יתרה מזאת, אינני מקבל את גרסת הנאשם 2, כי לא ידע על מטרת הפגישה במלון דן. כך כנלמד גם מהודעתו, לפיה הנאשם 1 סיפר לו על הפגישה המתוכננת עם מטרסו, והגם שהנאשם 2 אמר לנאשם 1 כי אינו חפץ להצטרף, הנאשם 1 ביקש את הנאשם 2 להצטרף לפגישה, הואיל וגם המנכ"ל של החברה המאוחדת, קוך, עתיד להצטרף אליה (ת/10, שורות 137-146). לאמור, בין הנאשם 1 לנאשם 2 הוחלפו דברים בנוגע לפגישה המתוכננת, כפי שמסר גם הנאשם 1 בהודעתו, בהתייחסו לידיעת הנאשם 2 תוכן הפגישה המתוכננת ותכני השיחות הקודמות, שהתקיימו בין הנאשם 1 למטרסו, כדלקמן:
"ש: הוא [הנאשם 2] ידע שנפגשתם כבר בעבר?
ת [הנאשם 1]: כן. נפגשנו רק פעם אחת.
ש: הוא [הנאשם 2] ידע כי אתה הולך לדבר איתם גם על המחירים שלהם?
ת: אני אמרתי לו ועדכנתי אותו כמה פעמים שהעברתי את המסר שלי לקורני ואמרתי להם שזו טעות שהם בחרו את הדרך שלהם. גם לא ניסינו לכפות עליהם אמרנו להם רק את דעתנו בכל הזדמנות שדיברנו. ....
ש: מה עדכנת את אודי שהעברת לקורני? איזה מסר?
ת: שהם עושים טעות שהם מוכרים במחיר נמוך ולדעתי הם צריכים להגיע למחיר הריאלי כי זה יתפוצץ להם בפרצוף.
ש: כלומר, הוא ידע שנפגשת עם מעוז [מטרסו] ודיברתם על מחירים?
ת: על אסטרטגיית מחירים.
...
ש: הוא [הנאשם 2] שאל אם קורני הסכימו איתך והם מוכנים להעלות את המחיר?
ת: הוא שאל מה הם אמרו. ואמרתי לו שהם אמרו שזה הכיוון שלהם וזה מה שהם יכולים להגיב ברמת המחיר."
(ת/1, שורות 506-531).
הנאשם 1 אישר בהודעתו, כי אחת ממטרות הפגישה במלון דן היתה "לבוא ולהגיד לקורני פעם נוספת שהם טועים באסטרטגיית המחיר." בהדגישו, "שאנחנו ממליצים להם להעלות את המחיר." (ת/1, שורות 426-433). ובהמשך:
"רצינו שקורני יעלו את רמת המחירים, הערנו לקורני שרמת המחירים שלהם לא נכונה ואנחנו חושבים שהם צריכים להעלות אותה לרמת המחירים שהקטגוריה נמכרת."
(ת/1, שורות 431-433).
ודוק, בחקירתו ברשות להגבלים עסקיים, הקודמת לעדותו בבית המשפט (במסגרתה ביקש לחפות, ככל יכולתו, על הנאשם 2), נקט הנאשם 1 בלשון רבים, באומרו כי הוא והנאשם 2 חשבו שעל מטרסו להעלות את מחיר החטיף קורני, פנו אליו והמליצו לו לעשות כן.
מבלי לגרוע מן האמור לעיל, גם אם אצא מנקודת הנחה, כי הנאשם 2 לא ידע מה מטרת הפגישה במלון דן, היה עליו להפסיקה, וודאי מתוקף תפקידו, כאשר שמע את הנאשם 1 מציע למטרסו לעלות את מחיר החטיף קורני (ע"פ 526/90 עו"ד שרגא בלזר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 133, עמודים 197-203 (1991)).
- אשר להתקיימות היסוד הנפשי בעניינו של הנאשם 2, הרי שמכוח חזקת המודעות יש לראותו כמי שהיה מודע להתנהגותו, כמפורט לעיל, מבחינת טיבה ונסיבותיה. לאמור, מכוחה של חזקת המודעות, המבוססת על ניסיון החיים והשכל הישר, יש לראות הנאשם 2 כמי שהיה מודע בפועל להיותו צד לניסיון לעריכת הסדר, לפיו תוטל הגבלה, שעניינה המחיר שיידרש לחטיפי הבריאות קורני ואנרג'י. ויודגש, הנאשם 2 לא הביא ראיות שיש בהן לסתור חזקה זו.
- העולה מן המקובץ, חרף הצטרפותו הספונטאנית של הנאשם 2 לפגישה במלון דן, והיות עיקר דבריו בפגישה סבים על הצגת חזונו באשר לקטגוריה ולסידור המדפים, הרי שעיון בתמליל הפגישה מעלה, כי הנאשם 2 היה מעורה בתכני הפגישה ונטל חלק פעיל בשיחה שנסבה על המחיר המינימאלי של החטיף קורני. לפיכך הנני לקבוע כי גם בעניינו של הנאשם 2, התקיימו יסודות עבירת הניסיון לעריכת הסדר כובל, בהתאם להוראת סעיף 2(ב)(1) לחוק ההגבלים העסקיים, והוכח מעל לספק סביר ביצוע העבירה כאמור.
למעלה מן הצורך, הגם שמצאתי כי יש להרשיע הנאשם 2 באחריות ישירה לביצוע עבירה של ניסיון לעריכת הסדר כובל, נפנה לבחון אחריותו העקיפה של הנאשם 2 בפלילים, בהתאם להוראת סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים.