אין לקבל את טענתה של חבר כי הניסוי השני במאמר רלוונטי גם להעברה משנית, כיוון שבאחת הדגימות נמצא פרופיל בר השוואה שמקורו בעמית לעבודה של אחד המשתתפים בניסוי. מעיון בפרטי הניסוי, כמתואר במאמר ובחוות דעתה של חבר, עולה כי הוא לא נערך במטרה לבחון את התרחיש של העברה משנית, וממילא אין אפשרות להסיק ממנו מסקנות כלשהן לגבי הסיכוי להעברה משנית על יסוד תוצאה מקרית אחת שהתקבלה. חבר נשאלה בחקירתה הראשית עד כמה הנושא שלgood shedder קשור למחקר הנ"ל, והשיבה שהוא קשור במובן זה ש-"גוד שאדר, ישאירו יותר, יעבירו יותר". כמו כן העידה כי "אם הוא גוד שאדר אז הסיכוי שה-DNA שלו ימצא על עצמים שהוא לא נגע בהם הוא יותר גבוה" (עמ' 6243 ש' 16 עד עמ' 6244 ש' 12). אלא שגם לשיטתה של חבר, אין אפשרות לקבוע אם הנאשם הוא "משיר טוב", שכן מידת ההשרה של כל אדם יכולה להשתנות באופן תדיר, בין היתר לפי מצבו הגופני והנפשי. נוסף על כך, לא נסתרה עדותו של גפני שלפיה שגם לו הייתה דרך להעריך את מידת ההשרה של הנאשם, לא הייתה אפשרות להסיק מכך מה הסיכוי להעברה משנית בענייננו, בין היתר בשל היעדר יכולת לבחון את סטטוס ההשרה של האדם הלא ידוע, שלטענת ההגנה זרק את האבן.
- חבר התייחסה גם לתרחיש שלפיו דנ"א של הנאשם היה על האבן לפני שנזרקה. בהקשר זה טענה כי "להבנתי, האזור ממנו נזרקה האבן, נמצא סמוך לחלקות גידול המעובדות ע"י נערים מהישיבה. בהנחה שהנאשם שהה באזור המדובר לעיתים תכופות או/ו לפרקי זמן ממושכים, לא ניתן לפסול את האפשרות שדנ"א שלו הגיע באקראי אל האבן". בהקשר זה הפנתה חבר למאמר Sorg, Gouy, Tièche and Zieger, "Human Background DNA on Stones in an Urban Environment", Forensic Sci Int Genet vol 65, p. 102880, Jul, 2023. חבר ציינה שבמאמר זה נבדק דנ"א רקע על אבנים ברחבי העיר ברן בשוויץ, ולפיו ב-6.5% מהדגימות התקבל פרופיל בר השוואה (7 פרופילים מתוך 108 אבנים). חבר ציינה כי אומנם מדובר על נתונים שהתקבלו מאזור עירוני לעומת אזור חקלאי, ואין בידיה מידע על תנועת האנשים או זמני השהות שלהם במקום, ובכל זאת יש בנתוני המאמר כדי להראות שניתן להפיק פרופיל בר השוואה מאבנים שנדגמו באקראי במקום ציבורי, כך שההנחה אינה מופרכת מיסודה, במיוחד אם הנאשם משיר הרבה דנ"א ביחס לאחרים (סעיף 8.8).
- גפני נשאל על מאמר זה בחקירתו הנגדית והעיד כי הכוונה בניסוי הייתה לבדוק אבנים שנמצאות במקום שיש אליו נגישות אנושית רבה. לפי עדותו, בחרו אבנים "באזור עירוני", צירפו מפה שבה פורטו המקומות שמהם נאספו האבנים "וחלק גדול מהנקודות הם בחרו במרכז העיר העתיקה, ששם יש הרבה פעילות של מחאה והפגנות ולכן הם בחרו הרבה אבנים שם". גפני הוסיף שיש לו מספר הסתייגויות לגבי הניסוי המתואר במאמר, בין היתר כיוון שהוא נעשה בשיטה שנויה במחלוקת שנקראת low copy number שבה הגבירו מאוד את הרגישות של בדיקת הדנ"א והשתמשו בכמויות קטנות מאוד של חומר גנטי אשר נמוכות במידה ניכרת מהסף המומלץ ברוב המקומות בעולם. גפני ציין כי ישנם בתי משפט בארה"ב שפסלו את השיטה כי התוצאות שלה מאוד לא אמינות ויש גם מאמרים שמתייחסים לסכנות שלה (עמ' 4324 ש' 18 עד עמ' 4330 ש' 4).
סיכום עדויות המומחים לעניין העברה ישירה מקרית והעברה משנית
- אציע לחברותיי לקבוע כי אין כל יסוד לטענת ההגנה שהנאשם הוא משיר טוב good shedder)), ושמשום כך קיימת סבירות גבוהה שדנ"א שלו הגיע לאבן בהעברה ישירה מקרית או בהעברה משנית, וגרם למיסוך דנ"א של אדם אחר שאחז באבן. ההגנה לא ביססה את טענתה כי דנ"א של הנאשם התגלה על מוצגים רבים, וגם לו הייתה מבססת זאת, לא היה בכך כדי להוכיח שהנאשם הוא משיר טוב. המומחים מסכימים שאין כל שיטה מדעית לקבוע לגבי אדם מסוים אם הוא משיר טוב, בין היתר משום שמדובר במצב שיכול להשתנות לעיתים קרובות ומושפע מגורמים רבים. נוסף על כך, אין אפשרות לבחון את מידת ההשרה של הנאשם ביחס לזו של אנשים אחרים לא ידועים שלטענת ההגנה באו במגע עם האבן.
- מעדותו של גפני וממאמרים שהוצגו עולה ששרידותו של דנ"א נמוכה יותר בשטח פתוח אשר חשוף, בין היתר, לגשם, לחות ושמש. ב"כ המאשימה הפנה בעניין זה לחוות דעת ולמסמך ריענון של עמוס פורת לגבי תנאי מזג האוויר באזור בתקופה הרלוונטית (ת/236, ת/238 ו-ת/239) וכן למזכר של עמוס צרפתי בעניין מיקום המבתר (ת/123), אך לא העלה טענות פרטניות העולות ממוצגים אלה בנוגע להשפעה של תנאי השטח על שרידות הדנ"א. כאמור לעיל, גפני העיד כי במקרה דנן, בשל ריבוי הנתונים והמשתנים שאינם ידועים, אין אפשרות להעריך את משך הזמן הסביר שבו דנ"א של הנאשם היה יכול לשרוד על האבן.
לגבי העברה ישירה, המומחים אינם חלוקים על כך שדנ"א של אדם יכול להגיע לחפץ במישרין, גם ללא מגע. שאלה היא באילו נסיבות תרחיש כזה הוא אפשרי, ומה ההסתברות לכך. ההגנה הפנתה למאמר אחד בלבד העוסק בהעברה מקרית של דנ"א לאבנים שממנו עולה לכאורה כי קיים סיכוי נמוך מאוד, אך לא זניח, שדנ"א של עוברים ושבים יימצא על אבנים בשטח ציבורי מיושב. ואולם, מאמר זה מבוסס על דגימות שנלקחו מאזור עירוני שיש אליו נגישות אנושית רבה, וכן עלה מעדותו של גפני כי הבדיקות והניתוחים בניסוי זה נעשו בשיטה שנויה במחלוקת. מאמר נוסף שאליו הפנו