לענין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור, זולת אם הטעות היתה בלתי נמנעת באורח סביר."
ככלל, אי ידיעת החוק, לרבות נורמה פלילית הקובעת החובה לפעול, אינה פוטרת מאחריות בפלילים, אלא אם יוכיח הנאשם כי מתקיים החריג בסיפא סעיף 34יט לחוק, דהיינו, כי הטעות היתה בלתי נמנעת באורח סביר (ראו גם, ש"ז פלר בספרו יסודות בדיני עונשין, חלק ב' (תשמ"ז-1987), עמודים 564-565; ע"פ 4855/02, לעיל, עמודים 931-932).
- בענייננו, לא מצאתי כי הנאשם 1 אכן טעה באשר למצב המשפטי, קרי, לא מתקיים הרישא לסעיף 34יט לחוק העונשין. כעולה מחומר הראיות בתיק, הנאשם 1, אשר ידע על קיומו של חוק ההגבלים העסקיים, היה מודע גם לעצם קיומו של האיסור הפלילי, כך בשיחה שקיים עם מטרסו, באומרו "אל תגיד שמתאמים שמדברים על מחירים. ... נראה לי כאילו לא בסדר בהוויה." (ת/21, שורות 362-366). ודוק. אין בחומר הראיות כדי לתמוך בטענה, לפיה שיחותיו של הנאשם 1 עם מטרסו נסבו על כוונה למיזוג, לרכישה או להפצה משותפת, לאמור, כי הנאשם 1 דימה כי מעשהו אינו אסור. כאמור בהרחבה לעיל, גרסה זו עומדת בסתירה להודעת הנאשם 1 (ת/1), לתמלילי שיחות הטלפון (ת/18
ו-ת/21) ולתמליל הפגישה במלון דן (ת/27), אשר ניתנו בזמן אמת, קודם להעלאת גרסה זו לראשונה במסגרת עדותו בבית המשפט. כפי שקבעתי לעיל, הנאשם 1 היה מודע לניסיונו לערוך הסדר כובל, שעניינו תיאום רמת מחירים מינימאלית של חטיפי הבריאות עם מטרסו, ואין ממש בטענה כאילו סבר אחרת. - אשר לטענה, כי הנאשם 1 טעה בדבר הבנתו את האיסור, בין היתר, באשר להכרח לקבל הכשר להסדר הכובל, בהתאם להוראת סעיף 4 לחוק ההגבלים העסקיים, קודם לשכלולו - אין בידי לקבלה. ראשית, משטען הנאשם 1 כי שיחותיו עם מטרסו כלל לא נסבו על תיאום מחירים, אין הוא יכול לטעון לכוונה לקבל הכשר מתאים בעתיד, בבחינת לאחוז החבל בשני קצותיו. קרי, הכחשתו של הנאשם 1 עצם המעשים המיוחסים לו סותרת את גרסתו, לפיה טעה לחשוב כי עליו לקבל הכשר מתאים בעתיד. שנית, אין באי ידיעת המועד להגשת בקשה לאישור ההסדר הכובל, כדי להוות טעות בלתי נמנעת באורח סביר, עת המדובר בפעולה פשוטה של בירור משמעות הוראת חוק, הקובעת איסור פלילי, בין היתר, מול הרשות להגבלים עסקיים. מקל וחומר, שעה שהנאשם 1 ידע על קיומו של חוק ההגבלים העסקיים. שלישית, טענה זו, לפיה הנאשם 1 לא פנה בבקשה מתאימה לקבלת הכשר מתאים, הואיל וסבר כי עליו לעשות כן רק לאחר שההסכם עם מטרסו ייכרת, לא הועלתה במסגרת תשובתו לאישום ונטענה לראשונה רק במהלך שמיעת הראיות.
לא למותר לציין, כי בכל השיחות שקיים הנאשם 1 עם מטרסו, לרבות הפגישות בבית קפה אלכסנדר ובמלון דן, הנאשם 1 לא העלה כלל את הצורך בקבלת הכשר מתאים, וממילא אף לא בעתיד, לאחר השתכללות ההסדר. נהפוך הוא, עיון בתמלילי השיחות מעלה, כי הנאשם 1 דחק במטרסו לפעול לאלתר "במיידי" להעלאת מחיר החטיף קורני, מבלי שציין, כי יש להמתין לקבלת אישור, כאמור בסעיף 4 לחוק ההגבלים העסקיים. בשיחת הטלפון מיום 26.11.2001, בהתייחסו לדברי מטרסו בשיחתם הקודמת כי הוא אינו יכול להעלות המחיר, הואיל ועד חודש דצמבר 2001 הוא מחויב למבצעים, הוסיף הנאשם 1 לאמור "עשית עשית, אבל עכשיו עברנו כבר את הקו הזה אז עכשיו בוא לפחות תנסה ליצור סף שממנו לא יורדים למטה." (ת/21, שורות 154-155).
- מסקנתי היא אפוא, כי הנאשם 1 לא הוכיח, כי הוא טעה באשר לקיומו של איסור פלילי כאמור, וממילא לא עלה בידי הנאשם 1 להוכיח, כדי יצירת ספק סביר לטובתו, שמא טעותו בהבנת פליליות מעשיו היתה בלתי נמנעת באורח סביר (ראו, ע"פ 4855/02, לעיל, עמודים 931-934).