בעדותו, בהתייחסו לגרסת מטרסו, לפיה הפגישה בבית קפה אלכסנדר נסבה על תיאום מחירים, השיב הנאשם 1 כי נושא המחירים היה פרט זניח בשיחה ביניהם, בהוסיפו כדלקמן:
"הסברתי לו שהם לא יודעים לעבוד עם המוצר הזה והוא אישר לי זאת. הוא לא הבין איך יכול להיות שמוצר דומה מבחינת התפיסה, אני מצליח למכור אותו למעלה מ- 6 שקלים מעליו ואני תופס תאוצה גדולה בהיקפי המכירות כשהוא יורד בהיקפים. אמרתי לו שיתן לי או שימכור לי או שיעביר לי להפיץ את מוצריו, אני בניהול שלי, אבנה את הקטגוריה ואבנה רצף של מחירים נכון לצרכן לאותו מוצר, מה שלא היה קיים עד אותו יום. הוא שאל אותי איך אמכור, אמרתי לו שזה המקצוע שלי. אני יודע למכור את המוצר במחיר הנכון.
...
הדיבור על המחירים היה סביב הסיטואציה שהפצת או מכירת קורני עוברת אלי, אני זה שמוכר. הוא בצד.
השיחה על המחירים לא התייחסה למצב שאנו מתחרים."
(פרוטוקול דיון מיום 5.1.2006, עמוד 159 שורות 19-24 ו-31-33).
הנאשם 1 אינו חולק כי השיחה בבית קפה אלכסנדר נסבה על המחיר שיש למכור את החטיף קורני. לגרסתו, לא דובר על תיאום מחירים כמתחרים, אלא על המחיר לצרכן של החטיף קורני בהנחה שהנאשם 1 יפיץ גם אותו, בהינתן כי "הצעתי לו למכור לי את העסק שלו" (פרוטוקול דיון מיום 5.1.2006, עמוד 159 שורות 28-32 ועמוד 160 שורות 5-6). אעיר כבר עתה ולמעלה מן הנדרש, כי עדות הנאשם 1, לפיה ביקש לשכנע את מטרסו למכור לו את החטיף קורני (ראו גם, פרוטוקול דיון מיום 5.1.2006, עמוד 161 שורות 10-12), זאת לאחר שהעיד כי לצד החטיף אנרג'י "היו שני חטיפים מאד זניחים...קורני וצוא'י" (שם, עמוד 157 שורות 10-11), מטילה ספק גדול בדבר כשרות התנהגותו, לאור הפגיעה הפוטנציאלית בתחרות בענף חטיפי הבריאות, הטמונה בהצעה כאמור (ראו בהיקש, סעיפים 17 ו-21 לחוק הגבלים עסקיים).
אם כן, ענין לנו בשתי גרסאות של הצדדים לשיחה, שהתקיימה בבית קפה אלכסנדר, באשר להקשר בו נדונו מחירי החטיפים קורני ואנרג'י במסגרתהּ. אלא, שעיון בתמלילי שיחות הטלפון שהתקיימו בין מטרסו לנאשם 1 לאחר מכן - ביום 11.11.2001 (ת/18) וביום 26.11.2001 (ת/21) - כמו גם בתמליל הפגישה במלון דן מיום 6.1.2002 (ת/27) ובאמירות הנאשם 1, מלמדנו על ניסיון הנאשם 1 לתאם עם מטרסו, מתחרהו, רמת מחירים מינימאלית למכירת החטיפים כאמור.
שיחת הטלפון מיום 11.11.2001
- ביום 11.11.2001 התקיימה שיחת טלפון בין הנאשם 1 למטרסו, שיחה אשר מטרסו יזמהּ בהנחיית חוקרי הרשות להגבלים עסקיים. לאחר מילות פתיחה פנה מטרסו לנאשם 1 ואמר לו, כי "בהמשך לשיחתנו הקודמת" מחודש אוגוסט ולאחר שעלה בידו להתרשם מפעילות הנאשם 1 "למה ללכת ראש בראש כשאפשר לקדם את מה שדיברנו" (ת/18, שורות 26-31). אמר ולא הוסיף. במענה ישיר לדברים אלה, השיב הנאשם 1 "...מה אתה מוכר ב-8.90 לא חבל." (ת/18, שורה 32), כך בהתייחסו הן למחיר בו נמכר החטיף קורני והן למחיר בו נמכר החטיף אנרג'י, בהמליצו, בתחילה, למטרסו "כדאי שתעלו מחיר ותתחיל להרוויח כסף יש אחד כבר שמפרסם אז לפחות אתה תרוויח כסף." (ת/18, שורות 37-38). בהמשך דבריו, בציינו כי "אף אחד לא ימכור אותי ב-8.90...", הוסיף הנאשם 1 ואמר "...חייבים מיד לא, לאלתר להקפיץ את המחיר, תשמע אתה נהנה מהפרסום שאני מפרסם." (ת/18, שורות 49-50). כאמור, הנאשם 1 לא שוחח על מחיר החטיף קורני במסגרת ההפצה המשותפת על-ידו, כפי שמצופה היה שיאמר, בהינתן גרסתו - לפיה ענין המחירים אוזכר בפגישה בבית קפה אלכסנדר רק באופן שולי וזניח, כחלק מההסבר שנתן למטרסו בדבר כוונתו למצֵב את החטיף קורני היה והחברה המאוחדת תאפשר לנאשמת 3 הפצה משותפת של חטיפי הבריאות - אלא הדגיש דווקא את רמת המחירים המינימאלית של החטיף קורני, המשווק על-ידי החברה המאוחדת, ביחס למחיר החטיף אנרג'י, וכלשונו:
"...אתה ממצב את עצמך נמוך וחבל שהקטגוריה הזאתי תהיה במחיר נמוך כי היא לא צריכה להיות במחיר נמוך, היא צריכה להיות בגבולות ה-12.90 עד 14.90. תהיה שקל מתחתיי אם אתה רוצה להיות זול יותר ממני למרות שאתה יכול להיות באותו מחיר וליהנות מהפרי עד הסוף, אבל אל תיתן לנבלות ליהנות."