אוסיף ואציין כי מחקירותיהם הנגדיות של מיקין וגפני עלה שלמעשה אין הבדלים משמעותיים בעמדותיהם בעניין העברה משנית של דנ"א. שניהם מסכימים שמניסויים שנערכו עד כה עלה כי ההסתברות שיימצא על חפץ פרופיל דנ"א יחיד או בולט שמקורו בהעברה משנית היא נמוכה, אך יש קושי להעריך לגבי מקרה מסוים מה ההסתברות לכך שדנ"א שנמצא על אבן הגיע אליה בהעברה משנית, בין היתר בשל היעדר ניסויים רלוונטיים לאבנים וריבוי משתנים שאינם ידועים. כמו כן מסכימים מיקין וגפני שלהבדיל מהעברה ישירה של דנ"א, שיכולה להתרחש אף ללא מגע, העברה משנית של דנ"א למוצג אפשרית רק אם היה מגע קרוב של פלוני עם אלמוני או עם חפץ מסוים, וסמוך לאחר מכן מגע קרוב של אלמוני או של החפץ המסוים עם המוצג.
- טענה נוספת של ב"כ הנאשם בטענותיו המשלימות היא כי התביעה לא חלקה על תוצאות הניסוי החדשני על אבנים שלפיו "תיתכן בסבירות גבוהה מאוד העברה משנית". אולם מיקין אישרה בחקירתה כי מאמר זה אינו רלוונטי כלל להעברה משנית, ולכן ברי שאין בו כדי להפריך את מסקנותיו של גפני שנוגעות להעברה משנית. הניסויים שנערכו במאמר יכולים להיות רלוונטיים, אם בכלל, רק לתרחיש של העברה ישירה מקרית. כמו כן, כפי שעלה גם מעדותה של מיקין, קיים קושי להסיק מסקנות מניסויים שנערכו בתנאים שונים מאלה שהתרחשו בענייננו, ואף אין בידי בית המשפט מידע מספיק כדי להשוות בין המקרים (למשל סוג האבנים, תנאי מזג האוויר ומצבם הגופני של המשתתפים בניסוי). גם אם אפשר להסיק מהניסוי כי ייתכן שלא יימצא על אבן דנ"א של האדם האחרון שנגע בה, אין בכך כדי לשמוט את כל הבסיס מטיעוני המאשימה, כפי שטען ב"כ הנאשם. משנמצא דנ"א של הנאשם על האבן, יש בכך כדי לתמוך במסקנה הלכאורית המפלילה שהנאשם הוא זה שזרק את האבן. כדי לשלול מסקנה זו, היה על הנאשם להציע הסבר חלופי סביר הנתמך בראיות ולבסס שהנסיבות העובדתיות שהוצגו לבית המשפט עשויות לתמוך גם במסקנה שדנ"א שלו הגיע לאבן באופן מקרי ותמים.
- ב"כ הנאשם חזר והפנה בטענותיו המשלימות למסקנותיה של חבר שלפיהן קיימת סבירות גבוהה שדנ"א של הנאשם נמצא על כל המוצגים שנתפסו סמוך לישיבה. לטענת ב"כ הנאשם, מסקנות אלה מספקות אינדיקציה משמעותית לכך שהנאשם הוא משיר חזק, המשאיר אחריו יותר דנ"א ביחס לאחרים, באופן שיכול להסביר מצב שבו דנ"א שלו יימצא על האבן מבלי שיראו עליה דנ"א של הזורק. דינן של טענות אלה להידחות. ראשית, אין לייחס כל משקל ראייתי למסקנות של חבר המבוססות על שימוש בתוכנה הסתברותית שלא בוצע בה קודם לכם תהליך של תיקוף כנדרש. שנית, כפי שהעידה גם חבר עצמה, אין שיטה מדעית לקבוע אם אדם הוא משיר טוב, שכן מידת ההשרה אינה קבועה ותלויה במשתנים רבים. כמו כן, אין בידינו מידע לגבי מידת ההשרה של חשודים פוטנציאליים אחרים, ולכן ממילא אין אפשרות להשוות אותה למידת ההשרה של הנאשם.
- טענה נוספת של ב"כ הנאשם בטענותיו המשלימות היא כי אין ביסוס בעדויות המומחים לטענת המאשימה כי אילו נזרקה האבן באמצעות כפפה שנעשה בה שימוש משותף, היו נראים בדגימה כמה פרטים נוספים ולא הנאשם בלבד. מנגד, לטענת ב"כ המאשימה, מדובר בטענה של סבירות והיגיון, בראי כל העדויות בעניין העברה משנית. אתייחס לטענות אלה בהמשך, בפרק שבו אדון ואכריע בהיתכנותם ובסבירותם של תרחישים חלופיים שהציע הנאשם, בנסיבות העובדתיות העולות מהראיות בתיק.
- לסיכום, אין בטענות שהועלו לאחר הגשת הסיכומים כדי לשנות את מסקנותיי בעניין ראיות הדנ"א, לרבות מסקנות אלה:
- אין בחוות הדעת מטעם ההגנה כדי לבסס כי בדגימות מהאבן נמצא פרופיל דנ"א של זכר שאינו מתאים לנאשם או לראבי.
- גם לו הייתה ההגנה מבססת את הטענה שקיים בדגימות מהאבן פרופיל דנ"א של זכר נוסף שאיננו ידוע, לא היה בכך בלבד כדי לגרוע מהמסקנה המפלילה העולה לכאורה מכך שדנ"א של הנאשם נמצא על האבן. כדי להקים ספק לגבי מסקנה זו, על ההגנה להצביע על תרחיש חלופי סביר, הנתמך בחומר הראיות, לגבי הדרך שבה דנ"א של הנאשם הגיע לאבן באופן מקרי ותמים, ללא קשר לביצוע העבירה.
- אין כל ביסוס ראייתי לטענת ההגנה שלפיה הנאשם הוא משיר טוב (good shedder) ושמשום כך קיימת סבירות גבוהה שדנ"א שלו הגיע לאבן בהעברה ישירה מקרית או בהעברה משנית, וגרם למיסוך דנ"א של אדם אחר שאחז באבן.
- דנ"א של אדם יכול לעבור ישירות לחפץ בדרכים שונות אף ללא מגע, אך לפי מאמר שהציגה ההגנה, גם באזור עירוני שיש אליו נגישות אנושית רבה, קיים סיכוי נמוך מאוד שיימצא דנ"א בר השוואה של עוברים ושבים בדגימות אקראיות מאבנים. בענייננו, ההיתכנות (להבדיל מההסתברות) לתרחיש שלפיו דנ"א של הנאשם הגיע לאבן באקראי לפני האירוע, מבוססת על ההנחות העובדתיות שהציגה ההגנה, ולפיהן הנאשם נהג לשהות באזור שממנו נזרקה האבן לעיתים תכופות, לפרקי זמן ממושכים, וביצע שם פעילות חקלאית של מסיק זיתים ופעילויות נוספות.
- הסיכוי שדנ"א שנמצא על חפץ הגיע אליו בהעברה משנית נמוך מהסיכוי שהגיע בהעברה ישירה. יש קושי לקבוע לגבי מקרה מסוים מה הסבירות לכך שדנ"א שנמצא על אבן הגיע אליה בהעברה משנית, אך בענייננו, ההיתכנות לתרחיש כזה מבוססת על ההנחה העובדתית שהנאשם בא במגע קרוב עם אדם או עם חפץ מסוים, וסמוך לאחר מכן, אותו אדם או חפץ מסוים בא במגע קרוב עם האבן.
פסיקה בעניין ראיות דנ"א