מיקין וחבר מעלה לכאורה שאי אפשר לקבוע על יסוד ממצאי בדיקות דנ"א מיהו האדם האחרון שאחז באבן לפני שנזרקה, אך קיים קושי רב להסיק מסקנות ממאמר בודד זה לענייננו, בין היתר בשל היעדר יכולת להשוות בין התנאים שבהם נערכו הניסויים לתנאים במציאות, שרבים מהם אינם ידועים. כמו כן, בניגוד לניסוי המתואר במאמר, בענייננו הנאשם לא טען בשום שלב שאחז באבן ומסר אותה לאדם אחר שזרק אותה, אלא רק העלה את האפשרות שדנ"א שלו הגיע לאבן במועד מוקדם יותר, באופן מקרי ותמים. מיקין וחבר אישרו בעדותן כי ההיתכנות (להבדיל מההסתברות) לתרחיש שלפיו דנ"א של הנאשם הגיע לאבן באקראי לפני האירוע, מבוססת על ההנחות העובדתיות שהציגה להן ההגנה, ולפיהן הנאשם נהג לשהות באזור שממנו נזרקה האבן לעיתים תכופות, לפרקי זמן ממושכים, וביצע שם פעילות חקלאית של מסיק זיתים ופעילויות נוספות. - אשר להעברה משנית, המומחים מסכימים שמניסויים שנערכו עד כה עלה כי הסבירות שיימצא על חפץ פרופיל דנ"א יחיד או בולט שמקורו בהעברה משנית היא נמוכה, אך יש קושי להעריך לגבי מקרה מסוים מה ההסתברות לכך שדנ"א שנמצא על אבן הגיע אליה בהעברה משנית, בין היתר בשל היעדר ניסויים רלוונטיים לאבנים וריבוי משתנים שאינם ידועים. עם זאת, מעדויות המומחים ומהמאמרים שאליהם הפנו עולה שלהבדיל מהעברה ישירה, שיכולה להתרחש אף ללא מגע, העברה משנית למוצג יכולה להתרחש רק בעקבות מגע קרוב של פלוני עם אלמוני או עם חפץ, וסמוך לאחר מכן, מגע קרוב של החפץ או של אלמוני עם המוצג. מכאן שבענייננו, ההיתכנות להעברה משנית מבוססת על ההנחה העובדתית שהנאשם בא במגע קרוב עם אדם או עם חפץ מסוים, וסמוך לאחר מכן, אותו אדם או חפץ מסוים בא במגע קרוב עם האבן.
- לפיכך, יש לבחון אם יש ביסוס בחומר הראיות לתרחישים עובדתיים חלופיים שלפיהם דנ"א של הנאשם הגיע לאבן בהעברה ישירה מקרית או בהעברה משנית.
טענות משלימות בעניין ראיות הדנ"א לאחר הגשת סיכומי הצדדים
- לאחר שב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב ובעל פה, הוגשו מטעם שני הצדדים השלמות רבות נוספות לאמור בסיכומיהם בנוגע לראיות הדנ"א, כמפורט להלן.
- ביום 1.12.2025 הוגשה מטעם ההגנה, ברשות בית המשפט, "השלמת סיכומים בעל פה", ובהחלטה מיום 2.12.2025 נקבע שהמזכירות תעביר את המסמך לעיון ב"כ המאשימה. בעקבות זאת הוגשה ביום 11.1.2026 "התייחסות המאשימה להשלמה מטעם ההגנה לסיכומים בעל פה", שהועברה לתגובת ב"כ הנאשם בהחלטה מיום 11.1.2026. ביום 15.1.2026 הוגשה "הודעה" של ב"כ הנאשם ובה התייחסות ארוכה ומפורטת לטענות המאשימה בהיקף של כ-7 עמודים ו-33 סעיפים. בהחלטה מיום 18.1.2026 נקבע שההודעה תועבר לעיון ב"כ המאשימה. ביום 20.1.2026 הוגשה "התייחסות המאשימה לתגובת ההגנה" שבה הועלו טענות ספורות וממוקדות בהיקף של פחות מ-2 עמודים, ובהחלטה מיום 21.1.2026 נקבע שיש להעביר אותה לעיון ב"כ הנאשם.
