"כהן [נאשם 1]: שמע, אני אה... אני לא יודע מה להגיד לך אפילו, זאת אומרת, אני לא יכול להגיד לא, ואני לא יכול להגיד לך כן. אתה יכול להגיד שאתה מדבר איתי אבל לא, אל תגיד שמתאמים שמדברים על מחירים.
מ [מטרסו]: אוקי
כהן: נראה לי כאילו לא בסדר בהוויה."
(ת/21, שורות 362-366).
ודוק. דומה כי באמירה זו בדבר טיבה הפלילי של התנהגותו, יש כדי ללמד ביתר שאת בדבר מודעותו של הנאשם לטיב המעשה ולקיום הנסיבות, כאמור בעבירה לפי סעיף 2(ב)(1) לחוק ההגבלים העסקיים. פרשנותו של הנאשם 1 לדברים האמורים, במסגרת עדותו בבית המשפט (פרוטוקול דיון מיום 23.2.2006, עמוד 181 שורות 13-32), אינה עולה בקנה אחד עם הדברים שאמר למטרסו. עיון בתמליל השיחה מעלה, כי הנאשם 1 לא התייחס כלל לצורך להמתין לסגירת ההסכם, קודם ליידוע יצרנית החטיף קורני, בשל התחרות בינה לבין יצרנית החטיף אנרג'י.
- אשר לטענת ב"כ הנאשמים, לפיה לנאשמים לא היה כל מניע לערוך הסדר כובל, בהינתן כי לאור דוח נילסן (נ/1) החטיף אנרג'י נהנה מגידול קבוע בנתח השוק, עת לא היה בהורדת מחיר החטיף קורני כדי להביא להגברת מכירותיו של האחרון לטווח הרחוק - אין בידי לקבלהּ.
עיון בלשון החוק מעלה, כי הגדרת עבירת ההסדר הכובל אינה מונה בין רכיבי יסודותיה דרישה להוכחת מניע מיוחד, לשם השתכללותה (ראו גם, הוראת סעיף 90א(2) לחוק העונשין). כך בע"פ 4855/02, לעיל, שם קבע בית המשפט, כי לשם שכלול היסוד הנפשי של עבירת ההסדר הכובל נדרשת אך מודעות בפועל של עושה העבירה לרכיביה העובדתיים של העבירה, בהוסיפו כי אין בסיס לטענה בדבר הצורך להוכיח מניע מיוחד או מטרה של הצדדים להסדר לפגוע בתחרות, זאת לאור לשון חוק ההגבלים העסקיים ותכליתו (שם, עמודים 873-874).
התקיימות יסודות העבירה בעניינו של הנאשם 1
- לאור האמור לעיל, הנני לקבוע, כי התקיימו, בעניינו של הנאשם 1, יסודות עבירת הניסיון לעריכת הסדר כובל, בהתאם להוראת סעיף 2(ב)(1) לחוק ההגבלים העסקיים, והוכח מעל לספק סביר ביצוע העבירה כאמור.
אחריות הנאשמת 3
- אחריותה האישית של הנאשמת 3 בפלילים, בגין ביצוע העבירה של ניסיון לעריכת הסדר כובל, נגזרת מדוקטרינת תורת האורגנים, אשר פותחה והשתרשה במשפט הישראלי ומצאה ביטויה, לימים, במסגרת תיקון מספר 39 לחוק העונשין, במסגרת סעיף 23 לחוק, הקובע כדלקמן:
"23. היקף אחריותו הפלילית של תאגיד