עדותה של מיקין
- מיקין קבעה בחוות דעתה כי "זיהוי של פרופיל DNA על פני משטח לא יכול להיחשב כהוכחה למגע" (פרק 4.1, בפסקה הראשונה). בפרק 4.2 לחוות דעתה התייחסה לאפשרויות השונות שבהן דנ"א של הנאשם היה יכול להגיע לאבן באופן מקרי לפני האירוע. בהקשר זה ציינה, בין היתר: "אני מבינה שמאמינים שהאבן ששימשה במקרה זה נלקחה מאזור שביקרו בו בתדירות תלמידים מהמוסד החינוכי הסמוך במהלך מסיק זיתים ופעילויות אחרות, וכי הנאשם הוא אחד התלמידים שהשתתפו בפעילויות אלה". על יסוד זאת קבעה מיקין כי ייתכן שדנ"א של הנאשם היה נוכח על האבן כדנ"א רקע לפני השימוש בה במקרה זה. אפשרות נוספת שהועלתה בחוות דעתה של מיקין היא שדנ"א הועבר לאבן מכפפות שהיו בשימוש משותף. בהקשר זה כתבה מיקין כי היא מבינה שהיו כפפות עבודה משותפות ששימשו תלמידים והועברו ביניהם. כמו כן כתבה שהיא מבינה ש-CyberGenetics זיהתה דנ"א של הנאשם על אחת הכפפות האלה, באופן שמצביע על נוכחות אפשרית של דנ"א שלו כדנ"א רקע על כפפות כאלה. לפי חוות דעתה, "אם כפפות עבודה משותפות שימשו זכר אחר כדי לזרוק את האבן, אזי ייתכן שדנ"א של הנאשם הועבר לאבן מהכפפות".
לגבי ההסתברות להעברה משנית קבעה מיקין בפרק 4.1 לחוות דעתה, בין היתר, כי המאמרים שאליהם התייחס גפני כדי לגבש את חוות דעתו עוסקים בהעברה לפריטים במצעים לא נקבוביים כמו זכוכית ופלסטיק ולא במצעים חצי נקבוביים כמו אבן. לטענתה, סוג המצע הוא גורם מפתח המשפיע על העברת דנ"א ושחזורו, וכן יש לשקול הבדלים במתודולוגיות בין מעבדת התביעה ובין המחקרים ששימשו אותה. עם זאת ציינה מיקין כי מחקרי העברת דנ"א עקיפה שפורסמו, המשתמשים בסוגים אחרים של מצעים, מראים שוב ושוב את הממצא של תערובת. מיקין קבעה כי "זה בגדר מיתוס לומר שכל מגע משאיר עקבות (DNA) מכיוון שהוכח שוב ושוב שיש הסתברות קטנה שאדם יכול לגעת בפריט ולא להשאיר דנ"א שלו... השאלה היא עד כמה קטנה הסתברות זו". בהקשר זה התייחסה מיקין לתופעה של "היפוך תורם" או "היפוך תערובת", שבה אדם נוגע במשהו ולא משאיר את הדנ"א שלו כפרופיל יחיד או עיקרי. מיקין הפנתה למאמרים שלפיהם נראה ש"הסתברות זו נעה בין 25% בתנאים מקסימליים ל-1.4% או 2.8%...", אך הוסיפה כי הנתונים הללו, לרבות אלה שד"ר גפני הפנה אליהם, "מבוססים על מעט מאוד מחקרים ואיננו יודעים באיזו תדירות נצפה היפוך תערובת למעשה במציאות".
