התרחשות האירוע
טענת ההגנה: מותה של המנוחה לא נגרם כתוצאה מפגיעת האבן שנתפסה ברכב- ראבי בעלה של המנוחה שהיה ברכב אינו עד אמין
- היכולת לסמוך ממצאים על עדותו של ראבי שהוא עד לא אמין - כך ההגנה - בעייתית, בלשון המעטה. יחוס הפגיעה באשתו ל"מתנחלים" זיכה את אשתו בכבוד לאחר מותה, וכפועל יוצא גם אותו. אשתו זכתה ליחס של "שהידה" והוא - לבעלה של "שהידה". מאז המקרה - הפך ראבי לגיבור העובר מבמה לבמה ומספר כיצד "המתנחלים" רצחו את אשתו (מעין תאורית קונספירציה).
אודה כי התקשיתי להעלות על הכתב טענה כה בוטה, פוגענית ומופרכת זו.
- טענות נוספות: השינוי הקיצוני שעברה עדותו השקרית של ראבי מובילה לכך שעל בסיסה לא ניתן לקבוע שהאבן נזרקה על המנוחה כפי שתיאר. במקום אחד העיד ראבי כיצד שלושה מתנחלים עמדו בשולי הכביש ויידו אבן על רכבו הנוסע, ואילו בעדות אחרת טען שבשעת המעשה עמדו מיידי האבן על המבתר; ראבי טען שבהיותו בנסיעה שמע את קולם של אותם יהודים, מה שלא ייתכן לפי הגרסה שהם עמדו על המבתר. כמו כן, בזירה לא נמצאו סימני בלימה ושברי זכוכית מה שלדעת ב"כ הנאשם אינו סביר. התביעה אף לא לא העידה את ר' בתם של המנוחה וראבי.
ברקע לאירוע מושא כתב האישום
- ראבי במועד הרלוונטי כבן 52 שנים, היה נשוי לעאישה המנוחה למעלה מ-30 שנה. לבני הזוג נולדו תשעה ילדים, שחלקם נישאו. הבת הצעירה שהייתה במועד הרלוונטי כבת תשע, הייתה עדת ראיה לאירוע מושא כתב האישום. ראבי והמנוחה בנו משפחה לתפארת. בין היתר, הוענקה לילדיהם השכלה גבוהה. בנותיהן הבוגרות של בני הזוג נישאו והקימו משפחה משלהן. מעדותו של ראבי עולה כי הוא אדם שוחר שלום. הוא ציין, בין היתר, כי היו שנים שבהן עבד בתחומי מדינת ישראל כחוק וביחסי עבודה תקינים עם הסובבים אותו (ח"ר, עמ' 32-31, 36-35, ח"נ, עמ' 101).
- במועד הרלוונטי התגוררו בני הזוג בבידיא. ראבי סיפר כי המנוחה הייתה אישה שעזרה לכל מי שנזקק לכך, גידלה את הילדים וחייה היו רצופים עשייה חיובית. למנוחה, כמו גם לראבי, לא היו סכסוכים עם משפחות אחרות. מבחינה פיזית תפקדה המנוחה באופן רגיל. ראבי העיד שאת הרכב מסוג פולקסווגן פאסאט שנת 2018 בצבע שחור שהיה רכב חדש, הוא רכש עבור המנוחה כמתנה, וחודשיים לאחר מכן היא מצאה את מותה באותו הרכב (ח"ר, עמ' 32, 38-37).
