(עמ' 28 ש' 29-21 לפרוטוקול):
"אנחנו מדברים פה כשהייתי מאושפזת בבית החולים לוינשטיין כשאני על כיסא גלגלים. באמצע היום כשיש לי לו"ז מהבוקר עד אחה"צ של טיפולים, הנתבעת עדכנה אותי באמצע היום שעל הדרךב' מגיעה עם הקטינה ליום כיף בתל אביב ואם אני רוצה, ב' יכולה להביא את הקטינה אליי לבית החולים. יש לנו גם הסתמסות על זה במוצגים שלי. החלטנו פה אחד אני והנתבעת שהנתבעת תביא אותה להורים בצפון ולא לבית החולים.
קודם כל אני צריכה מלווה שיהיה צמוד אליי. שנית לא בטוח שהיו נותנים לי לצאת או להכניס את הקטינה מבחינת הצוות, אני בטיפולים. הוספתי את זה כמובן בהמשך השיחה מול העו"ס, אך הדגש העיקרי פה היה שלא יכולתי לצאת לקטינה או שהקטינה לא יכולה הייתה להיכנס אליי לבית החולים בזמן טיפולים.
התשובה מלמדת על כך שהתובעת כלל לא בחנה עם הצוות את האפשרות לפגוש בקטינה (באמרה "לא בטוח שהיו נותנים לי לצאת או להכניס את הקטינה מבחינת הצוות"). זאת, חרף העובדה שבמצבה מצופה היה ממנה לנצל כל הזדמנות לקשר עם הקטינה.
- כשיצאה הנתבעת מהמסגרת השיקומית ועברה להתגורר בבית הוריה בצפון, פגשה בקטינה כשלוש פעמים בלבד, כאשר בת הזוג של הנתבעת הקפידה להישאר במכונית כדי לא להפריע וכך העידה (עמ' 126 לפרוטוקול):
ש. היו פעמים, לפחות 3 פעמים שלא במחלוקת שנסעתן צפונה הנתבעת ואת והבאתן אתהקטינה לתובעת?.
ת. הבאנו את הקטינה אך התובעת מעולם לא ראתה אותי שם, הייתי מחכה באוטו עד שיסיימו. היינו עושות טיולים לפני אז לא נהגתי לשם במיוחד. המתח הוא לא אצלי חד משמעית.
- אם התובעת אף היא העידה על תדירות הקשר הנמוכה לאחר התאונה (עמ' 99 לפרוטוקול):
"היא הייתה בבית חולים. אני ובעלי לא ראינו את הקטינה בתקופה הזו. לא היה מי שיביא אותה. התובעת ראתה אותה פעם, פעמיים שלוש.
נדמה לי שהנתבעת פעם הביאה אותה לבית חולים. גם הנתבעת זו שהודיעה לי שהתובעת עברה תאונה"
- העו"ס בעדותה התייחסה להשלכתו של עניין זה על הקטינה (עמ' 69 לפרוטוקול):
ש. בעמ' 6, פסקה שלישית בתסקיר מיום 11.07, שורה 6 "עוד תיארה סירובה להיענות להצעתה של הנתבעת באותה עת להביא את הקטינה באמצעות ב' , שכן לדבריה, ההורות שלי מול הנתבעת ולא מולה". "באותה תקופה נאלצה להסתפק לראותה בווידאו". כיצד את משליכה את האמירה של התובעת שנאלצה להסתפק לפיה דבריה לראות את הקטינה בווידאו למחויבות שלה לשיטתה להורות כלפי הקטינה?