישמן באמצעות חברת גלובסקום. קבוצת עורק באמצעות חברת עורק שירותי מידע מקומי בע"מ.
[45] החזקת לבנת אדלר ופדלון בחברת מד-1 היתה באמצעות חברת קמה. לעומת זאת, החזקתם בחברת מד-נאוטילוס היתה באמצעות חברת ימקום, שהוקמה בשנת 2000 כחברה זרה לצורך זה.
[46] שהייתה עד אותה עת חברת בת של חברת מד-1. ראו הערה 17 לעיל.
[47] אולם עניין זה אינו ברור דיו לאור השימוש במונח"the other Party" בסעיף 13 להסכם התמלוגים, מחד גיסא, וההגדרה הרחבה שניתנה למונח "Party" במבוא להסכם התמלוגים, מאידך גיסא (הגדרה שלאורה ניתן לטעון כי הכוונה היתה להסכמה של כל ששת הצדדים להסכם).
[48] ההסכם לא היה על המחאת זכויות, אלא על מתן התחייבות "back to back", וזאת לאור הוראת סעיף 13 להסכם התמלוגים.
[49] במרץ 2007 מכרה חברת עמרב בחזרה לחברת ימקום את הזכויות הנובעות מזכויות עורק בחברת אי.סי.1 (אך לא את הזכויות הנובעות מזכויות עורק לתמלוגים), וזאת נגד תמורה של 405,882 דולר.
[50] לפי חוות דעתו של רו"ח שפי, המומחה מטעם לבנת, קיבל מר וייס, בעצמו ובאמצעות חברה שבשליטתו, סכום של 5.543 מליון ₪ עד לדצמבר 2010, ואילו חברת עמרב קיבלה נטו עד לסוף שנת 2010 סכום של 7.494 מליון ₪ (הכוללים גם את התשלום בגין הרכישה החוזרת של הזכויות בחברת אי.סי.1). החל מדצמבר 2010 (ביחס למר וייס) ומתום 2010 (ביחס לחברת עמרב) הפסיקה חברת ימקום באופן חד צדדי את העברת הכספים.
[51] ההסכם עם חברת פרטנר נחתם ב- 22.1.2006, כאשר ה- closing של העסקה התקיים ביולי 2006, לאחר שהושגו כל האישורים לביצועה.
[52] מר וייס ומר לסקר היו אותה עת מנהלים בקבוצת פישמן, שהיתה אף היא בעלת עניין בחברת אי.סי.1. בנוסף מר וייס שימש כדירקטור באי.סי.1.