- עובר למועד האירוע שהתה המנוחה במשך יומיים בבית בתה בחברון לצורך הכנות לקראת חתונה משפחתית. ביום 12.10.18, בשעה 13:30, סיים ראבי את עבודתו בישראל ונסע לביתו בבידיא כדי להתארגן לקראת הנסיעה לחברון, שמטרתה הייתה להחזיר את המנוחה לביתם בבידיא. הבת הצעירה ר' שהייתה כבת תשע שנים, הצטרפה לנסיעה ברכב. השניים יצאו לדרכם בסביבות השעה 15:00, וכעבור כשעתיים הגיעו לבית בתם של ראבי והמנוחה בחברון. בשעה 21:00 יצאו ראבי, המנוחה והבת ר' בחזרה לכיוון ביתם בבידיא. ראבי נהג ברכב, המנוחה ישבה לימינו במושב שליד הנהג, והבת ישבה במושב האחורי בין הכיסאות הקדמיים. ראבי המשיך בנהיגתו עד הגיעם לאזור צומת הראל ליד רחלים (ח"ר, עמ' 40-38, ח"נ, עמ' 96, 99-98, 101, 103).
- נתיב הנסיעה לכיוון בידיא: ראבי העיד שיצא מכפר ח'ארס באזור חברון לכיוון חלחול, חלף על פני מספר כפרים עד שהגיע לרחלים. מצומת רחלים המשיך ראבי בנסיעה על כביש 60 לצומת תפוח "זעתרה" (מפה ת/4 - נתיב הנסיעה מחברון ועד המרפאה בחווארה סומן על ידי החוקר לפי דבריו של ראבי ובחתימת ידו של ראבי) (ח"ר, עמ' 41-40, 74-73).
תיאור האירוע שהתרחש ביום שישי ה-12.10.18
- זמן ההגעה לצומת רחלים והתרחשות האירוע מושא כתב האישום: בכל חקירותיו במשטרה מסר ראבי כי הגיע בנהיגתו לצומת רחלים בסביבות השעה 22:00 - 22:05. ואולם, בהמשך הוא העיד כי לאחר בדיקה שנערכה בטלפון של המנוחה, על יסוד שיחת טלפון שהתקיימה עם אחת מבנותיו (שקיומה מתועד בטלפון - ל.ב) התברר ששעת ההגעה לצומת הייתה 22:34. פרט זה מסר ראבי בשלב של ריענון הזיכרון, שהתקיים יום לפני מסירת עדותו בבית המשפט. בהמשך העיד ראבי כי בשעה 22:34, לאחר השלכת האבן, הוא זה שדיבר בטלפון הנייד של המנוחה עם השוטרים דרך הבלוטות' שהיה מחובר לרכב (ח"ר, עמ' 40 -41, 67-66, ח"נ, עמ' 96-94, 105-99, ר' גם ת/2 ות/118א: צילום מסך של מכשיר הטלפון הנייד באמצעותו בוצעה השיחה, המתעד שיחה למוקד 100 מיום 12.10.18 בשעה pm10:34; ת/3: אישורו של ראבי לחדור לטלפון הנייד; ת/118: דו"ח תפיסה של הטלפון הנייד של ראבי מיום 18.10.18 של רס"ר מתן צרפתי (להלן: "רס"ר צרפתי"), בו ציין רס"ר צרפתי שצילם את צילום המסך עם תאריך ושעת השיחה הנ"ל; ת/119א -פלט השיחה למוקד 100 שם נכתב שהשיחה הייתה בשעה 19:34; ת/119: מזכר מיום 9.12.18 מאת רס"ר צרפתי - צפייה בטלפון הנייד של הקורבן. במזכר ציין רס"ר צרפתי שלאחר בירור עם רס"ר אבישי הראל שחדר למחשב לפעמים בהעתקה כתוב שעה אחרת וצוין פלוס 3 שעות ולכן השעה הנכונה היא 22:34; ת/119ב - דו"ח חוקר מחשב מיומן שפרק את הטלפון הנייד, רס"ר אבישי הראל, ח"נ, עמ' 4400-4399).
- אופן הנהיגה: ככלל, בזמן הנהיגה הסתכל ראבי על הכביש. ראבי והמנוחה שוחחו ביניהם, ובאותה עת המנוחה הסתכלה לכיוון שלו. לעיתים הסתובב ראבי (לכיוון המנוחה) אך נהג תוך שמירה על החוק. עד לפגיעת האבן ברכב, לא הבחין ראבי בדבר (ח"נ, עמ' 89-88).
