אשר לטענת הנאשם 1, לפיה טעה במצב הדברים משלא ידע שמטרסו משמש סוכן מדיח, המפליל אותו והמבקש להפילו בפח, דינה להידחות משני טעמים: האחד, משנדחתה גרסה זו (ראו, פסקאות 47-49 לעיל), הרי שגם הטענה כי נאשם 1 טעה באשר להיות מטרסו סוכן מדיח, דינה להידחות. השני, משום שמלכתחילה אין המדובר כלל בטעות במצב דברים. לאמור, גם אם מטרסו היה סוכן מדיח, לא היה הדבר פוטר את הנאשם 1 מאחריות פלילית. עיון בטענות הנאשם 1, מעלה כי טענתו בדבר טעות במצב הדברים הינה טענה המשתבצת כטעות במצב המשפטי. הנאשם 1 לא טעה בעובדות, לפיהן רצה לגרום לחברה המאוחדת "להתיישר" לפי רמת המחירים של הנאשמת 3, מצב דברים שבגינו הוא נושא באחריות פלילית (לענין זה ראו גם, ש"ז פלר "טעות במצב הדברים בעקבות פסק דין בע"פ 5612/92 (פרשת האינוס 'שמרת') ונוכח תיקון מס' 33 של חקו העונשין" מחקרי משפט יב, 5; ש"ז פלר דיני עונשין, כרך ב' (תשמ"ז-1987), עמודים 531-532).
- פועל יוצא, אף בענין דנא, מסקנתי היא אפוא, כי הנאשם 1 לא הוכיח, כדי יצירת ספק סביר לטובתו, כי הוא טעה באשר למצב הדברים, עת כאמור לעיל, האפשרות כי טעה כלל אינה מסתברת מגרסתו העובדתית.
הגנה מן הצדק
- לטענת ב"כ הנאשמים, נוכח פגמים שנפלו במהלך החקירה, על רקע הקנוניה שרקמו מטרסו, קוך וחוקרי הרשות להגבלים עסקיים להפליל הנאשמים ולהפילם בפח, כלשונם, שעיקרם הסתרת דבר חקירתו הראשונה של הכט, הסתרת קיומו של תמלול קלטת הפגישה במלון דן ובידוי הראיות על-ידי קוך, יש לזכות הנאשמים מחמת הגנה מן הצדק, בהינתן כי פגמים אלה פגעו בניהול המשפט ובהגנת הנאשמים. בדיון שהתקיים לצורך השלמת סיכומים בעל-פה, טען ב"כ המאשימה כי הגם שנפלו שני פגמים טכניים בחקירה, אשר כללה פעולות חקירה רבות, אלה התרחשו בשגגה ובתום לב, עת לא הוכח כי חוקרי הרשות להגבלים עסקיים פעלו מתוך מניע פסול, וודאי שלא היה בפגמים אלה כדי לגרוע מיכולת הנאשמים להתגונן כראוי.
- דוקטרינת 'הגנה מן הצדק' מכירה בסמכות בית המשפט לבטל כתב אישום, אשר הגשתו או בירורו עומדים בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית. בע"פ 2910/94 ארנסט יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221 (1996), עמד בית המשפט בהרחבה על מהותה של דוקטרינת 'הגנה מן הצדק' בפלילים, בקובעו בעמוד 370 כהאי לישנא:
"קבלתה של תורת ההשתק אל תוך המשפט הפלילי, באמצעות העקרון הידוע של 'הגנה מן הצדק' (אשר פורט בהרחבה לעיל) נשענת על סמכותו הטבועה של בית המשפט לבטל אישום העומד בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית. לבית המשפט במדינת ישראל שיקול דעת לעכב הליכים משאין באפשרותו להעניק לנאשם משפט הוגן ו/או משיש בניהול המשפט משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות, כפי שבית המשפט רואה אותו. המבחן הקובע כפי שאני רואה לאמצו, הוא מבחן ה'התנהגות הבלתי נסבלת של הרשות', היינו התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם או כלשון הלורדoppressive" :Devlin". המדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר, ואין להעלותה כדבר שבשיגרה ובעניני דיומא סתם. חשיבותה של טענת ההשתק הפלילי למקרים בהם התנהגות הרשות היתה כה מקוממת עד כי אי אפשר להרשיע אדם, כשמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל מעשה."