- ביום 26.1.2026 הגיש ב"כ הנאשם "הודעה" ובה "תגובתו להשלמת טיעוני המאשימה" וביום 28.1.2026 הגיש "הודעה" נוספת ובה "תגובתו המעודכנת להשלמת טיעוני המאשימה". בהודעות אלה, שהועברו לידיעת המאשימה בהחלטות מיום 28.1.2026, הפנתה ההגנה לראשונה לקטעים מפרסום מדעי של ה-NIST משנת 2019 שלא הוגש לתיק. למרות זאת, בהודעה של ב"כ הנאשם מיום 26.1.2026 נטען כי הפרסום הנ"ל "הוגש ע"י ההגנה במסגרת עדותה של ד"ר חבר". רק בהודעה המעודכנת של ב"כ הנאשם מיום 28.1.2026 (שבה לדבריו נוספו רק ציטוטים והפניות שנועדו להקל על הקורא) הושמטה טענה זו שלפיה הפרסום הוגש במסגרת חוות דעתה של חבר, מבלי לציין שנפלה טעות בהודעה הקודמת, ושלמעשה הפרסום כלל לא הוגש. כמו כן הפנה ב"כ הנאשם בהודעותיו הנ"ל לקטעים ממאמר של Bleka ואחרים משנת 2016 שהופיע ברשימה הביבליוגרפית של חבר (בסעיף 9), אך זאת ללא הפניה לקביעות כלשהן של חבר בנוגע לאמור באותו מאמר. בעקבות זאת הוגשה ביום 3.2.2026 "התייחסות משלימה מטעם המאשימה" ובה הפניה לפרסום נוסף של ה-NIST מסוף שנת 2024. התייחסות זו הועברה לידיעת ב"כ הנאשם.
- ביום 8.2.2026 הוגש "מענה אחרון וסופי מטעם ההגנה לטענות המאשימה". בהחלטה שניתנה ביום 10.2.2026 נקבע כי הצדדים מתבקשים להימנע מהגשת טענות נוספות ללא אישור בית המשפט. ביום 11.2.2026 הוגשה "בקשה להגשת התייחסות אחרונה מטעם המאשימה", ובאותו יום ניתנה החלטה שלפיה הבקשה מתקבלת, אולם המענה יהיה בהיקף של 2 עמודים בלבד ויתייחס אך ורק לאמור במענה האחרון מטעם הנאשם. עוד באותו יום הוגשה "התייחסות אחרונה מטעם המאשימה (בליווי מומחיה)". בהחלטה מיום 12.2.2026 אושרה הגשת ההתייחסות האחרונה לתיק, ונקבע כי אין להגיש בקשות נוספות בנדון. למרות זאת, ביום 15.2.2026 הוגשה "תגובת ההגנה" שבה נטען, תוך הפניה לפסיקה, שזכות התגובה האחרונה היא תמיד לנאשם. מאחר שמדובר בתגובה קצרה של כחצי עמוד שלא הועלו בה טענות חדשות, נקבע בהחלטה שניתנה באותו יום שבית המשפט מאשר את הגשת התגובה לתיק, ושאין להגיש הודעות או תגובות נוספות בעניין זה.
- ברי כי לא היה מקום להגיש השלמות כה רבות לסיכומים ללא קבלת אישור בית המשפט. ודאי שלא היה מקום להעלות בהשלמות אלה טענות הנוגעות לפרסומים מדעיים שכלל לא הוגשו לתיק, ואף לא להפנות לקטעים מתוך מאמר שרק אוזכר ברשימת המקורות של חבר, מבלי לציין אם חבר או מי מהמומחים האחרים בתיק התייחס לאמור במאמר. עם זאת, והגם שמרבית הטענות שהועלו בטענות המשלימות של הצדדים כבר נדונו והוכרעו לעיל, אתייחס להלן לעיקרי הטענות לגופן.
