יתרה מזאת, הלכה פסוקה היא כי 'איסוף ראיות' לבקשת רשויות החקירה, על ידי הקלטת השיחות שקיים סוכן עם נאשם, אינה הופכת אותו ל'סוכן מדיח'. כך, ברע"פ 1804/06 רועי מחרבי נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 2799 (2006), שם קבע בית המשפט לאמור:
"במצבים בהם הפעילו רשויות החקירה סוכן כדי להשיג ראיות הדרושות להעמדתו לדין של אדם, שעל-פי המידע שבידי המשטרה מבצע פשעים, אין לראות בכך הדחה".
לשון אחר, מקום בו מתבקש, מי שפנה למשטרה, להקליט שיחות עם מי שהוא החשיד בביצוע עבירה, אין בכך כדי להפכו ל'סוכן מדיח'. (ראו, ע"פ 7399/95, לעיל, עמוד 128; ע"פ 470/83 משה מורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(1) 1, עמוד 5 (1985)).
- מבלי לגרוע מן האמור לעיל, הרי שכאמור, אין בהדחת נאשם על-ידי סוכן משטרתי כדי לפטור נאשם מאחריותו הפלילית, עת לכל היותר יכול הדבר לשמש להקלה בעונשו. די בכך, כדי לדחות טענת ב"כ הנאשמים בדבר זיכוי הנאשמים בעטיה של הדחה כנטען, אשר כאמור לא מצאתי לה תימוכין בחומר הראיות.
סיכום ביניים
- משלא מצאתי ממש בטענות ב"כ הנאשמים, שעיקרן העדר הוכחה לקיום יסודותיה העובדתיים של עבירת הניסיון לעריכת ההסדר הכובל, ולאור הודאת הנאשמים בתשובתם לכתב האישום, כי לא קיבלו אישור בית הדין להגבלים עסקיים או היתר זמני או פטור מהממונה על הגבלים עסקיים (ראו גם, ת/33), נפנה לבחון שאלת התקיימות היסוד הנפשי בעניינו של הנאשם 1.
היסוד הנפשי של הנאשם 1
- עבירת ההסדר הכובל דורשת, כאמור, קיומה של מחשבה פלילית לשם השתכללותה, המוגדרת בסעיף 20 לחוק העונשין כמודעות בפועל של עושה העבירה לטיב המעשה ולקיום הנסיבות, היינו, ליסודותיה העובדתיים של העבירה, הלוא הם רכיבי הגדרת ההסדר הכובל - ובנסיבות המקרה דנן - לפי החלופה הקבועה בסעיף 2(ב)(1) לחוק ההגבלים העסקיים. כאמור, אין צורך בהוכחת קיומה של כוונה ליישום ההסדר בפועל, כתנאי לשכלול היסוד הנפשי של העבירה, וכן אין צורך להוכיח מודעות הנאשם להיות ההסדר הסדר כובל אסור, היינו, לעצם קיומו של האיסור הפלילי (ע"פ 4855/02, לעיל, עמודים 875-877).
- הלכה פסוקה היא, כי אחת הדרכים המקובלות להוכחת יסוד נפשי היא הסתמכות על חזקות, בעיקרן חזקות עובדתיות, שהן למעשה ראיות נסיבתיות. נאמר לא אחת כי מחשבה פלילית היא ענין שבלב ובהעדר ראיה ישירה לגביה יש לפנות ל'חזקת המודעות', על פיה אדם מודע, בדרך כלל, למשמעות התנהגותו, מבחינת טיבה הפיסי, קיום נסיבותיה ואפשרות גרימת התוצאות הטבעיות שעשויות לצמוח ממנה. עמדה על כך השופטת ד' דורנר בע"פ 807/99 מדינת ישראל נ' חיים עזיזיאן, פ"ד נג(5) 747, עמוד 767 (1999), בקובעה, בהתייחסה לחזקת המודעות, לאמור:
"חזקה זו משקפת את ההנחה, המבוססת על ניסיון החיים, ולפיה בני-אדם מודעים לרכיבים העובדתיים של מעשיהם. עמד על כך פרופ' פלר בציינו: