עדותו של גפני
- לאחר הגשת חוות דעתה של שפיצר, ביקשה הפרקליטות מראש המעבדה דאז, גפני, הבהרות בנוגע לחוות דעתה. בעקבות זאת הוגשו תשובותיו של גפני לשאלות ההבהרה (ת/234ה). נציין כי לגפני ניסיון מקצועי רב, והתרשמנו מעדותו הבהירה, המהימנה והמקצועית.
- מתשובותיו של גפני עלה כי במקרה זה לא ניתן לקבוע מה מקור הדנ"א של החשוד שאותר על האבן (רוק, עור, שתן, דם וכיו"ב), ואף לא ניתן לקבוע את גילו (עמ' 2). לגבי יכולת השרידות של דנ"א קבע גפני כי סביר להניח שדנ"א ישרוד למשך זמן רב יותר בחלל סגור וסטרילי לעומת חלל פתוח בטבע תחת כיפת השמים, והוסיף כי לחות וגשם יכולים לקצר את משך הזמן שבו ישרוד דנ"א על המוצג. עם זאת ציין גפני כי לא ניתן לקבוע או להעריך את משך הזמן הסביר שבו דנ"א של הנאשם היה יכול לשרוד על האבן (סוף עמ' 2 ותחילת עמ' 3).
לפי תשובותיו של גפני, לא ניתן לקבוע מדעית אם דגימת דנ"א ספציפית מקורה בחומר שהועבר לחפץ הנדגם באופן ישיר או בהעברה משנית, אך הסיכוי לכך שדנ"א יגיע למוצג בהעברה משנית נמוך מהסיכוי שיגיע אליו כתוצאה ממגע ישיר של האדם בחפץ (עמ' 3). כמו כן עלה מתשובותיו של גפני כי תיתכן אפשרות עקרונית שאדם שאוחז במגע ישיר מלא עם פריט יעביר רק דנ"א של אחר שעמו הוא בא במגע קודם, ודווקא הדנ"א של האוחז הישיר לא יועבר לפריט. ואולם, מניסויים מבוקרים שנערכו עולה כי "לרוב הפרט שנגע ישירות במוצג תרם את מרבית החומר לתערובת ורק במקרים בודדים נצפה דנ"א של הפריט 'המועבר' בלבד". עוד עלה מתשובותיו של גפני כי במצב שבו האוחז הישיר במוצג אחז בו אחיזה משמעותית, אזי "הסיכויים שיימצא על המוצג דנ"א רק של האדם שהחומר הביולוגי שלו הועבר באופן משני ולא של הפרט שבא במגע עם המוצג נמוכים משמעותית מהאפשרות למצוא את שני הפרטים" (עמ' 4).
בהקשר זה הפנה גפני לארבעה מאמרים מחקריים שבהם נבדקה התופעה של העברת דנ"א, וציין כי עלה ממצאי הניסויים שנערכו כי רק במקרים בודדים של העברה משנית, פרופיל הדנ"א של האדם שלא נגע בחפץ הנבדק הופיע כפרופיל יחיד או בולט (עמ' 9-8).
לגבי המקרה דנן ציין גפני כי אילו דנ"א של הנאשם היה מגיע לאבן על ידי העברה באמצעות אדם אחר שזרק אותה, היינו מצפים, בסבירות גבוהה, לראות בדגימה גם את האדם שהעביר את הפרופיל. היות שלא נמצא בדגימה פרופיל דנ"א של אדם נוסף, "ההסבר הסביר מצביע על העברה ישירה של דנ"א מהחשוד לאבן". לשיטתו של גפני, העברה משנית של דנ"א של הנאשם אפשרית, אם כי בסבירות נמוכה בהשוואה לתרחיש של העברה ראשונית על ידי מגע של הנאשם באבן. לצד זאת הבהיר גפני כי מאחר שאין בידנו גרסה בנוגע לפרטי המקרה (כמו מגע מוקדם של הנאשם עם אדם אחר שהיה עשוי לזרוק את האבן, מועד המגע האפשרי ואופי המגע), לא ניתן להציע ניסוי שיבדוק את ההסתברות להעברה משנית בדרכים ובתנאים הרלוונטיים למקרה מסוים זה (סוף עמ' 9 ועמ' 10).
- בחקירתו הנגדית גפני חזר על האמור בתשובותיו לפרקליטות. לגבי האפשרות להעברה ישירה מקרית, חזר גפני בעדותו על כך שדנ"א יכול להגיע לחפץ גם ללא מגע עימו. כמו כן חזר על כך שלחות וגשם יכולים לקצר את שרידות הדנ"א, והוסיף שגם קרני שמש יכולות לגרום לפירוקו. גפני אישר כי הוא חושב שאי אפשר לשקלל את כל הנתונים ולקבוע בוודאות כמה זמן היה יכול לשרוד דנ"א שנמצא על האבן (עמ' 4216 ש' 7 עד תחילת עמ' 4220).
