פסקי דין

הפ (מרכז) 7250-05-11 אמיר יחזקאל אדלר נ' שי לבנת - חלק 32

25 נובמבר 2012
הדפסה

[36]     לעומת זאת, עיון במספרי ההשוואה המצויים בדו"ח חברת ימקום לשנת 2004 מלמד כי בשנה זו נוכו מההלוואה סכומים הגבוהים בכ- 650 אלף יורו מההחזר בפועל (נוכו כ- 2 מליון יורו והוחזרו כ- 1.7 מליון דולר, שהם, לפי שער החליפין בסוף השנה, כ- 1.35 מליון יורו). דו"ח שנת 2003 אינו מצוי בידי הצדדים, וממילא לא הוגש, ומשום כך קשה לעמוד על ההסבר לניכוי זה. יצוין כי הפרשי השער בגין שנה זו היו צריכים להיות בשיעור של כ- 412 אלף יורו (ראו עמוד 3 ל- ת/21), ולכן אין הם מסבירים את מלוא גובה ההפרש.

[37]     עניין זה הובהר בחקירתו של המומחה מטעם מר לבנת, רו"ח שפי. ראו פרוטוקול 18.3.2012, עמודים 1154 - 1167. ויובהר, לטענת רו"ח שפי ניכרת התחשבות בהפרשי שער בשנת 2003, אך הוא מודה שמהדוח לשנת 2002 עולה שלא נעשתה התחשבות בשנה זו.

[38]     בגין השנים 2000 – 2003 נרשמה הוצאה של 381,684 יורו, ולכך יש להוסיף 59,000 יורו משכורות ודמי חופשה לשנת 2004.

[39]     אין חולק כי מר אדלר קיבל בשנת 2005 סכום של כ- 2.3 מליון ₪ המייצג את המשכורות להן היה זכאי בתקופת שהותו בלונדון (וזאת בסכומים המקבילים למשכורות ששולמו למר לבנת ומר פדלון בשנים בהן שהה בלונדון). בכך מתמצה לשיטת ב"כ אדלר ופדלון, זכותו של מר אדלר לשכר, ולא היה מקום לקיזוז מיתרת ההלוואה. את יתרת החוב יש להגדיל אפוא בסכומים שקוזזו, העומדים על כ- 440 אלף יורו.

[40]     הפרשי השער שהיה צריך לחשב בשנים 2002 ו- 2003 עומדים לפי רו"ח שפי, המומחה מטעם לבנת, על סך של 1.052 מליון יורו (ראו נספח 6 לחוות דעתו). אם לצורך היתרה הרישומית הובאו בחשבון בטעות משכורות שלא נמשכו בסכום של 440 אלף יורו, אולם לא נוכו הפרשי שער בסכום של 1.052 מיליון יורו, הרי שהייתה נוצרת בדרך זו יתרת חוב של כ- 612 אלף יורו, וזאת בהשוואה ליתרת החוב הבלתי מוסברת העומדת על 556 אלף יורו. הפער שנוצר (הפועל לטובת מר אדלר) אינו משמעותי בשים לב לקושי להעריך במדויק את הפרשי השער שמנהל החשבונות היה צריך להביא בחשבון.

[41]     ההסכם הקנה לחברת ימקום 40% מהזכויות בחברת HCNH. חברה זו החזיקה באופציה לרכישת 26% מהזכויות בחברה אמריקאית בשם My Building L.L.C.. יצוין כי המוכר על פי ההסכם היה אדם בשם גאי בוכמן, ואילו מר אדלר הוא שחתם עליה בשם בשם חברת ימקום דווקא. עם זאת, אין ספק כי מר אדלר הוא זה שהיה הנהנה הסופי על פי העיסקה, וכי הוא, ולא מר בוכמן, היה זה שזוכה בתמורה בעבור המניות.

עמוד הקודם1...3132
33...38עמוד הבא