"השתבצותו הפורמלית של מעשה בהוראה חקוקה, המגדירה עבירה פלילית פלונית, כשלעצמה, אינה מוכיחה בהכרח שיש באותו מעשה לפחות מינימום של אנטי-חברתיות האופיינית לעבירה פלילית. הכלל שלפיו הוראה כאמור לא נועדה לזוטי דברים, בא לנגוס מן ההיקף הפורמלי של תחום ההסדרה של נורמה אוסרת, את הרובד התחתון שאינו שייך לה מבחינה עניינית."
פרופ' מרדכי קרמניצר במאמרו "תיקון 39 לחוק העונשין - חמש שנים לחקיקתו" מגמות בפלילים (תשס"א-2001) 55, עמוד 80, סבור כי ניתן לפרש את הסעיף פירוש צר ופירוש מרחיב. פירוש צר, לפיו מדובר באותם מקרים שבהם ברורה קלות הערך של המעשה כבר בשעת עשייתו וללא התחשבות בעברו של עושה העבירה, כך שלו נשאל המחוקק, בשעת עשיית המעשה, אם למעשה זה התכוון בעת שנחקק האיסור, היה משיב על כך בשלילה. פירוש אחר, המקובל על פרופ' קרמניצר, מרחיב את היריעה גם למעשים שבשעת עשייתם היה מקום להעניש את עושה העבירה בגין ביצועם, אך האינטרס בענישתם פג בשל חלוף הזמן וכן בהתחשב בהתנהגותו הכוללת של עושה העבירה לפני המעשה ולאחריו. כעולה מטיעוני ב"כ הנאשמים, טענתם לתחולת עקרון זוטי דברים הינה בהתאם לפרשנות המצרה.
בהחלטתי מיום 10.10.2005, בטענה 'אין להשיב לאשמה', הוספתי וקבעתי כי בהתאם להוראת סעיף 34כג לחוק העונשין, חל עקרון זוטי דברים גם על עבירות לפי חוק ההגבלים העסקיים, לרבות עבירה לפי סעיף 2(ב) לחוק, חרף קיומם של כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמים שפגיעתם בתחרות קלת ערך), התשס"א-2001, אשר תוקנו לאחרונה, במסגרת כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמים שפגיעתם בתחרות קלת ערך), תשס"ו-2006, פורסמו בק"ת תשס"ו מספר 6483, מיום 11.5.2006 עמוד 796; כך בהפנותי לדעת הרוב בע"א 3700/98, לעיל, כפי שאומצה בע"פ 4855/02, לעיל, עמוד 936, שם הוסיף בית המשפט וקבע, כי עקרון זוטי דברים עשוי לחול גם על מעשים, הנכנסים לגדר חזקות הכבילה הקבועות בסעיף 2(ב) לחוק ההגבלים העסקיים.
ויואר, כאמור בהחלטתי דלעיל, ניסיון הנאשמים לעריכת הסדר כובל, שעניינו תיאום רמת מחירים מינימאלית של חטיפי הבריאות, אינו יכול לחסות תחת הגנת כללי ההגבלים העסקיים דלעיל, הואיל והחזקה לתחולת הפטור אינה קמה כאשר המדובר בהסכם שעיקרו כבילה, שעניינה "תיאום... המחירים שיידרשו, יוצאו או ישולמו..", כבענייננו (סעיף 2 לכללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמים שפגיעתם בתחרות קלת ערך), התשס"א-2001).
- כאמור בהחלטתי, אין די בהינף קולמוס בהעלאת טענה בדבר הגנת זוטי דברים, אלא על הטוען לה להוכיחה כדבעי. עמד על כך המלומד דיויד גילה במאמרו "האם רצוי לפרוץ את סכר ההסדרים הכובלים ולחסום את השיטפון בגדרות אד-הוק? הגיעה השעה לחצוץ בין הסדרים אופקיים לאנכיים", עיוני משפט כז(3)
(תשס"ד-2004) 751, בהדגישו הצורך בניתוח כלכלי אמיתי לצורך יישום פטור הסוג להסדרים שפגיעתם קלת ערך או לצורך בחינת תחולת הגנת זוטי דברים. כך בעמוד 781 למאמרו, בקובעו כדלהלן:
"באותם מקרים שבית המשפט מגיע בהם למסקנה כי הסדר כובל פטור מכוח פטור הסוג להסדרים שפגיעתם בתחרות קלת ערך (או על סמך הדוקטרינה הישנה יותר של זוטי דברים) שומה עליו לנתח באופן כלכלי את השפעת ההסדר הכובל על השווקים הרלוונטים, ואכן להגיע למסקנה כי הפגיעה בתחרות הינה קלת ערך. לא ניתן להכריע על סמך תחושת בטן בלבד ובלי ניתוח כלכלי מעמיק אם הסדר כובל פוגע בתחרות בענפים הרלוונטים באופן זניח אם לאו.