- מהירות הנסיעה ברכב: ראבי העיד כי נהג במהירות של מעל 100 קמ"ש, ולא פחות מ-120 קמ"ש. (ח"ר, עמ' 41-40, ח"נ, עמ' 95-89). מהירות הנסיעה המותרת בקטע הדרך הייתה 80 קמ"ש (בוחן התנועה אמיר כרמל, ת/20).
- תנאי הדרך: ראבי העיד כי בכביש נסעו כלי רכב, אך לא היו פקקים. לא זכורה לראבי כל הפרעה בנסיעה, לרבות נסיעת משאית (ח"נ, עמ' 101-99). הכביש המדובר הוא בינעירוני, ללא מעקה או גדר הפרדה (בוחן התנועה אמיר כרמל, ת/20, ח"נ, עמ' 344-343).
- השלכת האבן על הרכב: ראבי העיד כי כאשר נהג ברכב היה החלון בצד הנהג פתוח, והחלון מצד ימין (המושב ליד הנהג - ל.ב) היה חצי פתוח. החלונות האחוריים היו סגורים. לפתע שמע ראבי קול של פיצוץ. הוא הבחין בפיצוץ ברכב, שהתמלא באבק וחש דבר מה קר על ידו. ברגע שהאבן פגעה ברכב, סובב ראבי את ראשו ימינה והסתכל על המנוחה אשר נפלה לכיוון שלו כשראשה מוטה אליו. דם ניגר מאוזניה או מפיה של המנוחה "כמו פותחים ברז... הדם יוצא בכוח, כמו שדיברתי כמו ברז...אבל לא ברז ברז, הכוונה...דם יותר מדי". משהתבונן ראבי בראשה של המנוחה, בחלק המדמם, הבחין בחור גדול שנבע מכך שדבר מה חדר מהשמשה הקדמית של הרכב בצד ימין, היכן שישבה המנוחה. ראבי הסביר כי מכיוון שבעת פגיעת האבן היה ראשה של המנוחה מופנה אליו, נפגע הצד הימני שלה. כדי להימנע מתאונה הוא "תפס" את הרכב (ח"ר, עמ' 43-41, 63-62, ח"נ, עמ' 90, 107-106).
ר' גם עדות הבת ר', שלפיה ראתה אבן נזרקת לרכב. האבן שפגעה בשמשה הקדמית של הרכב פגעה בצד ימין של ראשה של אמה וגרמה למותה. בבית המשפט הבהירה ר' כי קודם שמעה את "הבום" ואז ראתה את האבן. היא הדגימה שראתה את האבן פוגעת בראשה של אמה. האבן נכנסה לתוך הרכב, ונפלה על הרגליים של המנוחה (ת/5, אמרה מיום 16.10.18 ות/6, טופס רענון העדות מיום 19.10.18, ח"נ, עמ' 131-129). יצוין שלא נכונה טענת ההגנה בסיכומיה כי הבת ר' לא העידה בבית המשפט. אמרתה של ר' בחקירה הוגשה ללא התנגדות, עם הסתייגות ההגנה שלפיה משקל ההודעה נמוך, ור' נחקרה בבית המשפט על ידי ב"כ שני הצדדים. יודגש כי בחקירתה הנגדית נחקרה ר' על כך שלא ראתה מי זרק את האבן ועל העיתוי שבו הבחינה באבן. לא נטען לפניה שתיאור האירוע אינו נכון, ולא הוצגו לה כלל אפשרות/ תרחיש שאמה נפגעה בדרך אחרת מזו שתיארה (ח"נ, עמ' 131-129). בנוסף, העידה החוקרת רס"ר איה אבו חאמד ממרכז להגנת הילד שגבתה את אמרתה של ר' על נסיבות גביית העדות (ת/7, ח"ר, עמ' 135, ח"נ, עמ' 141-137). הואיל ובסיכומיה לא חלקה ההגנה על עדותה של ר', גרסתה אינה שנויה במחלוקת.
