ולך אשה שלי, אין מילים שיתארו את ההערכה וההערצה שלי אלייך על כל התקופה שעברנו. תודה על כל רגע ורע לצידך, לא יכולתי לאחל לעצמי אשה יותר חזקה, תומכת ואוהבת ממך עבורי, ואמא יותר מושלמת ממך לבת שלנו. אני אוהבת אותך לנצח ואחרי! ומאחלת לנו ממעמקי הלב שכל החיים יחד נצמח, נגשים, נאהב ועל ערכינו נגדל את הילדים שלנו".
אימה של הנתבעת העלתה פוסטים לפיהם הפעוטה היא פרי עמלן המשותף (נספח 6, עמ' 55 לתיק המוצגים); וכך גם אימה של התובעת (נספח 6, עמ' 58 לתיק המוצגים).
הנתבעת בחקירתה הנגדית הודתה בדברים, טענה כי אפשר שנאמרו תוך כדי "אופוריה" (כלשונה) וברגעי שמחה, וטענה כי אין בכך כדי לשנות את העובדה שמדובר בילדתה שלה, כאשר התובעת היתה שותפתה לזוגיות באותה עת ולא מעבר לכך.
- לגבי האופן בו כינתה הקטינה את התובעת, מן העדויות עולה כי הקטינה כינתה את הנתבעת "אמא" ואת התובעת "אימי". התובעת טוענת כי מדובר בכינוי אימהי בעוד הנתבעת טוענת כי מדובר בכינוי חיבה בלבד ואלה דבריה (בעמ' 49 לפרוטוקול):
"ש. מפנה לעמ' 287 שלנו, לגבי יום ההולדת של א' אחותך כותבת "תזכרי תמיד שכולנו, במיוחד אימא ואימי שלך תמיד פה לצדך בכל דבר שתצטרכי".
ת. כבנות זוג, זו התשובה שלי. זה הולך לחזור על עצמו כל פעם. פוסטים לא מכשירים אדם להיות אימא. לשאלת ביהמ"ש, זה התייחסות לעניין הקטינה, אני משיבה שאימי זה כינוי, שם חיבה. יש אצלנו אימא ב' ואימא ב' "
כך גם בהמשך עדותה (עמ' 46 לפרוטוקול)
"ש. מפנה לעמ' 125 למוצגים שלנו, נספח 11. ביום ההולדת של -(התובעת) את כותבת "אין ספק שזה היה הולדת המאושר בחיי! לצד אשתי שהיא העוגן של חיי והבת שלנו שחיכינו כל כך שתצטרף ...".
ת. יש כל מיני מילים ברגעים מסוימים שנשלפו מהשרוול ברגעים של שמחה, של קצת יותר אהבה בינינו והם פשוט נשלפו ככה. בסופו של דבר זה מסתכם בפוסט בפייסבוק ועוד פוסט אבל בשורה התחתונה לא רציתי, לא רצינו, היא לא רצתה ולא היה בינינו שום שיח על לעגן את ההורות שלה בדרך כלשהי.
ש. אמרת הודעות ספורות אבל יש מעל מאה. בעמ' 140 יש לא' יום הולדת ואת כותבת "אימא ואימי אוהבות אותך עד כאב". עדיין אימי כלומר -(התובעת) לא אימא שלה?
ת. אתייחס למילה אימי. הבת השנייה שלי בגיל שמתחילה בהגיות ראשונות שלה והמלמולים הראשונים שלה. הברכה מטעמי ומבת הזוג שלי שקוראים לה -(התובעת) והקטינה מכנה אותה אימי. רציתי להתעכב על המילה אימי. הייתה הגייה ראשונה שלה כשהייתה תינוקת וגם בתסקיר כתוב שהקטינה מכנה אותה במילים האלה, אז נתפס הכינוי הזה. שם חיבה או כינוי לא הופך אותה להיות אימא".
- הנתבעת מודה כי הקטינה כינתה את הוריה של התובעת "סבא וסבתא" אך טוענת כי מדובר בכינוי חיבה ואלה דבריה (בעמ' 47 לפרוטוקול):
ש. בעמ' 203 בהמשך את רושמת "תמשיכו להיות זוג של אנשים טובי לב, חמים ומפנקים, סבא וסבתא, חם וחמה והורים מסורים". את ממשיכה וכותבת "ממני ומא' ". כלומר א' רואה בהוריה של-(התובעת) סבא וסבתא, נכון?