- בחקירתה הנגדית נשאלה מיקין על קביעתה בנוגע לאפשרות שדנ"א של הנאשם הגיע לאבן באופן מקרי בהעברה ישירה לפני האירוע. בעניין זה העידה כי "נמסר לי מההגנה שהנאשם הסתובב בסביבה הזאת, והוא השתין שם למשל... השתין או ירק באזור. נמסר לי גם על מסיק זיתים שבו היה מעורב הנאשם ויתכן שבדרך הזו הוא נגע באבנים בסביבה". מיקין הודתה שלא ביצעה פעולות כדי להעמיק את המידע שנמסר לה (עמ' 5717 ש' 4 עד עמ' 5718 ש' 3), ובהמשך העידה כי לאחר כתיבת חוות הדעת, קראה את הפרוטוקולים וראתה ש"היה דיון לגבי איפה הפעילויות קרו, אבל אני לא הצלחתי ליצור לעצמי תמונה לגבי המיקום". לדבריה, היא הייתה צריכה לקחת בחשבון את האפשרות שהנאשם היה באזור הזה עוד לפני שהאבן נזרקה (עמ' 5719 ש' 33-26). מיקין אישרה בעדותה כי "כל מה שאני יכולה לומר שאני הסתמכתי אך ורק על המידע שהוצג על-ידי ההגנה, ואם המידע הזה השתנה אז גם אולי חוות דעתי תשתנה" (עמ' 5721 ש' 25-24).
- אשר לאפשרות שדנ"א של הנאשם הועבר לאבן באופן עקיף באמצעות כפפה, מיקין כתבה בחוות דעתה שהיא מבינה שחברת CyberGenetics זיהתה דנ"א של הנאשם על אחת מכפפות העבודה. ואולם, דוח זה לא הוגש וההגנה לא הזמינה עד מטעם החברה בנוגע לממצאי הבדיקות שנערכו במוצגים, ובכלל זה בכפפות העבודה. מיקין העידה כי קיבלה את טבלת התוצאות של הבדיקות, אך אין זה מתפקידה לנתח את התוצאות ולדווח עליהן (עמ' 5988 ש' 15-5). משבחרה ההגנה לא להציג את הדוח של חברת CyberGenetics ולא להזמין עד מטעם החברה, אין לקבל את טענתה של מיקין בנוגע לממצאים העולים מהדוח. נוסיף כי לפי חוות דעתה של שפיצר, בחומר שנדגם מכפפות העבודה "התקבלו פרופילי DNA שונות באיכות שאינה מאפשרת הסקת מסקנות בעלות משמעות בבדיקות DNA השוואתיות" (סעיף 8). מנגד, לפי חוות דעתה של חבר (בסעיף 7.4.3 ובנספח 5) פרופיל הנאשם נמצא בסבירות גבוהה ברוב תערובות הדנ"א שהופקו מהכפפות שאותרו בסככת העבודה (מוצגים 4.1 ו-4.2), אך אין לייחס משקל ראייתי למסקנות אלה, המבוססות על שימוש בתוכנה הסתברותית ללא תיקוף כנדרש. אוסיף שלשיטתה של חבר, הראיות תומכות בעוצמה רבה מאוד בהנחה שפרופיל דנ"א של הנאשם לא נמצא על הכפפה שאותרה באזור המבתר (מוצג 5).
- מיקין העידה כי אין אפשרות לקבוע לגבי מקרה מסוים אם דנ"א הגיע לחפץ בהעברה ישירה או בהעברה משנית, כיוון שיש יותר מידי אפשרויות או דרכים שבהן הדנ"א היה יכול לעבור. לפי עדותה, "צריכים לקחת בחשבון את כל הפעילויות ואת כל דרכי [ה]העברה שכלולים בתוך אותן פעילויות", ולכל אחד מהאלמנטים האלה יש את ההסתברויות שלו שצריכות להיות מגובות בנתונים. לפיכך, לדבריה, אנחנו זקוקים ליותר מידע מזה שנלקח בחשבון למקרה ספציפי זה (עמ' 5647 ש' 16 עד עמ' 5648 ש' 15). בהמשך העידה מיקין כי ללא שימוש ברשת בייסיאנית (מערכת מורכת לחישוב הסתברויות), אי אפשר לקבוע את מידת הסבירות של העברת דנ"א בכל אחד מהתרחישים, ולאחר מכן הודתה כי גם אם ייעשה שימוש ברשת כזו, "בהתחשב בקושי לקבל מידע... נתונים רלוונטיים, גם אז לא יהיה אפשרי לקבוע את רמת ההסתברות או הסבירות" (סוף עמ' 5650 ותחילת עמ' 5651, עמ' 5666 ש' 23-19).
