הרב העיד גם בבית המשפט, אולם מעדותו עלה שאינו יודע לומר כמה זמן היה הנאשם בבית המדרש, הוא מעריך שסביב הרבע הראשון של עונג השבת, שנמשך בכללותו כשעה ו-45 דקות. עוד העיד הרב כי את הנאשם ואת מ"נ לא ראה ברציפות ואינו יכול לתת פרטים מדויקים כמה זמן היו ומה הם עשו.
כך או אחרת, אני מצטרפת למסקנתה של השופטת ברודי כי יש להעדיף את גרסתו הראשונה של הרב, שנמסרה שעות לאחר האירוע, בצורה מוקפדת ומתוך שיתוף פעולה, לגבי הנוכחים בעונג השבת, והנאשם לא נכלל ביניהם. עוד אוסיף, כפי שציינה השופטת ברודי, כי אפילו נקבל את גרסת הרב בבית המשפט, שלפיה הנאשם נכח בתחילת עונג השבת, ואפילו נקבל את גרסת הנאשם שלפיה זמן ההליכה מהישיבה למבתר הצפוני הוא כ-10 דקות, אזי לנאשם היה די זמן לצאת מעונג השבת, להגיע למבתר ולהשליך את האבן.
- בהתייחס לעדי ההגנה שניסו בבית המשפט לבסס את טענת האליבי של הנאשם, אני מצטרפת למסקנת השופטת ברודי שלפיה מדובר בגרסאות כבושות, שסותרות זו לזו, ואין להעניק להן משקל. יש לזכור שאף לא אחד מתלמידי הישיבה, שמתוכם כ-50 מתוך 60 נשארו בישיבה באותה שבת, הגיע למשטרה במהלך תקופת מעצרו של הנאשם כדי לומר שהנאשם היה עימו בעונג השבת, בעת קרות האירוע. גם מניתוח עדויות עדי ההגנה לגופן אין תמונת מצב מדויקת ונחרצת על אודות נוכחותו הנטענת של הנאשם בבית המדרש, בעונג השבת. רובם לא ראו את הנאשם באופן רציף, ולאחר חקירתם הנגדית, הצטמצמה והידלדלה גרסתם. עוד חשוב לציין, כי אף שרשימת רב הישיבה כללה שמות של 20 תלמידים שנכחו בעונג השבת, רק 4 הוזמנו כעדי הגנה בנושא זה. 17 תלמידים מתוך אותם 20 לא הוזמנו כלל להעיד להגנה. מבין הארבעה שהגיעו להעיד, אחד לא מופיע כלל ברשימה בעצמו, וגם לגופו של עניין עדותו סתרה את עדות הנאשם לגבי רצף מעשיו באותו ערב. עד נוסף העיד שנכח בעונג השבת תלמיד, שכלל לא נשאר באותה שבת בישיבה. עד נוסף מבין הארבעה העיד שראה את הנאשם רק בתחילת עונג השבת. תמוהה בחירת ההגנה שלא לזמן את 16 התלמידים הנוספים שנכחו, על־פי רשימת הרב, בעונג השבת.
ממצאים בנושא ה-DNA
- קיימת אפשרות שאדם ייגע בחפץ ולא יותיר עליו DNA. הדבר תלוי במשתנים רבים (למשל - מה עשה האדם לפני שנגע בחפץ, נטייה טבעית להשרת DNA(היותו Good or bad shedder) ועוד), שאין לנו לגביהם מידע במקרה דנן.
- קיימת אפשרות של "העברה משנית", כלומר העברה של ה-DNA של הנאשם לחפץ שבו לא נגע בעצמו (במקרה זה - האבן), על־ידי כך שהוא נגע בפלוני ופלוני נגע באבן, או שהוא נגע בחפץ כלשהו (שאינו האבן), פלוני נגע באותו חפץ ואז נגע באבן. ואולם האפשרות שיקרה אחד מהתרחישים הנ"ל, ונוסף על כך פלוני לא ישאיר בעצמו DNA משלו על האבן הוא תרחיש נדיר וחריג. במקרה שלפנינו לא הובא כל תרחיש קונקרטי שכזה, ובוודאי שלא הובאו ראיות שתתמוכנה בתרחיש כזה.
- משך ההישרדות של DNA בשטח פתוח, כמו האזור סביב הישיבה, הוא תלוי גורמי טבע (לחות, גשם, רוחות, שמש ישירה), סוג המצע שעליו נמצא ה-DNA, מקום הימצאות החפץ שעליו ה-DNA וטיב ה-DNA (מקורו וכמותו). במקרה דנן לא ניתן לדעת כמה זמן יכול היה ה-DNA של הנאשם לשרוד על אבן שנלקחה מהשטח. מכל מקום - הנאשם לא ידע להגיד מתי הפעם האחרונה לפני האירוע שהסתובב על המבתר או במקומות אחרים.
האם היה מניע טרור?
