תיק משפחה (אשד') 29823-03-23 פלונית נ' אלמונית - חלק 2

ביום 9/10/23 הגישה התובעת תיק מוצגים, לרבות מסמכים רפואיים ואלבומי החתונה;

ביום 24/12/23 הגישה מסמכים נוספים, ביום 8/1/24 הגישה החסן נייד של סרטונים;

וביום 22/2/24 הגישה מסמכים נוספים בעניין מועדי פניותיה לבנק הזרע.

35. דיוני ההוכחות (שנדחו בכחודשיים בשל צווי החירום) התקיימו ברצף, במועדים הבאים:

ביום 19/12/23 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה בה העידה כל אחת מבעלות הדין;

ביום 26/12/23 העידו העו"ס ואחותה של התובעת;

ביום 28/12/23 העיד מנהל המעבדה בבנק הזרע במרכז הרפואי ס'.  בתום עדותו נקבע כי יגיש תדפיס לגבי תהליך תרומת הזרע וביום 8/1/24 הוגשו המסמכים הנדרשים.

ביום 22/1/14 העידו אבי הנתבעת, אם התובעת הגב', חברתה של הנתבעת הגב', אבי הנתבעת ובת הזוג של הנתבעת הגב' ב' .  ביום 22/2/24 התקיימה ישיבה נוספת להשלמת חקירות נגדיות של בעלות הדין, בה העידה גם הגננת של הקטינה.

36. בתום הדיון הוצע לב"כ הצדדים לשקול גיבוש הסכמה לאחר פגישה עם גורם מקצועי. עורכות הדין הודיעו כי מנהלות מו"מ וקרובות והסכמה, ביקשו ארכה להגשתה, אך ביום 8/5/24 הודיעו כי חרף ניסיונותיהן הכנים, לא עלה בידן לקדם הסכמה בין בעלות הדין.  לפיכך, ביום 19/5/24 הוריתי על הגשת סיכומים.  ביום 6/9/24 הוגשו סיכומי התובעת, ביום 31/12/24 סיכומי הנתבעת, ביום 24/2/25 סיכומי האפ' לדין וביום 19/3/25 סיכומי התשובה של התובעת.
37. להלן יובאו עיקרי טענות בעלות הדין בשתי הסוגיות שעל הפרק, בהמשך יפורט המצב המשפטי, לאחריו תידון שאלת צו ההורות הפסיקתי ולבסוף שאלת האחריות ההורית וזמני השהות.

עיקרי טענות התובעת (הטוענת להורות)