- מיקין הפנתה בחקירתה הנגדית למאמר שפורסם לאחר הגשת חוות דעתה: Sorg, Tièche, and Zieger, "Who Threw that Stone? A Study on DNA Transfer", Forensic Sci Int Genet, vol 74, p.103165, Jan 2025. נציין כי חבר התייחסה למאמר זה בחוות דעתה שנכתבה לאחר מועד פרסום המאמר, ונדון בכך בהמשך. לפי עדותה של מיקין, במחקר המתואר במאמר, כל משתתף בניסוי מסר אבן למשתתף אחר שזרק אותה. כשנבדקו דגימות מהאבן, ברוב המקרים התגלו תערובות דנ"א, אך רק ב-50% מהמקרים הזורק היה התורם החזק (הבולט) בתערובת (עמ' 5639 ש' 11 עד עמ' 5641 ש' 12). לשאלה מה הקשר בין תרחיש זה המתואר במאמר למקרה שלנו, השיבה מיקין כי הוא רלוונטי כשבוחנים את האפשרות שדנ"א של הנאשם הגיע לאבן ישירות קודם לכן, ואחר כך מישהו אחר נגע באבן וזרק אותה. מכאן שהניסוי אינו רלוונטי לתרחיש של העברה משנית (שבו לטענת ההגנה, דנ"א של הנאשם הגיע לאבן באמצעות אדם אחר או חפץ אחר). מיקין ציינה בין היתר כי בשלוש דגימות (מתוך 96 דגימות שנלקחו בניסוי זה), אדם בלתי ידוע היה התורם העיקרי ולא אחד המשתתפים שהחזיקו באבן, והיא איננה יודעת בכמה מהמקרים האדם שזרק את האבן לא הופיע עליה כלל (עמ' 6010 ש' 28 עד עמ' 6011 ש' 24).
ב"כ הנאשם הפנה בסיכומיו לנתון המופיע במאמר שלפיו ב-42% מהמקרים לא נמצא בדגימות מהאבן פרופיל דנ"א כלשהו (ראו ממצאים בסעיף 3.1.2 למאמר שכותרתה Classification of STR-profiles). ואולם, גם מיקין עצמה כתבה בפרק 4.1 לחוות דעתה כי "זה עלול להיות מטעה לקחת נתונים מתכנוני ניסויים שונים ללא כל התחשבות בהבדלים בשיטות". ברי כי התנאים שבהם נערך הניסוי שונים מענייננו, ואף אין בידי בית המשפט מידע מספיק כדי להשוות בין המקרים. מעדותם של גפני ומיקין וכן מעדותה של חבר, שאליה אתייחס בהמשך, עלה כי משתנים רבים יכולים להשפיע על כמות הדנ"א שמותיר אדם על חפצים, ובהם סוג החומר, האקלים באזור, וכן מצבו הגופני של כל אדם ורמת הפעילות שלו במועד הרלוונטי. מתיאור הניסוי עלה כי הוא בוצע עם אבנים מסוגים שונים, אך לא ידוע אם תכונותיהן של האבנים או חלק מהן זהות לאלה של האבן שנזרקה במקרה דנן, ואף לא ידוע אם היו הבדלים במשתנים נוספים כגון מזג האוויר ומצבם הגופני של המשתתפים הספורים בניסוי.
