נמצא כי גם מבחינת בנק הזרע רק בת זוג המחזיקה בהסכם הורות נחשבת הורה נוסף הזכאי לקבלת מסמכים. ב"כ התובעת, אשר צירפה מסמכים אלה לכתב התביעה, לא צירפה אותם לתיק המוצגים של התובעת, ככל הנראה מפני שהשכילה להבין מהו הקושי שנוצר בעטיים.
- באשר לתשלומים לבנק הזרע, הקבלות עבור תשלומים אלה נושאות את שם הנתבעת בלבד (נספח 28 , עמ' 105-88 לתיק המוצגים של הנתבעת).
התובעת טענה כי בשל הליכי פשיטת הרגל בהם היתה נתונה, אימה העבירה לחשבון הבנק של הנתבעת את התשלומים עבור ההפריה. אימה של התובעת העידה על כך (עמ' 96 לפרוטוקול) וכך גם אחותה של התובעת אשר העידה כי הוריה העבירו את התשלומים הנדרשים לרבות "הזריקות שהנתבעת הזריקה" (עמ' 78 לפרוטוקול). עם זאת, לא הוצגו מסמכים בעניין זה, לא נתבקשו ולא הוצגו דפי הבנק של הנתבעת אשר יכולים היו לשקף עניין זה.
במצב דברים זה, כאשר מדובר בפרק זמן בו היתה התובעת נתונה בהליכי פשיטת רגל, הטענה כי היא שמימנה את טיפולי ההפריה של התובעת, היא בגדר טענה שלא הוכחה.
- המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא כי בנות הזוג אכן ביססו את זוגיותן, הן מבחינת החיים המשותפים בפועל והן מבחינת רישום במסמכים, אך שונים פני הדברים בכל הנוגע להורות. חרף העובדה שעניין ההפריה של הנתבעת עמד על הפרק עוד טרם הנישואין והיה ידוע לשתיים עת הגיעו להירשם כבנות זוג במשרדי "משפחה חדשה", לא מצאו לנכון לחתום על הסכם הורות משותפת, מסיבה שאינה ברורה. גם כאשר החלה הנתבעת בטיפולי ההפריה עצמם, לא מצאה לנכון התובעת להסדיר את ההורות מול בנק הזרע.
טענת התובעת לפיה הדבר נבע מחסרון כיס, אינה מניחה את הדעת, בין השאר נוכח הממון הרב שהושקע בחתונה האלגנטית, כפי שמשקף אלבום התמונות היוקרתי שהוצג לבית המשפט.
טענת התובעת לפיה סמכה על דברי הנתבעת ועל הרושם שיצרה אצלה לפיו אין צורך במסמכים הואיל והדברים ברורים ביניהן, גם אם תימצא נכונה, היא טענה הרלוונטית רק במערכת היחסים שבין השתיים.
זאת, להבדיל ממערכת היחסים שבין התובעת שבין הקטינה, אותה היה עליה להבטיח בהסכם חתום, ללא קשר לנתבעת ולהבטחותיה, כפי שפורט בפסיקה דלעיל.
ב. המעורבות במהלך ההריון והלידה:
- מן העדויות עולה כי התובעת התלוותה לבדיקות האולטרסאונד של הנתבעת ונסעה עימה לבית החולים לקראת הלידה, כפי שהודתה הנתבעת (עמ' 21 לפרוטוקול);
- התובעת גם שהתה עם הנתבעת במהלך הלידה וקיבלה צמיד זיהוי מבית החולים על מנת שתוכל להיכנס לתינוקיה במידת הצורך, הנתבעת הודתה כי התובעת היתה בת הזוג שלה עת תכננה את ההריון, עברה אותו וילדה (עמ' 45 לפרוטוקול).
- לאחר הלידה, הצטלמו כל אחת מבנות הזוג עם הקטינה ואף שתיהן יחד, עניין שגם בו הודתה הנתבעת (עמ' 50 לפרוטוקול).
- נמצא כי במהלך ההיריון והלידה התובעת פעלה כבת זוג וכהורה ואף הנתבעת התייחסה אליה ככזו. בשלב זה בו לידת הקטינה היא בגדר עובדה מוגמרת, כאשר בנות הזוג עודן בקשר, מצופה היה כי התובעת תפעל כנדרש על מנת להירשם כאימה הנוספת של הקטינה ולא ברור מדוע לא עשתה כן.
ג. ההתנהלות בתקופה שלאחר לידת הקטינה:
- ביום 18/8/17, לאחר הלידה, נערכה מסיבת "בריתה" לכבוד הקטינה, בנוכחות בני המשפחה המורחבת משני הצדדים, אשר ראו בקטינה יצירה משותפת של בנות הזוג. הנתבעת הודתה בכך ששתיהן מימנו את עלות האירוע, אך מציינת כי המימון מצד התובעת נעשה רק בשל היותה בת זוגתה ולא בשל זיקה הורית לקטינה (עמ' 46 לפרוטוקול).
- לגבי בחירת השם, הנתבעת הודתה בעדותה כי שוחחה עם אחותה של התובעת, לגבי משמעות השם א' (עמ' 45 לפרוטוקול) וטענה עשתה זאת בשל הקשר החברי ביניהן. אחותה של התובעת העידה כי מדובר היה בקשר רחב יותר המבוסס על הקשר עם התובעת (עמ' 86 לפרוטוקול).
יש להניח כי גם התובעת אכן היתה מעורבת בבחירת שמה הפרטי של הקטינה, אם כי אין בכך כדי לבסס כוונות הורות.
- לאחר הלידה, הנתבעת עצמה כינתה את התובעת "אמא" במסגרת פוסט שהעלתה בפייסבוק ביום 15/7/25 (מוצג 6, עמ' 56 לתיק המוצגים של התובעת) בו כתבה:
"תודה בורא עולם על האושר הטהור הזה, אני אמא!!!