38. בעניין התביעה לצו הורות פסיקתי, טוענת כי השתיים הכירו בשנת 2014, החלו להתגורר יחד כידועות בציבור ביום 7/12/14 , נרשמו כבנות זוג במסגרת "משפחה חדשה" ונישאו בפברואר 2016 בטקס חתונה לכל דבר ועניין, כאשר בכוונתן להביא לעולם ילד משותף.
39. טוענת כי ניסו להרות עוד טרם החתונה, אך ההיריון הסתיים כשהעובר היה בן חמישה חודשים. התובעת היתה צמודה לנתבעת ומיד לאחר מכן המשיכו במאמציהן להביא ילד לעולם בתהליך משותף.
40. טוענת כי בחרו יחד להביא הקטינה בדרך של תרומת זרע, הסכימו כי ההפריה תבוצע בגופה של הנתבעת והקטינה תהא ביתם המשותפת. טוענת כי היתה שותפה מלאה להליך, נכחה בהליך ההזרעה, נרשמה כאשת הקשר בבנק הזרע, ליוותה את הנתבעת בהריון ובלידה, לרבות קבלת צמיד זיהוי בבית החולים ככל הורה.
41. טוענת כי ערכו יחד "בריתה" לקטינה, אביה של התובעת נתן מקדמה לאירוע וביתרת הסכום נשאו בנות הזוג. באירוע נכחו בני משפחתה של התובעת והוריה אשר ראו בה כנכדתם ופתחו עבורה קופת חיסכון , כפי שעושים עבור כל נכדיהם.
42. הוסיפה כי שמה של הקטינה נבחר ע"י השתיים, הקטינה כינתה את התובעת בשם "אימי" ואת הנתבעת בשם "אמא" (יצויין כי התובעת עושה שימוש בכינויים אלה לאורך הסיכומים).
43. מיום היוולדה של הקטינה שתיהן התייחסו לקטינה כאל ביתן המשותפת, כך הוצגה לבני המשפחה והחברים, לגננת ולרופאת המשפחה. מציינת כי היתה שותפה פעילה בגידול הקטינה.
44. מציינת כי הסיבה לכך שבמהלך החיים המשותפים לא פעלו להסדיר מעמדה של הקטינה באמצעות הסכם הורות, היא חסרון כיס, כאשר היא היתה סבורה שההסכמה ביניהן בעינה עומדת. בסיכומי התשובה טענה כי מדובר בהסכם בערעור פלילי להבאת הקטינה כקטינה משותפת.
45. טוענת כי לאחר כשבע שנות זוגיות גילתה שהנתבעת בגדה בה עם אחרת וביום 23/11/20 עזבה את הדירה השכורה המשותפת.
46. טוענת כי גם לאחר הפרידה המשיכו לגדל הקטינה יחד בשיתוף מלא ובאופן שוויוני, כל החלטה ביחס לגידול הקטינה היתה משותפת. לאחר הפרידה ועד לתאונה שעברה נהגה להוציא הקטינה מהמשפחתון בימים שני ורביעי באופן קבוע.
47. טוענת כי ממינה את צרכי הקטינה והעבירה לנתבעת כספים עבורה על בסיס קבוע.
48. טוענת כי לאחר תאונת הדרכים הקשה שעברה ביום 15/9/21 ותהליך השיקום הארוך שלאחריה, הנתבעת הביאה את הקטינה לבית הוריה אחת לשבועיים - שלושה והקטינה אף חגגה חלק מהחגים אצלם.
49. ואולם, בשלב בו לא יכולה היתה להמשיך ולהעביר כספים לכלכלת הקטינה, בשל אבדן פרנסתה עקב התאונה, החלה הנתבעת למנוע המפגשים והחל באוגוסט הנתבעת סירבה לאפשר לתובעת לשוחח עם הקטינה ולאפשר כל מפגש עימה.
50. לשיטתה, טענת הנתבעת בעניין התרומה מבנק הזרע אינה מבוססת, הואיל והיא פנתה לקבלת תרומה מאותו תורם עוד בשנת 2018, כאשר השתיים ניהלו קשר זוגי ומשפחתי תקין.

טוענת כי אין כל יסוד לטענות הנתבעת לגבי רצונה בנקמה, שכן כל רצונה בקשר עם הקטינה.

51. מן הבחינה המשפטית, סבורה כי כינון הורות נקבע באמצעות המבחנים שנקבעו בפסיקה ולא על פי תיאוריה פסיכולוגית הבוחנת את טובת הקטינה, עניין אשר לא נבחן עד כה בידי גורם מקצועי אובייקטיבי.
52. לחלופין טוענת גם כי בחינת טובת הקטינה מלמדת שיש ליתן צו הורות פסיקתי, בכדי לייצב את מקומה בחיי הקטינה ולאפשר לה המשך קיום קשר עם שתי הדמויות ההוריות הדומיננטיות בחייה .
53. בעניין התביעה לאחריות הורית, סבורה כי קביעת קיומה תקדם באופן משמעותי את טובת הקטינה להנות ממסגרת משפחתית יציבה , כפי שהיה עד למועד התאונה.
54. בעניין התביעה לזמני שהות שוויוניים, טוענת כי הדבר יאפשר לה להמשיך ולהיות מעורבת בגידול הקטינה כפי שעשתה עד לנתק.
55. סבירה כי כלל העדויות תומכות בטענותיה ולכן יש ליתן בידיה צו הורות פסיקתי, אחריות הורית משותפת וזמני שהות שוויוניים.