- גפני אישר כי אי אפשר לשלול שפרופיל דנ"א שנמצא בחלק אחד של האבן יישמר ופרופיל בחלק אחר של האבן ייחלש (עמ' 4125 ש' 6-2), ואף ייתכן מצב שבו אדם שהוא מפיץ חזק של דנ"א (המכונה בהמשך חקירתו של גפני "משיר טוב" - good shedder) מיסך מפיץ בינוני או חלש, ובאופן זה, מי שנגע בחפץ לא יגולה (עמ' 4126). מעדותו של גפני עלה שלמעשה אין כל אפשרות לקבוע מבחינה מדעית ולצרכים פורנזיים אם אדם הוא משיר טוב. גפני אישר שיכול להיות מצב שבו אדם משיר באופן קבוע יותר דנ"א ואדם אחר משיר פחות, אך מצב זה יכול להשתנות ומושפע מגורמים רבים, הן חיצוניים כגון שינויי אקלים והן פנימיים כגון הפעילות של אותו אדם (עמ' 4089 ש' 27 עד עמ' 4091 ש' 33). כמו כן הדגיש גפני כי "זה לא משהו שאפשר לבדוק אותו ולדעת האם אותו אדם שהשיר או אדם מסוים ספציפי הוא שדר טוב או לא". לשאלה אם אין טעם לבדוק ססטטוס הפצה, השיב שנעשים ניסויים בעניין זה בתנאי מעבדה, אך "בתיק ספציפי מסוים בשאלה ספציפית האם ה-DNA הזה עבר, בן אדם השיר אותו בצורה כזאת או אחרת, זה לא יגיד לנו כלום" (עמ' 4092 ש' 1 עד עמ' 4093 ש' 8).
- לגבי האפשרות של העברה משנית העיד גפני שכדי להעריך את הסבירות שיוותר דנ"א רב יותר של המעביר מאשר דנ"א של האדם שנגע בחפץ ישירות "צריך לדעת גם מה הסטטוס של א' וגם מה הסטטוס של ב'... לא בודקים את זה בכלל אלא אם כן בניסויים מדעיים... לא במציאות" (עמ' 4098 ש' 32-27). בהמשך התייחס גפני לאחד המאמרים שב"כ הנאשם הפנה אליו, שבו נקבע כי "ברור שאין אפשרות לקבוע הסתברות להעברה לגבי אדם מעורב בתיק כי הפקטור האינדיווידואלי שלו לא יהיה ידוע". בהקשר זה העיד כי יש שיטות שמנסות להתחקות אחר סטטוס ההשרה של אדם במצבי פעילות שונים, אך אין משמעות לבדיקות כאלה שייערכו לחשוד, בין היתר בשל היעדר אפשרות לעשות אותן באדם השני, שלטענת הגנה הוא המעביר האלמוני (עמ' 4377 ש' 24-20).
גפני העיד כי בניתוח המאמרים שהציג הוא לא התייחס למאפיינים השונים שיכולים להשפיע על ההעברה, כגון סוג המשטח (עמ' 4109 ש' 13 עד עמ' 4112 ש' 16) וכן אישר כי ההצלחה בהפקת דנ"א מאבנים היא נמוכה יחסית למוצגים אחרים (עמ' 4112 ש' 27-17). לפי עדותו, בהשוואה לאבן, מהחומרים שנבדקו במאמרים שהציג אפשר להפיק כמות דנ"א גדולה יותר, אך הוא אינו מכיר מאמר שעוסק בהעברה משנית לאבנים, ובחר את המאמרים האלה כיוון שכולם אופיינו במגע קרוב של לחיצת ידיים ואז נגיעה בחפץ (עמ' 4116 ש' 30-19). לגבי המאמרים שהציג, העיד כי נמצאו שם מעט מאוד מקרים שבהם הפרופיל של מי שלא נגע בחפץ נמצא כפרופיל יחיד או בולט. רק באחד המאמרים שבו עשו את המקסימום כדי לאפשר העברה בתנאי מעבדה, נמצא פרופיל כזה ב-10% מהמקרים, ובניסויים האחרים האחוזים היו נמוכים יותר (עמ' 4132-4131). אולם בהמשך אישר גפני כי "לא ניתן לנקוב במספרים לתמיכה או שלילה באפשרויות השונות של העברה משנית, כי זה תלוי במשתנים שאין לגביהם מידע במקרה שלנו" (עמ' 4265 ש' 20-17). גפני נחקר בהרחבה לא רק על המאמרים שאליהם התייחס בתשובותיו לפרקליטות, אלא גם על מאמרים רבים נוספים שאליהם הפנה ב"כ הנאשם, ובהם מאמרי סקירה שהפנו לעשרות מאמרים אחרים. לקראת תום חקירתו סיכם גפני את המסקנה העולה לשיטתו מכל הניסויים המתוארים במאמרים הנ"ל והעיד כי "ההסתברות... שזה נמצא כפרופיל בולט או פרופיל יחיד, היא הרבה יותר קטנה שזה בתהליך של העברה משנית או [כך במקור] מאשר העברה ישירה, כי [צ"ל - פי] כמה קטנה הערכה סטטיסטית אני לא יכולתי לתת, גם עכשיו אני לא יכול לתת" (עמ' 4382 ש' 23-20).