- אשר לכתמי הדם העיד ראבי כי הוא תפס את המנוחה שנשענה עליו כדי שלא תיפול וכן כדי להסתיר מפני בתו את אשר ראו עיניו. לפיכך, הייתה ידו מלאה בדם, וכן היו "נקודות דם" גם על מכנסיו וחולצתו. בעדותו בבית המשפט הרים ראבי את מרפק יד ימין שלו והדגים כיצד תמך במנוחה כשנטתה לעברו לאחר פגיעת האבן בראשה. גם מושב הרכב היה מגואל בדם (ח"ר, עמ' 62). ראבי תיאר את הרכב - הזירה המגואלת בדם, ר' לעיל : דם ניגר מאוזניה או מפיה של המנוחה "כמו פותחים ברז..". ראבי הסביר כי רק בשלב שבו הורידו את המנוחה מהרכב לצורך הטיפול הרפואי, הוא הבחין בסלע שהיה מונח על המותניים של המנוחה. הוא נטל את הסלע והניחו ברכב למטה, במושב הימני הקדמי, ב"מקום של הרגליים" (ח"ר, עמ' 43-41, 51-50, 56-55, 62, ח"נ, עמ' 90, 107-106).
ראבי ניקה את הדם מידו עם צינור של מכבי אש בכניסה למרפאה אליה לקח את המנוחה (ח"ר, עמ' 69).
- הבת ר' צעקה ובכתה ושאלה: "למה אמא, למה זרקו עליהם"? ראבי ניסה להרגיע אותה, אך שניהם דיברו בצעקות. ראבי נסע מהר כדי להגיע למרפאה. לאורך הדרך בכתה ר' וצעקה (ח"ר, עמ' 63-62, 68). מתוך תחושת סכנה לא עצר ראבי את רכבו, כי אם המשיך בנהיגה שוטפת במהירות של כ- 60-50 קמ"ש והזעיק את עזרת משטרת הרש"פ. השוטרים כיוונו אותו לח'ווארה בן סינא, שזהו מרכז לסיוע רפואי. ראבי תיאר את הנהיגה הקשה שהייתה מנת חלקו, כשבין היתר נאלץ לאחוז במנוחה בידו האחת וכשבתו בוכה וצועקת והוא מנסה להרגיעה. בדרך, לפני צומת תפוח, נסע ראבי עם ארבעה וינקרים דולקים וצפצף, וזאת כדי שהחיילים יראו אותו וייתנו לו לעבור (ת/2, ת/3, ח"ר, עמ' 63 -67, ח"נ, עמ' 90-89, 97-95).
- יש לדחות את טענת ההגנה בסיכומיה הנוגעת להיעדר סימני הבלימה של רכבו של ראבי (על הכביש (ר' לעיל), מאחר שראבי העיד מפורשות כי בשל תחושת הסכנה, הוא לא עצר את רכבו, כי אם המשיך בנהיגה שוטפת.
- לעניין היעדר שברי זכוכית על הכביש, ר' עדות רפ"ק יאיר דלבר (מומחה מז"פ) (להלן: "רפ"ק דלבר") שכיום אינה שנויה במחלוקת (תפורט בהמשך) שלפיה זכוכית רבודה הבנויה משכבות זכוכית שביניהן יריעות פלסטיק משמשת כשמשת חזית בכלי רכב. במקרה של פגיעה בזכוכית, היא לא תישבר לחלוטין, וכך תימנע כניסת שברי זכוכית גדולים לתוך תא הנוסעים. בשעתו, עדות זו לא עורערה, ולמעלה מן הדרוש יצוין כי רפ"ק דלבר לא התבקש על ידי ההגנה להתייחס לאפשרות של נפילת שברי זכוכית אל מחוץ לרכב.