עיקרי טענות הנתבעת (האם הביולוגית)

56. בעניין התביעה לצו הורות פסיקתי, טוענת כי החלו בקשר הזוגי רק ביום 20/12/15 בו ערכו מסיבת זוגיות בלבד ולא טקס נישואין.
57. טוענת כי התובענה הוגשה כפעולת נקם על סיום היחסים. מעולם לא ערכו הסכם הורות, ומעולם לא פתחו תיק משותף בבנק הזרע, לא פנו יחד לסוכנות פונדקאות ואף לא חתמו חתימה משותפת בפני נוטריון בדבר כוונה משותפת להורייה, פשוט מפני שמעולם לא היתה.
58. טוענת כי התובעת השתהתה זמן רב מידי בהגשת התובענה, אשר נולדה מתוך קנאה ורצון לנקמה ולא מתוך רצון אמיתי לקחת חלק בגידול הקטינה. מעידים על כך ניתוקה מהקטינה משך שנה וחצי והעובדה שמעולם לא העלתה רצונה לעגן האימהות בכתובים.
59. טוענת כי הביאה הקטינה לעולם בהחלטה אישית, ללא קשר לתובעת. התובעת לא נכחה בהליך ההזרעה (אלא חברה אחרת של הנתבעת) ואף לא היתה שותפה בבחירת שמה של הקטינה.  טוענת כי היתה הפרדה מוחלטת לפיה הנתבעת היא ורק היא אימה של הקטינה.  הנתבעת לא ראתה מעולם אפשרות שהתובעת תשמש לקטינה כאם נוספת.  מציינת כי היא היתה המטפלת העיקרית והבלעדית בקטינה.
60. מכחישה כי אביה של התובעת שילם עבור מסיבת ה "בריתה" של הקטינה.
61. טוענת כי התובעת לא היתה בעלת תפקיד הורי ולו מינימלי על הקטינה כהורה ולמעשה היוותה רק גורם מסכן בחיי הקטינה .
62. עוד טוענת כי ניסתה ארוכות לסיים את מערכת היחסים הקשה עם התובעת, אשר "לכדה" אותה בהיותה בת 20 בלבד, בעוד התובעת היתה בת 29, אובססיבית, תלותית ומכורה לסמים. טוענת כי התובעת עושה שימוש כבד ויומיומי בסמים, מה שהשפיע על מצבי הרוח שלה ועל התנהלותה היומיומית.  טענה כי התובעת היא דמות שלילית חסרת אחריות ומוטיבציה לחיים.  מציינת כי ביום 2/12/20 יצאה התובעת מהדירה השכורה ובכך הסתיים הקשר ביניהן.
63. טוענת כי ממועד הפרידה הקשר בין התובעת לקטינה כמעט נותק למעט ביקורים בודדים מתוך רצון טוב בלבד. טוענת כי התובעת עצמה אמרה שמקום השיקום בו היא נמצאת "בית לוינשטיין" אינו מקום טוב עבור הקטינה ובכך מנעה חיזוק הקשר.  את חגי ישראל חגגה הקטינה עימה וביום הולדתה של התובעת לקחה את הקטינה לבקר אצלה מתוך מחווה של רצון טוב ותו לא.  בפועל, מזה כשלוש שנים התובעת אינה רואה הקטינה.
64. טוענת כי התובעת מעולם לא שילמה מזונות עבור הקטינה. ההעברות לחשבון הבנק שלה נעשו בגין תשלום הלוואה שנטלו לצורך רכישת רכב, כאשר במועד בו פרעה מלוא ההלוואה על הרכב יחד עם בת זוגתה הנוכחית, פסקו העברות לחשבונה.
65. טוענת כי ביום בו גילתה התובעת שבת הזוג החדשה שלה הרה, הקנאה הציפה אותה ואז החליטה לפנות לאותו תורם זרע (חרף התנגדות הנתבעת) לדרוש קיום קשר עם הקטינה ואף לדרוש צו הורות.
66. טוענת כי התובעת בדרך של מרמה עשתה שימוש בתעודת הזוגיות כשנתיים לאחר שבוטלה, כדי להתחקות אחר תורם הזרע האנונימי ולהרות מאותו התורם, בכדי לקשור אותה לחייה.
67. מציינת כי מזה כשנתיים וחצי היא מנהלת זוגיות מיטיבה עם הגב' ב' ועם הפעוטה שנולדה לה המשמשת כאחות לקטינה א' מושא ההליך. השתיים מגדלות שתי הבנות כאחיות, בתא משפחתי שמיטיב עימן, כאשר בת זוגה היא דמות חיובית ומיטבית לקטינה.
68. טוענת כי הסיבה לכך שמעולם לא הסדירו מעמדה של התובעת ביחס לקטינה נעוצה בכך שמעולם לא עלתה על הפרק אפשרות כזו. לשיטתה, השיהוי שנקטה התובעת בפתיחת ההליך בעניין הכרתה כאימה של הקטינה, מעיד על חוסר ניקיון כפיים.
69. טוענת כי מדובר במקרה קיצון בו קיימת אינדיקציה ברורה לכך שכינון הורות יפגע בטובתה של הקטינה, בנפשה, ברגשותיה וברווחתה.
70. טוענת כי התובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה לגבי הכוונה המשותפת של הצדדים להרות, לא היתה מעורבת בגידול הקטינה, לא הסדירה מעמדה ברישום ויצרה מולה נתק ממושך, בגינו אין כל מקום למתן צו הורות פסיקתי.
71. בעניין האחריות ההורית וזמני שהות, טוענת כי אין להם כל מקום בהעדר צו הורות פסיקתי.
72. מכל הטעמים הללו, סבורה כי יש לדחות כלל התובענות.