- לגבי העברה משנית, מיקין אישרה בעדותה כי "אם נוגעים במשהו סביר להניח שה-DNA שהשארת שם זה ה-DNA שלך", אבל הספרות מלמדת אותנו שיכול להיות מצב של היפוך תערובת, שבו חלק קטן של ה- DNA הוא של האדם שנגע ויש DNA רב יותר ממקור אחר (עמ' 5638 ש' 23-21). מיקין התייחסה למאמרים שאליהם הפנתה בחוות דעתה בהקשר זה, וטענה כי הלכה למעשה אנו לא יודעים מה כמות הדנ"א שהשאיר כל תורם, וזו טעות במחקר (סוף עמ' 5638 ותחילת עמ' 5639). בהמשך העידה שגם בענייננו היא איננה יכולה לומר אם הנאשם הוא תורם משמעותי יותר מאותו תורם נוסף שלשיטתה נמצאו לכל היותר אללים בודדים שלו בדגימה (סוף עמ' 5984). אציין כי גפני חלק על כך והעיד כי הממצאים בענייננו מעלים שאין מישהו נוסף, פרט לקורבן, שתרם דנ"א לאבן בכמות זהה לזו של הנאשם או גבוהה ממנה, ו"אם היה שם עוד אדם שלישי שנתן כמות שווה למה שהנאשם נתן או יותר גבוה ממנו, אז היינו מזהים אותו" (עמ' 4185 ש' 30 עד עמ' 4185 ש' 25). לשאלה אם המאמרים שהציג גפני מועילים להערכת הסיכויים להעברה משנית, השיבה מיקין שהם מועילים רק כשמדובר בחומר שאינו נקבובי ושאין עליו דנ"א קודם (עמ' 6007 ש' 22 עד עמ' 6008 ש' 13). כשנשאלה מיקין אם היא יכולה להפנות לניסויים שכן נוגעים לאבנים, היא הפנתה למאמר מיום 21.10.2025 הנ"ל, אך אישרה שהוא אינו רלוונטי כלל לסיטואציה של העברה משנית במגע מאדם לאדם. כשנשאלה אם יש לה מאמרים שבהם נבחנה העברה משנית כמו בניסויים שגפני תיאר, השיבה: "אתה צודק, ככל שאני יודעת אין מאמרים לגבי אבנים" (עמ' 6003 ש' 31-15). לפי עדותה, אי אפשר להסיק מסקנות ממאמרים שנעשו במעבדות אחרות העוסקים בפעילויות אחרות ובחומרים אחרים, אך לא ידוע לה על מאמרים רלוונטיים יותר. מיקין אישרה שאי אפשר לדעת אילו מסקנות היו מתקבלות אילו נערכו ניסויים לבדיקת העברה משנית באבנים, ו"יכולות להיות מסקנות עוד יותר תומכות בחוות הדעת של רוני גפני" (עמ' 6004 ש' 20-1).
- הצדדים חלוקים אם יש להעדיף את עדותה של מיקין או את עדותו של גפני בעניין האפשרות להעברה ישירה מקרית ולהעברה משנית של דנ"א, אך מחקירותיהם הנגדיות עלה שלמעשה אין מחלוקות משמעותיות ביניהם. שניהם מסכימים שאדם יכול להעביר דנ"א לחפץ בהעברה ישירה גם ללא מגע, למשל באמצעות רוק או שתן, אך בענייננו, תרחיש כזה אפשרי רק אם הנאשם נהג לשהות באזור שממנו נלקחה האבן. לגבי יכולת השרידות של דנ"א על חפץ, מיקין לא התייחסה לכך בחוות דעתה ומכאן שלא חלקה על קביעותיו של גפני שלפיהן יכולת השרידות נמוכה יותר כשהחפץ נמצא תחת כיפת השמיים וחשוף לתנאי מזג אוויר שונים, לרבות שמש ישירה ולחות. לגבי העברה משנית, מיקין וגפני מסכימים שמניסויים שנערכו עד כה עלה כי הסבירות שיימצא על חפץ פרופיל דנ"א יחיד או בולט שמקורו בהעברה משנית היא נמוכה, אך בהיעדר מחקרים רלוונטיים לאבנים, ובשל ריבוי משתנים, יש קושי לקבוע במקרה מסוים מה הסבירות לכך שדנ"א שנמצא על אבן הגיע אליה בהעברה משנית. לצד זאת מסכימים מיקין וגפני כי בכל המקרים שבהם נמצא על פריט פרופיל דנ"א של אדם שמקורו בהעברה משנית, היה מגע קרוב בין הנעבר לאדם או לחפץ המעביר, ולאחר מכן מגע קרוב בינם לפריט הנבדק.