טענות בעניין הסף האנליטי ובעניין השימוש בתוכנה הסתברותית
- מהטענות המשלימות של ב"כ הצדדים עולה כי הם אינם חלוקים על כך שבעת ניתוח פרופיל דנ"א ללא שימוש בתוכנה הסתברותית, יש ליישם את הסף האנליטי הספציפי שנקבע בכל מעבדה לאחר תהליך של תיקוף. ב"כ המאשימה טען בהקשר זה שגרגיצ'ק אישרה עקרונית כי סף אנליטי שהתקבל בוולידציה מקצועית ראויה במעבדה פורנזית קונקרטית הוא הסף היחיד והמחייב שבו על מעבדה זו לעבוד, ולא ניתן לקבוע ממצאים ראייתיים לגבי כל נתון שהוא מתחת לסף זה. ב"כ הנאשם אישר שכך העידה גרגיצ'ק בכל הנוגע לניתוח של פרופילים ללא תוכנה הסתברותית, אך הוסיף שלפי עדותה, לא היה בידיה מידע שמאפשר לה לדעת מהי רמת ההגנה מפני רעש שיושמה בתהליך התיקוף.
כאמור בפרק בהכרעת הדין המתייחס לסיפים ולאופן קביעתם, מעדותם של עובדי המעבדה הביולוגית עלה כי הסף האנליטי של כל ערכה נקבע במעבדה לאחר בדיקות רבות מאוד של סף הרעש. ההגנה לא ביקשה לקבל נתונים ספציפיים לגבי התוצאות של אותן בדיקות, ואף לא ביקשה לחקור את עובדי המעבדה הרלוונטיים על כך, אלא הגישה רק בקשות כלליות ורחבות לקבלת כל המסמכים הנוגעים לתהליך התיקוף. לפיכך, ההגנה לא ביססה שנפל פגם בקביעת הסף האנליטי.
- שאלה אחרת שהצדדים חלוקים לגביה היא מהו הסף האנליטי שיש להשתמש בו, אם בכלל, לצורך ניתוח פרופילים גנטיים באמצעות תוכנה הסתברותית. ב"כ המאשימה טען שגם בעת ניתוח פרופילים באמצעות תוכנה הסתברותית, יש ליישם את אותו סף אנליטי שנקבע במעבדה. מנגד, ב"כ הנאשם טען שלפי עדותן של גרגיצ'ק וחבר, כשנעזרים בתוכנה הסתברותית, אפשר להשתמש גם בנתונים שמתחת לסף האנליטי, אך מעל סף נמוך יותר של רעש.
- כאמור לעיל, ב"כ הנאשם הפנה לראשונה בהודעותיו מיום 26.1.2026 ומיום 28.1.2026 לפרסום של ה-NIST שלא הוגש לתיק (ושקישור אליו מופיע בהודעות):
- Press, "DNA Mixtures: A Forensic Science Explainer What are DNA mixtures? And why are they sometimes so difficult to interpret?" April 3, 2019
ב"כ הנאשם ציטט קטעים מפרסום זה, ובהם קטע שלפיו ראיות מורכבות תופסות חלק גדל והולך מתיקי דנ"א בארה"ב, וכדי להתמודד עימן, מעבדות מאמצות במהירות שיטות וכלים חדשים המייצגים גישה חדשה מיסודה לראיות דנ"א (תרגום של תחילת פסקה 4 לפרסום). בקטעים נוספים שאליהם הפנה ב"כ הנאשם נכתב כי התוכנה ההסתברותית מתוכננת לקחת בחשבון נתוני נשירת אללים באמצעות מתמטיקה, ובמקרים רבים תערובות יכולות להיות מנותחות באופן מהימן יותר באמצעות התוכנה. עוד צוין שם כי חשוב ששופטים ועורכי דין יבינו את השינויים הללו, ושבפועל, חבר המושבעים בארה"ב רשאי להתחשב בתוצאות התוכנה לצורך החלטה בעניין הרשעה או זיכוי.