עיקרי עמדת האפ' לדין על הקטינה:

73. השאלה המרכזית לשיטתה היא טובת הקטינה, במסגרתה יש לבחון האם בעת פתיחת ההליכים התובעת משמשת דמות הורית משמעותית לקטינה ומה היה טיב הקשר טרם נגדע.
74. מציינת אין הלימה בין הגרסאות של בעלות הדין ואף אין תקשורת ביניהן, דבר שהוא בעל השלכות כבדות על עתידה של הקטינה ועל התפתחותה הנפשית והרגשית.
75. מציינת כי גם אם היתה לבעלות הדין כוונה משותפת להביא ילד לעולם ולגדלו יחד, כוונה זו לא תורגמה למעשים כגון טופס הצהרת בן זוג ערעור פלילי סעיף 23 לנוהל בנק הזרע , חתימה על הצהרת כוונה משותפת טרם הוריה או חתימה על הסכם הורות. זאת, בשונה מהמקובל והנהוג במקרים כאלה באמצעות חתימה משותפת על המסמכים הנדרשים.
76. סבורה כי השיהוי בהגשת הבקשה למתן צו הורות, לאחר היחלשות הקשר ונתק ממושך מחודש יולי 2022, ולאחר שמלאו לקטינה 4 שנים, כאשר מערכת היחסים בין בנות הזוג היתה בשפל, בת זוגה של הנתבעת היתה הרה והתובעת פנתה לבנק הזרע על מנת לרכוש מנה מאותו תורם רצון הנתבעת, כל אלה יוצרים קושי בעניין הבקשה לצו הורות פסיקתי.
77. טוענת כי גם אם במהלך ההיריון והלידה ולאורך פרק זמן קצר מסויים של חיים משותפים התובעת היתה מעורבת בחיי הקטינה והיתה "אימי" עבורה, העובדה כי לאחר שנפרדו מעורבותה בחיי הקטינה פחתה משמעותית, מעוררת קושי רב.
78. סבורה כי טובתה של הקטינה בנסיבות חייה שלא להיעתר לבקשה לצו הורות פסיקתי ביחס לתובעת שאינה מהווה עוד דמות משמעותית בחיי הקטינה. בשים לב לחלקה של התובעת בשיהוי והעדר עשייה אקטיבית בכל הנוגע להסדרת הסכם הורות כראיה לכוונה המשותפת להביא יחד ילד, אין מקום למתן צו.
79. באשר לחידוש קשר ללא צו הורות, סבורה כי בשלב זה הסיכוי שיתבצע חידוש קשר משמעותי לטובתה של הקטינה נמוך ועלול לאלץ את הקטינה להישאב לקונפליקט העוצמתי והמתמשך בין בעלות הדין.
80. עוד סבורה כי יש ליתן מענה טיפולי לקטינה על מנת לוודא קיומו של נרטיב תקין אצל הקטינה לגבי סיפור חייה. לשם כך יש למנות גורם טיפולי אשר יבין מהי תפיסת המציאות של הקטינה ומהי ההדרכה הנדרשת לבעלות הדין.

