יתרה מזאת, יש להדגיש כי היסוד הנפשי הנדרש בעבירת ניסיון מונה שני יסודות משנה מצטברים: האחד, היסוד הנפשי הנדרש לעבירה אותה ניסה הנאשם לבצע, הלוא היא 'העבירה המושלמת', כמפורט לעיל. השני, היסוד הנפשי הנדרש לעבירת הניסיון עצמה, כנלמד מלשון הוראת סעיף 25 לחוק העונשין, דהיינו, המטרה להשלים את העבירה המושלמת. קרי, הדגש הינו על חפצו של הנאשם לבצע את העבירה המושלמת (ראו, ע"פ 5150/93, לעיל, עמוד 186, ע"פ 291/62 סלימאן מחמוד אבו רביעה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יז(4) 2913, עמוד 2933 (1963)).
- ומן הכלל אל הפרט, מכוח חזקת המודעות, יש לראות הנאשם 1, כמי שהיה מודע להתנהגותו, מבחינת טיבה ונסיבותיה, כפי שזו באה לידי ביטוי בפגישה שהתקיימה בינו לבין מטרסו בבית קפה אלכסנדר, בשיחות הטלפון שהתקיימו בין השניים לאחר מכן, ובפגישה במלון דן בתל-אביב, כמפורט בהרחבה לעיל. לאמור, יש לראות בנאשם 1 כמי שהיה מודע בפועל להיותו צד לניסיון לעריכת הסדר, שנעשה בינו לבין מטרסו - שניהם מנהלי עסקים - לפיו תוטל הגבלה על לפחות אחד מהם, שעניינה המחיר שיידרש לחטיפי הבריאות קורני ואנרג'י, מכוחה של הנחה זו, המבוססת על השכל הישר וניסיון החיים.
אין בידי לקבל טענת ב"כ הנאשמים, לפיה הנאשם 1 סבר כי השיחות בינו לבין מטרסו נסבו על הצעתו לרכוש את קורני או למזג את פעילותן של הנאשמת 3 והחברה המאוחדת, וכי המדובר ב"שיח של חרשים", כלשונם, המלמדים כי לא התקיים בעניינו של הנאשם 1 היסוד הנפשי הדרוש להשתכללות העבירה (ראו פסקאות 27-30 לעיל). כעולה מחומר הראיות ובפרט מתמלילי שיחות הטלפון, שהתקיימו בין הנאשם 1למטרסו (ת/18 ו-ת/21), מתמליל הפגישה במלון דן תל-אביב (ת/27) ומהודעת הנאשם 1 (ת/1), הנאשם 1 הוא שיזם העלאת נושא המחירים, עת פנה למטרסו בהצעה להעלות את מחיר החטיף קורני, על מנת שיתייצב לצידו, כמובילי הקטגוריה, בהדגישו טווח המחירים המינימאלי בו על מטרסו למכור החטיף קורני. בכך, גם גילה הנאשם 1 דעתו בדבר כוונתו את חפץ נפשו, עת חתר לשכלול ההסדר הכובל. כאמור, טענת הנאשם 1, לפיה השיחות נסבו אך על בחינת האפשרות לשיתוף פעולה אסטרטגי, בין בדרך של מיזוג, בין בדרך של רכישת החטיף קורני ובין בדרך של איחוד מערך ההפצה, נדחתה על-ידי, כמפורט בהרחבה לעיל (ראו, פסקאות 27-30 לעיל). פועל יוצא, לא עלה בידי הנאשמים להביא בפני בית המשפט ראיות, אשר יש בהן כדי לסתור חזקת המודעות.
- זאת ועוד, על מודעות הנאשם 1 להיותו צד לניסיון לעריכת הסדר, שנעשה בינו לבין מטרסו - מנהלי עסקים - לפיו תוטל הגבלה על לפחות אחד מהם, שעניינה המחיר שיידרש לחטיפי הבריאות קורני ואנרג'י, ניתן ללמוד גם מן התשתית הראייתית, אשר הונחה לפני בית המשפט, ממנה נמצאנו למדים, כי נאשם 1 הבחין, הבחן היטב, בינו לבין מטרסו, מנהלי השיווק של חברות מתחרות, וכמתחרהו בשוק (ראו, בין היתר, ת/18, שורות 51-54, 83-84 ו-130-134;
ת/21, שורות 154-155; ת/1, שורות 431-433), ופנה אליו בהצעה להעלות את מחיר החטיף קורני, על מנת להתייצב לצידו, כמובילי הקטגוריה, באומרו, בין היתר, "בוא נקבע רמת מחיר", "סף שממנו לא יורדים למטה", ובהדגישו טווח המחירים המינימאלי בו על מטרסו למכור החטיף קורני, בהשוואה למחיר בו הוא - הנאשם 1 - מוכר את החטיף אנרג'י (ראו, בין היתר, ת/18, שורות 109-111, 130-134 ו-137-138; ת/21, שורות 148-155, 245-249 ו-296-300; ת/27, שורות 657-672 ו-722-729).
יתרה מזאת, הנאשם 1 אף היה מודע לעצם קיומו של האיסור הפלילי, הגם שאין צורך בהוכחה כאמור כתנאי להשתכללות העבירה, כך, כעולה מתמליל השיחה שהתקיימה ביום 26.11.2001, עת לשאלת מטרסו, האם הנאשם 1 מתיר לו לעדכן את הגורמים הרלוונטים בגרמניה (היצרן של קורני) בנושא השיחה, השיב הנאשם 1 כדלקמן: