[25] ב- 2.8.2000 נשלחה לרשויות המס בקשה לאישור מקדמי (pre-ruling) מטעמם של מר פדלון ומר אדלר, אליה צורף הסכם האופציה (ראו נ/39)
[26] יתרת החוב של מר אדלר הרשומה בספרי חברת ימקום, נכון ליום 31.12.2003, עומדת על 1,681,681 יורו. היתרה בסוף שנת 2004 נמוכה יותר, לאור תשלום סכומים נוספים ע"י מר אדלר במהלך שנת 2004 (בסך כולל של 302 אלף יורו), וכן זקיפה של משכורת ודמי חופשה (בסך של 59 אלף יורו), ועומדת על 1,321 אלף יורו. סכום זה אינו כולל ריבית בגין שנת 2004 (אך כולל ריבית עד ליום 31.12.2003).
[27] חוב הריבית הכולל, בגין כל התקופה עד תום שנת 2004, עומד לטענת ב"כ לבנת על 871 אלף יורו, כשמתוכם כ- 765 אלף יורו נצברו עד תחילת שנת 2004 (ונרשמו במאזני חברת ימקום), והיתרה חושבה על ידי רו"ח שפי (ראו נספח 13 לחוות דעתו).
[28] בין הצדדים התעוררה מחלוקת בשאלה אם הוצאות "ההנהלה והכלליות" שנרשמו בספרי חברת ימקום הביאו בחשבון גם חלק מעלויות ה'רילוקיישן' של מר אדלר. ואולם, דומה כי אין מחלוקת שעיקר עלויות ה'רילוקיישן' (כגון עלות שכירת בית, חינוך הילדים וכיו"ב) לא נרשמו, ולא יכלו להירשם, בספרי חברת ימקום. כן לא הובאו כל אסמכתאות לכך שמר אדלר שופה ישירות בגין הוצאות אלו בכל דרך אחרת, וממכלול הראיות והעדויות שהובאו לפני השתכנעתי כי התחשבנות שכזו אכן לא נערכה, כפי שטענו מר אדלר ומר פדלון.
[29] כאמור, לטענת ב"כ לבנת שיעור הריבית בו חייב מר אדלר עומד על 871 אלף יורו, אם מביאים בחשבון גם את הריבית שהיה צריך לשלם על שנת 2004 (ריבית שלא הוספה ברישומי חברת ימקום). מאחר שלמר פדלון, במישרין ובעקיפין, 13.345% ממניות ימקום, הרי שגם לגישת ב"כ לבנת הוויתור על הריבית משמעו מבחינת מר פדלון ויתור על כ- 116 אלף יורו. ויתור זה נעשה לכל המאוחר בעת ההתחשבנות עם מר אדלר, קרי בשנת 2004, מועד בו רווחי לבנת אדלר ופדלון עדיין לא היו גבוהים באופן שיאפשר למר פדלון להתעלם מסכום זה על מנת לשאת חן בעיני מר אדלר.
[30] שאלה אחרת היא מהו המועד בו הושג סיכום זה, דהיינו האם היה זה עובר ליציאתו של מר אדלר לחו"ל או רק עם חזרתו לארץ בשנת 2004. לטענת ב"כ לבנת, לא היה סיכום מסוג זה במועד יציאתו של מר אדלר לחו"ל, ומר פדלון ומר אדלר הסכימו על צורת התחשבנות זו רק לאחר שובו של מר אדלר לארץ. אף אם אניח כי בעניין זה יש בסיס לטענת ב"כ לבנת, דהיינו שהסיכום בנושא הושג רק במהלך שנת 2004, עדיין אין בכך כדי לשנות את המסקנה שביחסים בין השלושה מדובר בהסכמה לגיטימית, שאינה מהווה לא חריגה מההנחיות שנתן מר לבנת, ולא בגידה באמונו (וראו גם האמור בפסקה 55 להלן).