- דו"ח צפייה מצלמת תפוח לכיוון חווארה מאת רס"מ טל מזרחי (להלן: "רס"מ מזרחי") מיום 25.10.18 (ת/99): בתאריך הנ"ל הוציא רס"מ מזרחי דיסק של מצלמות האבטחה בצומת תפוח הצופות לכיוון חווארה וביצע צפייה בדיסק "מצלמת תפוח כיוון חווארה, צ.מ. 1, זמן אמת 22:45-22:15 12.10.18". על פי דו"ח נספח קבלת ראיה דיגיטלית מצולמת ממוחשב שמילא שוטר הסייבר צחי מזרחי אין פערים בין זמן אמת וזמן המערכת. איש הסייבר הוריד את סרטוני האבטחה מיום 12.10.18 שעות 22:15 -22:45. בדיסק הנ"ל יש ארבעה קבצים שכל קובץ מכיל סרטון אחד ממצלמות האבטחה. ניתן לראות זמן מונה עם תאריך בצד שמאל למעלה. בסרטון עם הסיומת 00701 בשעה 22:32:24 ניתן להבחין ברכב בצבע כהה מגיע במהירות מדרום לצפון: מכיוון ירושלים כללי לכיוון חווארה כללי עם ארבעה ווינקרים פועלים. בשיחת הבהרה שביצע רס"מ טל טובי (להלן: "רס"מ טובי") עם ראבי, לשאלת החוקר האם ראבי הפעיל ארבעה וינקרים, השיב ראבי שהפעיל וזאת לאחר שנפגע מהאבנים, אך אינו זוכר באיזה שלב עשה כן (מזכר הבהרה של רס"מ טובי מיום 24.10.18 ת/110א, ת/110ב, ח"נ, עמ' 1789-1779, רס"מ מזרחי, ח"נ, עמ' 1721-1720, ר' גם סרטון המצלמה בת/241). הסרטון על מסמכיו הנלווים) הוגשו בהסכמה.
מה פגע ברכב ובראשה של המנוחה?
- ראבי העיד כי סלע פגע "בזכוכית הקדמית" של הרכב בצד ימין. בשחזור שנערך בהמשך, הדגיש ראבי כי הפגיעה לא הייתה בחלון הדלת של הרכב כי אם בזכוכית (השמשה - ל.ב) הקדמית, בצד ימין, הכיוון שממנו הושלכה האבן. באותה עת המנוחה שישבה לימינו של ראבי הסתכלה לכיוון שלו. הסלע נכנס בזכוכית (כלשונו) ופגע בצד ימין של ראשה של המנוחה. כעבור כשתי דקות, נפטרה המנוחה (ת/1א, ח"ר, עמ' 44-43). בעניין זה ר' לעיל עדותה של הבת ר', שלפיה ראתה אבן נזרקת לרכב. האבן שפגעה בשמשה הקדמית של הרכב פגעה בצד ימין של ראשה של אימה (הדגימה). האבן נכנסה לתוך הרכב, ונפלה על הרגליים של המנוחה (אמרה מיום 16.10.18 ת/5 וטופס ריענון העדות מיום 19.10.18 (ת/6, ח"נ, עמ' 131-129).
- תיאור האבן/סלע: ראבי העריך שמשקלו של הסלע היה כ-3-2 ק"ג. צורתו הייתה כמעט מרובעת באורך של 30 ס"מ. כאמור, הסלע פגע בזכוכית, בחלק הקדמי ימני של הרכב, הצד שבו ישבה המנוחה. בהמשך, רק בשלב שבו הורידו את המנוחה מהרכב לצורך הטיפול הרפואי, הבחין ראבי בסלע שהיה מונח על המותניים של המנוחה. הוא נטל את הסלע והניחו ברכב למטה, במושב הימני הקדמי, ב"מקום של הרגליים". בבית המשפט הדגים העד כיצד הרים את הסלע בשתי ידיים, וציין כי ייתכן שעשה כן בידו האחת (ח"ר, עמ' 51-50, 56-55).
