אוסיף כי העובדה שעל מסכת הקורונה נמצא ד.נ.א של זכר לא מזוהה אחר, אינה משנה מן המסקנה אליה באתי. בהתאם להלכה הפסוקה, מציאת פרופיל ד.נ.א של אדם אחר לא מזוהה על מוצג, אינה מקימה ספק סביר ביחס למעורבותו של נאשם בפלילים בנסיבות בהן נמצא ד.נ.א שלו בזירת העבירות ואין הסבר סביר לכך..."
- בע"פ (מחוזי חי') 36024-03-12 מדינת ישראל נ' שמואל (7.8.2013) נדחה ערעור לבית המשפט המחוזי על הכרעת דין של בית משפט השלום, שבה הורשע הנאשם בעבירה של החזקת נשק. בין היתר נדחה בפסק הדין הסבר של נאשם שלפיו דנ"א שלו שנמצא על הנשק הועבר באמצעות אדם שלישי ששמו ואליד. כך נקבע בעניין זה בעמ' 25-24 לפסק הדין:
"בענייננו קיימת חוות דעת מפורשת וחד משמעית לפיה הד.נ.א של הנאשם נמצא בהתאמה מלאה על כלי הנשק (המוצג ת/1). לראיה נסיבתית - מסבכת זו מצטרפים שקריו של הנאשם, העובדה שהציג מספר גרסאות שונות, בלתי סבירות ושקריות במהלך החקירה ואף במהלך עדותו בבית המשפט ומנגד לא הציג ראיות ו/או העיד עדים שיש בהם כדי לחזק את גרסאותיו ולשפוך עליהן אור. על כך יש להוסיף, שבית המשפט קמא לא נתן אמון בגרסתו של ואליד ואף קבע כי קיימות סתירות מהותיות בין גרסת הנאשם לגרסת ואליד... הואיל וכך הרי שבמכלול נסיבות העניין ולאור הראיות שהוגשו לבית המשפט, אין בסיס למסקנה כי ואליד הוא הגורם להימצאות הד.נ.א. של הנאשם על הנשק."
- אציין שבמקרה הנ"ל העלה הנאשם טענה להעברה משנית באמצעות אדם אחר מסוים וידוע. בענייננו, ההגנה אינה מעלה כל טענה מבוססת שלפיה סמוך לפני האירוע, בא הנאשם במגע קרוב עם אדם או עם חפץ מסוים כלשהו שלאחר מכן בא במגע קרוב עם האבן.
- בת"פ (מחוזי ת"א) 4114-08-14 מדינת ישראל נ' אדרי (18.1.2016) הורשע הנאשם בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות (בהמלצת בית המשפט העליון, הנאשם חזר בו מערעור שהגיש על הכרעת הדין והותיר על כנו את הערעור על גזר הדין בלבד - ראו ע"פ 1840/16 מיום 1.2.2017). בהכרעת הדין נקבע כי הראיה המרכזית נגד הנאשם היא כפפה שנמצאה בזירת הפשע, שבחלקה הפנימי זוהה דנ"א של הנאשם (סעיף 10). ההגנה לא כפרה בזיהוי זה, אך טענה, בין היתר, כי בתוך הכפפה נמצאו מספר פרופילים של דנ"א, וממצא זה אינו מאפשר להתייחס לכפפה כאל ראיה קונקלוסיבית נגד הנאשם, בייחוד לנוכח אופייה הנייד (סעיף 15). בית המשפט דחה טענה זו, תוך הפנייה לע"פ 149/12 אלמליח שאוזכר לעיל, ואימץ את הקביעה שם שלפיה "העובדה שנמצאו שרידי דנ"א של אחרים שאינם ידועים אינה מקימה ספק סביר באפשרות מעורבותו של המערער בעבירה" (סעיף 32). עוד טענה ההגנה שם כי בשל השמדת הכפפה, נמנע ממנה לערוך בה בדיקות נוספות, לרבות בדיקות לביסוס הטענה כי ייתכן שדנ"א של הנאשם הגיע לכפפה בדרך של העברה משנית. בית המשפט קיבל את הטענה שהשמדת הכפפה עולה כדי מחדל חקירתי (סעיף 57), אך קבע שגם אם נגרם נזק ראייתי להגנת הנאשם בשל היעדר יכולת לבחון את החומר שממנו עשויה הכפפה, תכונותיו והשפעתו על העברה משנית של דנ"א, הרי שנזק זה נותר במישור התיאורטי בלבד לאור נסיבות תיק זה, ובפרט עמדתו של הנאשם שנמנע מלתת כל הסבר להימצאות דנ"א שלו בתוך הכפפה (סעיף 47). כמו כן התייחס בית המשפט למשמעות שתיקתו של הנאשם בחקירה וקבע בעניין זה בסעיף 88 לפסק הדין נקבע לאמור:
"שתיקתו [של הנאשם] לנוכח ראייה חד משמעית המוצגת בפניו... ובחירתו שלא להציג הסבר כלשהו לראיה מסבכת שמשמעותה מרחיקת הלכת ברורה מאליה, גם לאחר שהוסברה לו על ידי החוקר משמעותה הראייתית של השתיקה, יש משום חיזוק לראיות המאשימה. זהו חיזוק ל"יש הראייתי" - ראיית הדנ"א שנותרה ללא כל הסבר מלבד הסברים תיאורטיים הנעדרים כל אחיזה בחומר הראיות. וראו לעניין זה ע"פ 8813/12 שבתאי נ' מדינת ישראל (1.7.14)..."
- ב"כ הנאשם הפנה בסיכומיו למקרה אחד בלבד בפסיקה הישראלית שבו זוכה נאשם מעבירות שיוחסו לו לנוכח האפשרות שדנ"א שלו הגיע למוצגים בדרך של העברה משנית: ת"פ (מחוזי מרכז) 38480-04-23 מדינת ישראל נ' מוחמד אחמד (30.9.2024). באותו מקרה אותר דנ"א של הנאשם על מטען חבלה, אך נקבע כי בנסיבות העניין, התביעה איננה יכולה לשלול שמדובר בדנ"א מועבר. בהקשר זה נסמך בית המשפט, בין היתר, על המחקרים המלמדים שישנו סיכוי, הגם שאינו גבוה, שדנ"א של אדם הגיע לחפץ בהעברה משנית אף במקרים שבהם נמצא פרופיל בולט או אפילו יחיד. כך נקבע בסעיף 60 לפסק הדין:
"ההגנה הציגה תרחיש חלופי, העולה בקנה אחד עם הראיות שהוצגו, לפיו ה-DNA של הנאשם הועבר אל המטען על ידי אחר, שביצע את העבירות. נוכח הנסיבות החריגות של תיק זה, הכוללות הובלה של המטען באמצעות רכב המשמש אנשים רבים המתגוררים עם הנאשם במתחם, ושעמם הוא שוהה באופן ממושך, יש באפשרות זו כדי להקים ספק באשמתו של הנאשם בייצור המטען. לא עלה בידי התביעה להפריך ספק זה."