- לעניין המניע למעשה, נושא העולה כרקע אפשרי לביצוע המעשה, כפי שקבעה השופטת ברודי, נמצאו במכשירי הטלפון הנייד של חלק מתלמידי הישיבה, ובהם הנאשם, תכנים גזעניים, המלמדים על שנאת ערבים, כגון אירועי תג מחיר, כרזות נקמה, כרזות של כהנא, צילומים של זורקי אבנים. ביום 11.10.18, יום לפני האירוע מושא כתב האישום, התרחש אירוע, שבו חבורת צעירים חסמה ציר תנועה וגרמה לסיכון אפשרי לעוברי הדרך. הנאשם היה דמות דומיננטית, מרכזית ומסיתה באותו אירוע. נוסף על כך, השתתף הנאשם באירוע מיום 13.12.18, אירוע אלים בצומת שילה של חסימת כבישים, שבו השתתפו ונעצרו גם כמה מתלמידי הישיבה. הנאשם עצמו לא היה בין העצורים ולא בין אלה שלגביהם דווח שנהגו באלימות. משכך, אני מצטרפת למסקנה שמאחורי המעשה קיים מניע אידיאולוגי כללי של הנאשם, אירוע "תג מחיר". לכך אוסיף את קביעתה של השופטת ברודי (פסקה 707 לחוות דעתה, תחת הכותרת של מניע אידיאולוגי), כי במרחק של כ-40-30 מ' מהגבעה של המבתר הצפוני ניתן להבחין בסוג הרכב, צבעו וצבע לוחית הזיהוי שלו (לוחית צהובה של רכב ישראלי או לוחית לבנה עם מספר ירוק של רכב פלסטינאי). האבן הושלכה על רכב פלסטינאי. העמדה האידיאולוגית של הנאשם כפי שהצטיירה, כאמור, משתלבת עם זיהוי רכב פלסטינאי כמטרת הפגיעה.
- בסיכום קצר של העובדות, המנוחה נהרגה מאבן במשקל של 1.9 ק"ג, שנזרקה על מכוניתה מהמבתר הסמוך לישיבה שבה למד הנאשם. ה-DNA של הנאשם נמצא על האבן, לצד DNA של המנוחה ובעלה, ולא נמצא DNA של אף אחד אחר. ההגנה מציעה הסבר חלופי (כבוש) לאופן הגעת ה-DNA של הנאשם לאבן: האזור שממנו נלקחה האבן הוא אזור זרוע כמות גדולה מאוד של אבנים וסלעים. האזור בכללותו הוא הסביבה הטבעית של כל תלמידי הישיבה ובהם הנאשם, שנהגו להסתובב שם, לעבד עצי זית, להתבודד ולשחק, בעיקר באזור הוואדי אך לעיתים גם במבתרים. אכן, הדבר יכול להסביר הימצאות DNA של הנאשם על אבן בשטח, אך מדובר בצירוף מקרים יוצא דופן ותיאורטי, המתאפשר רק אם קרו כל אלה: (1) זורק האבן, שאינו הנאשם, בחר, מבין אלפי האבנים בשטח, דווקא באבן שעליה DNA של הנאשם; (2) ה-DNA של הנאשם שרד על האבן חרף תנאי הטבע באוויר הפתוח, במשך פרק זמן לא ידוע; (3) זורק האבן לא השאיר על האבן DNA שלו ולא נשאר על האבן גם DNA של אף תלמיד אחר (אף שהאזור הוא גם סביבתם הטבעית של תלמידי ישיבה אחרים, באותה מידה).
לכל צירופי המקרים הללו יש להוסיף את הדברים הבאים: הנאשם מסר אליבי כבוש לגבי שעת האירוע, שלפיו לאחר סעודת השבת נכח בעונג שבת בבית המדרש, אך אליבי זה הופרך והוכח כשקרי. בידי החוקרים היו שתי ראיות מרכזיות: ה-DNA של הנאשם, ושלו בלבד (מלבד המנוחה ובעלה) על האבן, ורשימתו של רב הישיבה, שבה לא הופיע הנאשם. באמרתו הראשונה, סמוך לאחר האירוע, כשעוד לא היה בחזקת חשוד, אמר הנאשם שלאחר סעודת השבת, קרי: בשעה שהתרחש האירוע, הלך לישון והוא לא הזכיר כלל את עונג השבת, שהוא פרט מידע משמעותי, שהדעת נותנת שלו אכן התרחש, הנאשם היה זוכר אותו ומזכיר אותו מיוזמתו. במהלך רוב חקירותיו במשטרה ובשב"כ שתק הנאשם. כשביקש מיוזמתו למסור גרסה, לאחר הצהרת התובע, היה זה כאשר סבר שראיית ה-DNA היא הראיה היחידה לחובתו. הוא מסר גרסה חלקית וגם בה ההסבר שלו לאפשרות הגעת ה-DNA שלו לאבן היה מוגבל ולא כלל חלק גדול מההסברים שמסר לבסוף בעדותו בבית המשפט. באותה עת לא ידע הנאשם על הרשימה של הרב, ולגבי מעשיו בליל האירוע תיאר בכלליות את השתלשלות העניינים, לרבות סעודת השבת והפינוי של י"ר באמבולנס. לאחר מכן מסר הנאשם כי אמר קצת תהילים בבית המדרש, ואז התקיים שיעור עם הרב - עונג שבת בבית המדרש, ואז הנאשם הלך לישון. רק בעדותו בבית המשפט, לאחר שהנאשם נחשף למלוא הראיות, לרבות הרשימה המקורית של הרב והאמרה השנייה שאותה מסר הרב לאחר מעצר הנאשם, נולד הפירוט לגבי עונג השבת, שכלל מקום ישיבה, קיומם של שני מעגלי ישיבה ופרטים נוספים.