עדותה של חבר
- חבר התייחסה בחוות דעתה למספר ניסויים המדגימים תופעות של העברת דנ"א ישירה או משנית באמצעות מגע (סעיף 8.4). חבר ציינה כי העברת דנ"א מושפעת ממספר רב של גורמים שבראשם כמות דנ"א שמשאיר אחריו תורם (shedder status) והמצע שעליו הושאר הדנ"א. לטענתה של חבר, פרופיל הנאשם נמצא בסבירות גבוהה ובאחוזים משתנים ברוב התערובות שהופקו ממוצגים 4, 6 ו-7 (הכפפות שנמצאו בסככת העבודה ושני פריטים של קלע דוד) והדבר עשוי להצביע על כך שהוא משאיר אחריו יותר דנ"א ביחס לאחרים (good shedder). עוד נטען כי היות שהנאשם חי בישיבה בתנאי פנימייה, אזי אם הוא משאיר אחריו דנ"א רב יותר מאחרים, הרי שהתרחיש שלפיו דנ"א של הנאשם הועבר אל האבן על ידי אדם אחר שחולק עם הנאשם סביבת חיים משותפת הוא אפשרי (סעיף 8.5).
- בחקירה הנגדית הפנתה חבר לטבלה שבנספח 5 לחוות הדעת שממנה עולה כי היא בדקה לפי סף אנליטי של 300 RFU את יחס הנראות לבחינת נוכחות פרופיל של הנאשם בתערובות דנ"א שהופקו ממוצגים שונים, ובהם 7 דגימות שנלקחו מחלקן הפנימי של הכפפות שנמצאו בסככת העבודה ומשני פריטים של קלע דוד. חבר העידה כי לפי התוצאות שהתקבלו, ב-5 מהדגימות הסבירות שהפרופיל של הנאשם הופיע היא גבוהה מאוד ובשתי הדגימות הנותרות הסבירות היא מתונה או מוגבלת (עמ' 6216 ש' 29 עד עמ' 6217 ש' 27). לעומת זאת, לגבי דגימה 5 שנלקחה מחלקה הפנימי של הכפפה שנמצאה במבתר, העידה חבר כי היא מסכימה עם מסקנות המז"פ שלא נמצא בה דנ"א של הנאשם (עמ' 6217 ש' 29 עד עמ' 6218 ש' 17). אף שבמקרה זה חבר טוענת שביצעה את הניתוח לפי סף של 300 RFU, אין לקבל ניתוח זה שנעשה אף הוא בתוכנה ההסתברותית יורופורמיקס, ללא כל תיקוף כנדרש. כפי שנקבע לעיל, קיימת חשיבות רבה לביצוע תיקוף יסודי של התוכנה בכל מעבדה בנפרד, לא רק לצורך קביעת הסיפים הרלוונטיים, אלא גם כדי לקבוע מהן גבולות הגזרה של התוכנה שבמסגרתם אפשר להשתמש בה ולקבל תוצאות מהימנות. לפיכך, אציע לחברותיי לקבוע כי אין לתת משקל ראייתי לממצאים של חבר, שלפיהם קיימת סבירות גבוהה שדנ"א של הנאשם נמצא על הכפפות בסככת העבודה ועל פריטי קלע דוד. לכן אין לקבל גם את טענתה של חבר המבוססת על ממצאים אלה, שלפיה הם עשויים להצביע על כך שהנאשם הוא משיר טוב - good shedder.
