טעות במצב העובדתי
- טענה נוספת שהעלו ב"כ הנאשם 1 הינה, כי יש לפטור הנאשמים מאחריות פלילית מחמת טעות במצב העובדתי, הגנה הקבועה בהוראת סעיף 34יח לחוק העונשין. לדידם, הנאשם 1 דימה כי השיחות שניהל עם מטרסו נסבו על בחינת אפשרויות לשיתוף פעולה אסטרטגי, בין בדרך של מיזוג, בין בדרך של רכישה ובין בדרך של איחוד מערך ההפצה של חטיפי הבריאות קורני ואנרג'י, כנלמד גם משיחות נוספות שקיים עם גורמים רבים אחרים בשוק, ולפיכך יש לראותו כמי שטעה במצב הדברים, בעטיה יש לזכותו מכל אשמה.
- סעיף 34יח לחוק העונשין, הקובע סייג לאחריות בפלילים בעטיה של טעות במצב הדברים, מורה לאמור:
"34יח. טעות במצב דברים
(א) העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו."
עיקרה של הגנה זו הינו, כי אחריותו הפלילית של אדם למעשיו נבחנת ונקבעת על-פי בסיס מצב הדברים שדימה לעצמו. קרי, מצב דברים אשר לפי אמונתו היה מצב הדברים האמיתי. בהתאם לסייג הקבוע בהוראת סעיף 34יח, מקום בו באספקלריה הסובייקטיבית של העושה, לא היה במעשיו משום עבירה, לא ישא העושה באחריות פלילית לאותו מעשה, זאת, על אף שבפועל היה בעשייתו של אותו מעשה משום עבירה. הלכה פסוקה היא, כי נוסח הוראת סעיף 23יח לחוק, מורה כי על הטעות להיות כנה, באופן שהנאשם האמין במצב דברים שאינו מתקיים בפועל (ראו, ע"פ 115/00 אריק טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 289, עמודים 307-309 (2000); ע"פ 4463/04 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על
2005(3), 2999 (2005); ע"פ 9187/03 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 3902 (2005); קדמי, על הדין בפלילים חוק העונשין, חלק ראשון, לעיל, עמוד 561).
- ובענייננו, משדחיתי גרסת הנאשם 1, לפיה פגישותיו ושיחותיו עם מטרסו נסבו על בחינת אפשרויות לשיתוף פעולה אסטרטגי, בקובעי כי התשתית הראייתית מלמדת היפוכו של דבר - לאמור: נושא מיזוג החברות, כמו גם נושא רכישת החטיף, כלל לא עלו במסגרת השיחות והפגישות, נושא ההפצה המשותפת עלה אגב אורחא, עת עיקרן היה גיבוש הבנה בדבר רמת מחירים מינימאלית של החטיפים, ללא קשר לאחת משלוש החלופות דלעיל (ראו, פסקאות 27-30 לעיל) - הרי שנשמט הבסיס לטענה בדבר טעות במצב העובדתי, כשיטת ב"כ הנאשמים, ודי בכך כדי לדחותה.
יתרה מזאת, כעולה מדברי הנאשם 1 , בהתייחסו לשאלת מטרסו האם הנאשם 1 מתיר לו לעדכן הגורמים הרלוונטים בגרמניה אודות השיחה, השיב הנאשם 1 "אל תגיד שמתאמים שמדברים על מחירים. ... נראה לי כאילו לא בסדר בהוויה." (ת/21, שורות 362-366); לאמור, הנאשם 1 ידע את המצב לאמיתו, בהבינו גם טיבה הפלילי של התנהגותו, וודאי אין לראות בנאשם 1 כמי שהאמין בכנות ובתום לב כי שיחותיו נסבו אך על בחינת אפשרויות לשיתוף פעולה.