שם, דחה בית המשפט הן הטענה בדבר דרישה למניע מיוחד או מטרה של הצדדים להסדר לפגוע בתחרות, בקובעו כי די בכך שמבצע העבירה היה מודע לכך שההסדר עלול לפגוע בתחרות, והן הטענה בדבר הצורך בקיומה של כוונת מבצע העבירה ליישום ההסדר בפועל, בהוסיפו בעמוד 876 כדלהלן:
"בהגדרת יסודה הנפשי של העבירה האמורה אין כל דרישה להתייחסות סובייקטיווית-ערכית מצד עושה העבירה, ויסוד זה מתקיים גם כאשר העושה איננו מודע לאופי האנטי-חברתי של התנהגותו, או אף מאמין באמת ובתמים שבמעשיו אין כל פסול."
- לאחר שעמדנו על מושכלות ראשונים בעבירת ההסדר הכובל, הקבועה בחוק ההגבלים העסקיים, הרי שנפתח לפנינו הצוהר לבחינת יריעת המחלוקת, אשר לאחריה נבוא לניתוח מפורט ומעמיק של הוראותיו הרלוונטיות של חוק ההגבלים העסקיים, לרבות הוראותיו של חוק העונשין, ככל שאלה נוגעות לנסיבות המקרה שלפנינו.
תמצית טענות המאשימה
- לטענת ב"כ המלומד של המאשימה, עו"ד אבנר פינקלשטיין, הוכח מעל לכל ספק סביר, כי הנאשמים ביצעו העבירה של ניסיון לעריכת הסדר כובל. בנתחו בהרחבה חומר הראיות בתיק, לרבות תמלילי השיחות, הודעות הנאשמים והעדויות שניתנו בבית המשפט, טען ב"כ המאשימה, כי יסודות עבירת ההסדר הכובל התקיימו בעניינם של הנאשמים, לפי כל אחת משתי החלופות הקבועות בסעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים, בהינתן היות הנאשמים כולם מנהלי עסקים, אשר היו צד להסדר, שעניינו רמת מחירים מינימאלית של חטיפי הבריאות, הסדר אשר לא קיבל את אישור בית הדין או היתר הממונה על הגבלים עסקיים.
ב"כ המאשימה ביקש לדחות טענות ההגנה שהעלו הנאשמים במהלך הדיון, באמצעות באי-כוחם, בהדגישו המשקל הרב שיש לייחס לתמלילי השיחות ולהודעות הנאשמים, אשר ניתנו בזמן אמת, להבדיל מעדותם המאוחרת, אשר במסגרתה ביקשו הנאשמים לטעון לקווי הגנה, אשר אינם נתמכים בחומר הראיות הקיים בתיק ועיקרם "שכלול ומקצה שיפורים", כלשונו. בהתייחס לטענת הנאשמים, לפיה השיחות נשוא כתב האישום נסבו על בחינת אפשרות למיזוג החברות או להפצה משותפת, הרי שלבד מכך כי אין בה כדי לגרוע מניסיון הנאשמים לתאם עם מטרסו רמת מחירים מינימאלית בה יימכרו חטיפי הבריאות, הרי שזו נטענה לראשונה במסגרת עדותו הראשית של הנאשם 1 בבית המשפט, ובהיותה עדות כבושה, אשר לא ניתן הסבר מניח הדעת לכבישתה, יש לייחס לה משקל אפסי. לדידו, יש לדחות את גרסת הנאשם 1, לפיה השיחות על מחירי חטיפי הבריאות היו בקשר עם הצעתו למטרסו לרכוש את חטיף הבריאות קורני או להפיצו, בהיותה גרסה מופרכת מיסודה, המלמדת אף היא על חוסר מהימנות הנאשם 1. אשר לטענת הנאשמים, לפיה אין לראות בשיחות על מחירי חטיפי הבריאות משום תיאום מחירים, הואיל ואלה נסבו על המחיר לקמעונאי, עליו אין לנאשם 1 ולמטרסו כל השפעה, ולא על המחיר לצרכן, ביקש ב"כ המאשימה לדחותה מכל וכל. כך, בהפנותו, בין היתר, לתמלילי השיחות בין הנאשם 1 למטרסו, במסגרתן גילה הנאשם 1 דעתו הנחרצת בדבר יכולתו להשפיע על המחיר לצרכן, הן באמצעות "טיפול" בקמעונאי והן באמצעות הפסקת שיווק חטיף הבריאות לקמעונאי.