ובענייננו, הימנעות ב"כ הנאשמים מהצגת שאלות למטרסו בטענה מהותית זו, אשר בעטיה טוענים הנאשמים לזיכוים, פוגמת באמינות עדות הנאשמים בענין דנא ומחזקת את ראיות המאשימה, לרבות עדות מטרסו בדבר תכני הפגישה בבית קפה אלכסנדר (ראו פסקה 15 לעיל), אשר חיזוק לה מצאנו גם בתמלילי שיחות הטלפון, בתמליל הפגישה במלון דן ובהודעת הנאשם 1 (ראו גם, יעקב קדמי על הראיות, חלק שלישי (תשס"ד-2003), עמודים 1649-1652 ו-1660-1661).
- פועל יוצא, עדות הנאשם 1, לפיה שיחותיו עם מטרסו נסבו על מיזוג, רכישת החטיף קורני או הפצתם המשותפת של החטיפים, עומדת בסתירה להודעתו
(ת/1), לתמלילי השיחות מיום 11.11.2001 (ת/18) ומיום 26.11.2001 (ת/21) ולתמליל הפגישה במלון דן (ת/27), אשר ניתנו קודם לכן ובזמן אמת. כלל הוא, כי כאשר מתגלה סתירה בין גרסה מוקדמת שמסר העד לבין עדותו המאוחרת, חזקה על העדות המוקדמת שהיא הנכונה, בכפוף להיעדרו של הסבר מתקבל על דעת בית המשפט לקיומה. יפים בהקשר דנא דבריו של השופט ח' כהן בע"פ 421/71 משה מימרן נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 281 (1972), בהתייחסו לסתירות המתגלות בעדויות של עד, שנמסרו מפיו בהזדמנויות שונות, בקובעו בעמוד 287 לאמור:
"אל העובדה הפסיכולוגית הפשוטה שלענין חיפוש האמת וקביעתה, עדיפה עדות מוקדמת על פני עדות מאוחרת, מצטרפת עובדה נוספת הנלמדת מניסיון החיים, והיא שאם חוזר בו העד מעדותו המקורית ומעיד את היפוכה, אין הוא עושה זאת בדרך כלל כדי לתקן טעות שטעה בתום-לב, כי אם כדי להשיג מטרה אשר אין לה עם קביעת האמת ולא כלום - בין שפעלה עליו השפעתם של המעוניינים ונוגעים בדבר, בין שהוא מצפה לטובת הנאה לעצמו משינוי עדותו, ובין שעדותו החדשה רק הותאמה לצרכי המשפט. אולי שיקול מעין זה הוא המונח ביסוד הוראתו של המשפט העברי, שאין עד יכול לחזור בו מעדותו הקודמת ('כיון שהגיד, שוב אינו חוזר ומגיד': סנהדרין, מ"ד, ע"ב; מכות, ג', ע"א, ועוד) - ואפילו נתן טעם לדבריו, כגון מוטעה הייתי, שוגג הייתי ונזכרתי שאין הדבר כן, לפחדו עשיתי, אין שומעין לו (כלשון הרמב"ם, הלכות עדות, ג', ה')."
(ראו גם, קדמי, על הראיות חלק שלישי, לעיל, עמוד 1618; וכן, הוראת סעיף
10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971; קדמי, על הראיות, חלק ראשון, לעיל, עמודים 316-319, 323-324, 336-338 ו-348-352).
סתירות מהותיות אלה בין עדות הנאשם 1 בבית המשפט, המאוחרת בזמן, לבין גרסאותיו בחקירה ברשות להגבלים עסקיים ולאַמור בתמלילי השיחות ובתמליל הפגישה, דלעיל, פוגמות פגימה של ממש במהימנות הנאשם 1 בענין דנא, ולפיכך, אין להשתית על עדותו של הנאשם 1 בבית המשפט בענין דנא ממצא כלשהו.