[31] החישוב המדויק נמוך יותר, ועומד על כ- 275 אלף דולר לשנה, בהנחה שמר אדלר שהה בלונדון כ- 3.5 שנים (ראו חקירתו של רו"ח שפי, פרוטוקול 18.3.2012, עמוד 1177). עם זאת, השאלה נותרת בעינה, שכן גם כך מדובר בסכום מכובד מאד של כ- 23 אלף דולר לחודש, העולה בצורה משמעותית על עלויות 'רילוקיישן' מקובלות.
[32] ככל שנניח כי הסיכום הושג רק במהלך 2004 (ראו הערה 31 לעיל), הרי שיש לבחון את סבירותו על פי הידוע למר פדלון באותה עת. עניין זה מקרב אותנו לחוכמה שלאחר מעשה, שעל בסיסה הובאו הראיות מטעמו של מר לבנת. ואולם, תחת ההנחה שהסיכום הושג רק בשנת 2004, יש להביא בחשבון גם את חוסר הנוחות שבביצוע התחשבנות בדיעבד – וזאת הן לאור הצורך לברר מה היו עלויות ה'רילוקיישן' הן לאור הצורך לסכם, בדיעבד, את שיעור הריבית שישולם על ההלוואה. מכאן שגם אם נקבל את טענת ב"כ לבנת כי הסיכום על ויתור הדדי נערך רק לאחר שובו של מר אדלר לארץ, לא ניתן לקבוע, ברמת ההוכחה הדרושה על מנת לייחס למר פדלון ומר אדלר כוונת מרמה, שסיכום זה נעדר הגיון עסקי.
[33] ב"כ לבנת גם הטילו ספק בטענת מר אדלר כי השיב לחברת ימקום סכום של 6.08 מליון דולר, וטענו כי לא סופקו אסמכתאות למקצת מהסכומים שמר אדלר הצהיר כי העביר לחשבון חברת ימקום. לא מצאתי ממש בטענות אלו, במיוחד בשים לב לכך שלא הוצגו כל ראיות הסותרות את טענות מר אדלר ומר פדלון בעניין זה, ושחלפו שנים רבות בין המועד בו הוחזרו הכספים למועד בו הועלו הספקות הללו.
[34] ודוק, ניירות העבודה אינם שלמים, ובעליל אינם כוללים את כל הפעולות שבוצעו בשנת 2003, ואולם עצם העובדה שביחס לשנת 2002, אשר כבר הסתיימה, לא נרשמה שורה המתייחסת להפרשי שער אומרת דרשני.
[35] לפי דו"ח ימקום לשנת 2001, יתרת ההלוואה לסוף שנת 2001, בצירוף הריבית שנצברה עד מועד זה, עמדה על 4,906,977 יורו, והיתרה לסוף שנת 2002 (ללא הריבית שנצברה בשנה זו) עמדה על 3,210,434 יורו. ההפרש, 1,696,543 יורו זהה לסכום הנזכר בביאור 4 לדו"ח זה כגובה החזר ההלוואה, וזהה בקירוב לערך ביורו של הסכום שהוחזר באותה שנה. יצוין כי הפרשי השער בגין שנת 2002 הם בסכומים משמעותיים מאד, ועומדים, על פי הרשום בדו"ח ימקום לשנת 2002 ביחס להלוואה המקבילה שקיבלה מזואי ומימקום על כ- 671 אלף יורו (ראו פרוטוקול 18.3.2012, עמודים 1156 – 1161. שע"ח יורו/דולר ירד באותה שנה מ- 1.13 יורו לדולר ל- 0.95 יורו לדולר).