כמו כן, ככלל על הבקשה לצו הורות להיות מוגשת בסמוך למועד הלידה. לאור חשיבות ביצירת התאמה, ככל האפשר, בין מציאות חייו של הילד לבין המציאות המשפטית, ישנה חשיבות בהגשת הבקשה לכינון הורות מוקדם ככל האפשר.
זאת ועוד, במצבים בהם אדם מגדל משך תקופה ארוכה ילד אותו הוא רואה כילדו אך לא פועל לצורך הסדרת המעמד ההורי שלו, על אף המסרים התמידיים מסביבתו לפיהם אין הוא מוכר כהורה (הוא אינו יכול לחתום על טפסים רשמיים ביחס לילד, אינו יכול לקחת אותו לרופא ללא ייפוי כוח ועוד ועוד), עולות שאלות מהותיות ביחס למחויבות לילד והאם מדובר במחויבות העומדת בפני עצמה, או מחויבות התלויה במערכת היחסים הזוגית בלבד..."
- המסקנה העולה מן הדברים היא כי מבחינתה של הקטינה, התובעת היא דמות מן העבר, אשר לא נצרבה בזכרונה כדמות הורית וחסרונה אינו מעורר אצלה כל קושי.
התנהלות הנתבעת אמנם יצרה אצל התובעת ציפיה להמשך הקשר, שכן אפשר כי התובעת סמכה על הבטחותיה שהקשר עם הקטינה יישמר ולכן לא ראתה צורך לערוך מסמכים אשר יגדירו את מעמדה כהורה. אפשר גם כי הקטינה חשה את במתח ומטעם זה חששה מהמפגש עימה. גם אם התנהלות הנתבעת כלפי התובעת אינה הוגנת, יש לבחון בנפרד את טובת הקטינה העומדת במרכז ההליך, להבדיל משאלת ההוגנות שבין התובעת לנתבעת.
מילותיה של הקטינה "אין לה שם בשבילי... "היא לא סבתא, היא לא דודה, היא לא כלום" (שהובאו לעיל) מדברות בעד עצמן ומבהירות כי אינה משמשת דמות הורית עבורה.
מילות הקטינה לתובעת שאמרה לה בחום "אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך ותדעי שאף פעם הלב שלי ושלך לא נפרד" והקטינה השיבה "הוא נפרד", אף הן מדברות בעד עצמן.
נראה כי תדירות המפגשים הפוחתת, לצד פער הזמנים המשמעותי בין המפגש האחרון בבית הקטינה למפגש האחרון עם העו"ס, השפיעו השפעתם באופן בו התובעת אינה משמשת דמות הורית בעולמה של הקטינה.
- נמצא כי נוסף על הספק לגבי כוונת ההורות המשותפת, טובת הקטינה מלמדת שאין מקום למתן צו הורות פסיקתי לגבי דמות שאינה הורית בעיניה של הקטינה. אין ספק כי התובעת אוהבת את הקטינה אהבת נפש, אך טובת הקטינה דורשת מלמדת כי צו הורות בשלב זה יהיה עבור הקטינה צעד מלאכותי שאינו משקף את מציאות חייה ויכביד עליה שלא לצורך.
פרק ב': התביעה לאחריות הורית ולזמני שהות
- באשר לאחריות ההורית, מאליו מובן כי בהעדר צו הורות אין גם מקום לאחריות הורית. זאת, על יסוד הפסיקה שהובאה במסגרת הפרק המשפטי והדברים ברורים.
- באשר לזמני שהות, בהעדר צו הורות אין מקום לחייב קיומם, אך יש מקום לבחון טובת הקטינה. בענייננו, בחינת הדברים מלמדת כי אין מקום להורות על קיומם, דבר הנתמך בעמדת העו"ס אשר כתבה (עמ' 10-9 לתסקיר):
"איני מתעלמת מהעובדה כי במהלך מפגש האינטראקציה, וחרף התנגדותה העזה והמתמשכת של הקטינה לקיומו, ניתן היה להבחין כיצד בהדרגה חלה הפחתה בעוצמת החרדה מצדה וכיצד החלה להסתגל למפגש עמה.