ההגנה מלינה על כך שהכפפות לא נבדקו מצידן החיצוני, וטוענת שאילו בוצעו בדיקות כאלה, ייתכן שהיה מתגלה בהן דנ"א של הנאשם. ואולם, לטענתו של ב"כ הנאשם בסיכומיו, כל מי שהשתמש בכפפות נגע גם בחלקן החיצוני כשהסיר אותן מידיו, ומכאן שלשיטתו של ב"כ הנאשם, גם על חלקן החיצוני של הכפפות היו מתגלות תערובות דנ"א של תלמידים רבים. לפיכך, כפי שטען ב"כ המאשימה, סביר להניח כי אילו אחת מכפפות אלה הייתה משמשת לזריקת האבן, היו מתגלות בדגימות מהאבן תערובות של מספר תלמידים. ב"כ הנאשם טען כי אין ביסוס ראייתי להנחה זו, והציג בסיכומיו תרחיש חלופי שלפיו אדם שאינו הנאשם זרק את האבן בידו שהייתה עטויה בכפפה - אחת מכפפות העבודה שלטענת ההגנה שימשו תלמידי ישיבה רבים, ובהם הנאשם, לפני האירוע - אך באופן מקרי, בכל נקודות המגע של הכפפה עם האבן היה פרופיל דנ"א קודם יחיד של הנאשם בלבד ולא של אף אחד מהתלמידים האחרים שהשתמשו בכפפה. סבורני כי תרחיש זה אינו הגיוני, אינו סביר ואין לו אחיזה בחומר הראיות. בין היתר, כאמור לעיל, אין כל ראיה לכך שהאבן נזרקה באמצעות כפפה, ואף אין ביסוס ראייתי לטענת ההגנה כי דנ"א של הנאשם נמצא על הכפפות או על חלקן.
- לפיכך, התרחישים החלופיים התיאורטיים שהציעה ההגנה בניסיון לבסס אפשרות של העברה משנית אינם סבירים ואינם נתמכים כלל בחומר הראיות. לכן, דינן של טענות ההגנה בעניין זה להידחות וכך אציע גם לחברותיי לקבוע.
העברה ישירה מקרית לפני האירוע
- לפי מאמר מדעי שהוצג מטעם ההגנה בחוות דעתה של חבר, Human Background DNA on Stones in an Urban Environment (שאוזכר בפסקה 345 לעיל), גם באזור עירוני מיושב שיש אליו נגישות אנושית רבה, קיים סיכוי נמוך מאוד שיימצא דנ"א בר השוואה של עוברים ושבים בדגימות אקראיות מאבנים (בניסוי שנערך שם נמצאו פרופילים כאלה ב-7 מתוך 108 דגימות, שהם כ-6.5% מהמקרים, ולפי עדותו של גפני, גם הפרופילים המעטים שנמצאו הופקו בשיטה שנויה במחלוקת, תוך שימוש בחומר גנטי מועט מאוד). סביר להניח כי הסיכוי לכך נמוך עוד יותר כשמדובר באלפי אבנים הפזורות בשטח שאינו מיושב.
- במאמר נוסף שאליו התייחסו מיקין וחבר, Who Threw that Stone? (ראו פסקאות 338 ו-344 לעיל), נערכו שני ניסויים. באחד מהם, התבקשו המשתתפים לזרוק אבנים מסוגים שונים, נלקחו 120 דגימות, ורק ב-20% מהן התקבל פרופיל בר השוואה. כפי שנקבע לעיל, יש קושי רב להסיק ממאמר זה מסקנות לעניין הסיכוי להעברה ישירה מקרית שהציעה ההגנה, בין היתר כיוון שקיימים משתנים רבים שיכולים להשפיע על הסיכוי להעברת דנ"א, ואין בידי בית המשפט מידע מספיק כדי להשוות בין המקרים. ואולם, לאור הממצא בניסוי שלפיו ב-80% מהמקרים לא נמצא על אבן דנ"א בר השוואה של האדם שאחז בה סמוך לפני זריקתה, קל וחומר שקיים סיכוי נמוך עוד יותר שיימצא על אבן דנ"א של אדם אחר שהגיע אליה במקרה זמן מה לפני זריקתה, בנסיבות שבהן האבן נשארה בשטח פתוח ולאחר מכן אדם אחר אחז בה וזרק אותה.
- על כל פנים, בענייננו, מומחיות ההגנה העידו שתרחיש שבו דנ"א של הנאשם הגיע לאבן ישירות באקראי אפשרי אם מתקיימות ההנחות העובדתיות שהציגה להן ההגנה, שלפיהן שהנאשם נהג לשהות באזור שממנו נזרקה האבן לעיתים תכופות ולפרקי זמן ממושכים, וביצע שם פעילות חקלאית של מסיק זיתים ופעילויות נוספות.