יתר על כן, כשנשאלה חבר בחקירתה הנגדית אם "יש שיטה מדעית כדי לבחון אם מישהו הוא גוד שאדר?" השיבה כי יש שיטות, אך הודתה כי "אף אחת לא ישימה לבדיקות מז"פ, לבדיקות פורנזיות שוטפות, זה טריקי, כי אתה יכול להיות גוד שאדר כשביצעת את הרצח כי היית נורא נרגש או נורא הזעת ושיבדקו אותך ותהיה יותר רגוע או במזגן אז אתה תשאיר פחות". כשנשאלה לאור זאת אם היא קובעת בחוות הדעת שהנאשם הוא משיר טוב, השיבה שהיא רק מעלה את האפשרות, אך היא לא קובעת זאת (עמ' 6240 ש' 12-4).
- נזכיר כי גם מעדותו של גפני עלה שלמעשה אין כל אפשרות לקבוע מבחינה מדעית ולצרכים פורנזיים אם אדם הוא משיר טוב. גפני העיד שמצב זה יכול להשתנות בתכיפות רבה ומושפע מגורמים רבים - הן חיצוניים, כגון שינויי אקלים, והן פנימיים, כגון הפעילות של אותו אדם. לפי עדותו של גפני, אפשר לנסות להתחקות אחר סטטוס ההשרה של נבדקים מסוימים רק בתנאים של ניסוי, אך לא במציאות, לגבי חשודים בתיק מסוים. כמו כן העיד כי אין משמעות לבדיקת ססטוס ההשרה של חשוד במצבים שונים, בין היתר בשל היעדר אפשרות לעשות בדיקות אלה באדם השני שלטענת ההגנה הוא המעביר האלמוני.
- חבר התייחסה בחוות דעתה למאמר שאליו הפנתה מיקין בחקירתה הנגדית שאוזכר לעיל (Who Threw that Stone?) ותיארה בפירוט את ממצאי הניסויים שנערכו שם. בין היתר עלה מחוות דעתה כי באחד הניסויים התבקשו המשתתפים לזרוק אבנים מסוגים שונים, נלקחו 120 דגימות, ורק ב-20% מהן התקבל פרופיל בר השוואה (סעיף 8.6.1). בניסוי נוסף הועברו אבנים ממשתתף אחד לאחר, נלקחו 96 דגימות, וב-72.9% מהן התקבלו תערובות שאינן בנות השוואה (סעיף 8.6.3). חבר טענה כי לפי מסקנות החוקרים, הממצא החשוב ביותר במחקר הוא שלא ניתן להשתמש ביחס הנראות או בחלק היחסי של התורמים לתערובת כדי לקבוע מיהו האדם האחרון שבא במגע עם האבן (סעיף 8.6.4). כמו כן טענה חבר כי לפי תוצאות המחקר, תרחיש ההגנה שלפיו דנ"א של הנאשם הגיע לאבן בהעברה משנית הוא אפשרי, שכן בהינתן שמדובר בקבוצת נערים החולקים סביבת חיים משותפת, לא ניתן לשלול את האפשרות שנער אחר העביר דנ"א של הנאשם אל האבן כשזרק אותה לעבר המכונית (סעיף 8.7).
כאמור לעיל, מעדותה של מיקין שהתייחסה למאמר זה בחקירתה הנגדית עלה כי הוא איננו רלוונטי כלל לתרחיש של העברה משנית לאבן באמצעות אדם אחר, אלא (אם בכלל) רק לתרחיש שבו דנ"א של הנאשם הגיע לאבן בהעברה ישירה מקרית לפני האירוע, ובהמשך מישהו אחר הרים את אותה אבן וזרק אותה. כאמור לעיל, יש קושי רב להסיק ממאמר זה מסקנות גם לעניין התרחיש התיאורטי של העברה ישירה מקרית שהציעה ההגנה, בין היתר כיוון שקיימים משתנים רבים שיכולים להשפיע על הסיכוי להעברת דנ"א, ואין בידי בית המשפט מידע מספיק כדי להשוות בין המקרים.