המסגרת המשפטית:

81. צו הורות פסיקתי, כידוע, מבוסס על אדן ההורות המכונה "זיקה לזיקה", אשר נקבע לראשונה בתיק בית דין גבוה לצדק 566/11 ממט מגד נ' משרד הפנים (נבו, 28/1/14) וכונה בשמו זה בבית המשפט העליון בבערעור מיסים 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה (נבו 1.4.2015) על ידי כב' השופט הנדל, אשר הבהיר כי אדן זה מבטא הכרה בהורות אדם נטול זיקה גנטית או פיזיולוגית ליילוד, מכח הקשר הזוגי שהוא מקיים עם ההורה בעל זיקות ההורות הקלאסיות, היינו הביולוגיות.
82. תנאי הסף הנדרשים לשם כך הובאו בערעור משפחה (מחוזי חיפה) 28901-03-17 היוערעור משפחה נ' פלונית (נבו 24/5/18) ובהמשך גם בדיון נוסף אזרחי 1297-20 פלוני נ' היוערעור משפחה (נבו, 25/7/22) על יסוד מתווה ב"כ היוערעור משפחה ואלה הם:

• "יש צורך בשני בני זוג שיחתמו על הסכם הורות שהינו הסכם בין בני/בנות הזוג לפיו מסכימה בת הזוג להתעבר מתרומת זרע ...
• "בני זוג" מוגדרים כמי שחיים יחד ומקיימים חיי משפחה ומשק בית משותף ואינם נשואים לאחר....
• בכפוף לכך שלבני הזוג מלאו 21 שנה,
• שהם היו בני זוג במשך 18 חודשים לפחות לפני שערכו את הסכם ההורות,
• שלא חלפו 90 יום מיום הלידה ועד יום הגשת הבקשה,
• שבן הזוג לא הורשע בעבירות אלימות או מין שמפאת חומרתן או נסיבותיהן קיים חשש לפגיעה משמעותית בטובת הילד....
• בית משפט לא יתן צו הורות אם נוכח שהדבר נוגד את טובת הילד, ולצורך בחינת העניין, רשאי בית משפט להסתייע בתסקיר עובד סוציאלי.

83. בכל הנוגע לשאלת הכוונה המשותפת לכונן הורות, בערעור מיסים 4741/21 פלונית נ' פלונית (נבו 21/7/22) נקבע כי כיום, כאשר הצורך בקיומו של הסכם הורות ידוע ומוכר לציבור, השאלה מדוע הצדדים לא פנו בזמן אמת להסדרת מעמד ההורות, עלול לעורר שאלה לגבי כוונתם:

"היום, כעשר שנים לאחר לידת הקטינה, האדן של צו ההורות הפסיקתי זכה להכרה רחבה, ומוגשות בקשות רבות למתן צו כזה.  בתקופה הנוכחית, בה צו ההורות הפסיקתי מושרש, חלוף הזמן עלול דווקא לעורר את השאלה מדוע הצדדים לא פנו בזמן אמת להסדרת מעמד בן הזוג, אם אכן הסכימו ליצור הורות משותפת.  זאת, ברובד הראייתי לאיתור כוונת בני הזוג."