- מספר האבנים שהושלכו לעבר הרכב: ראבי העיד שלתוך הרכב הושלכה אבן אחת, וזו האבן היחידה שנמצאה ברכבו. גרסה זו מסר גם בחקירותיו, ובין היתר בשחזור שבו נשאל על כך מפורשות: "אתה ראית עוד אבנים על הרצפה? ת: לא. זאת אומרת והם זרקו עוד אבנים? ת: לא. רק אבן אחת קבלתי. אבן אחת ככה" (אומד באמצעות ידיו את גודל האבן) (ח"ר, עמ' 51-50, ח"נ, עמ' 116, ת/1א, מעמ' 3 למטה - עמ' 4 למעלה). הבת ר' שתיארה את האירוע מתייחסת אך ורק לאבן אחת: האבן שפגעה בשמשה הקדמית של הרכב פגעה בצד ימין של ראשה של אימה (ר' לעיל). בעניין זה ר' גם עדותו של ד"ר אוסמה אלקרם (להלן: "ד"ר אלקרם"): רופא במרפאה בחאוורה שאליה פונתה המנוחה על ידי ראבי מייד לאחר שנפגעה מהאבן. הואיל והיה מדובר במצב חירום, יצא ד"ר אלקרם לרכב ושמע מפי ראבי שנזרקה על המנוחה אבן. ד"ר אלקרם הבחין באבן בצורת מלבן בגודל של 25-20 ס"מ, ברוחב כף יד אחת, שהייתה מונחת בין רגליה של המנוחה שהייתה ישובה ליד בעלה וכן בשבר בשמשה הקדמית מצד ימין למעלה (ת/22, ח"ר, עמ' 483-482, 490-489). יצוין כי בסיכומיה טענה ההגנה כי לנוכח קביעת בית המשפט כי ד"ר אלקרם אינו מעיד כמומחה, אין צורך להתייחס לעדותו. אכן, ד"ר אלקרם לא העיד כעד מומחה, אך אין זה נכון שאין להתייחס לעדותו. עדותו נועדה לתאר את העובדות הנוגעת לטיפולו באירוע: העזרה הרפואית שניסה לתת למנוחה וקביעת מותה (יפורט בהמשך), וכן תיאור האבן ושמשת הרכב. הואיל ולא הועלתה כל טענה הנוגעת לתוכן העדות, הדברים שמסר ד"ר אלקרם אינם שנויים במחלוקת.
- מסקנות חוות הדעת ועדותו של רפ"ק דלבר (ת/13, ת/13ג). יוזכר כי בסיכומיה בכתב ובעל פה, לא התייחסה ההגנה לחוות הדעת ולעדותו של רפ"ק דלבר, ומכאן שאינה חולקת על האמור בהן (ר' הבהרת עו"ד עטרי לעיל שלפיה מה שלא נזכר בסיכומי ההגנה אינו שנוי במחלוקת).
להלן המסקנות:
- בסבירות גבוהה מאוד השמשה הקדמית נפגעה מפגיעה אחת מעצם שחדר את השמשה במהלך הפגיעה.
- בסבירות גבוהה מאוד כיוון הפגיעה בשמשה הקדמית הוא מימין לשמאל ביחס לרכב.
- בסבירות גבוהה השמשה הקדמית נפגעה מאבן שהושלכה לעברה וחדרה לתוך הרכב.
- ראבי העיד כי אבן נוספת פגעה בחלק החיצוני של הרכב (לא חדרה לתוכו), מאחורי הדלת ליד תא המטען. בזמן האירוע לא הרגיש ראבי אם ברכב פגעה אבן אחת או פגעו בו מספר אבנים. עניין האבן הנוספת עלה לאחר האירוע כאשר הרכב נלקח וצולם. ראבי קיבל את התמונות, והבחין בשפשוף בחלק האחורי של הרכב. הוא הסביר שמדובר ברכב חדש וכי השפשוף לא היה קיים עובר לאירוע. ראבי לא ראה כיצד נגרם השפשוף ברכב מאחור, ולא הרגיש את המכה. כאמור, ראבי ראה רק את הסלע (ח"ר, עמ' 54-51, ח"נ, עמ' 117).
- המקום שממנו הושלכה האבן: ראבי העיד כי נהג בכביש אספלט שבו אין איש, ומכאן (הוא מסיק - ל.ב) שהאבן הושלכה רק מהחלק העליון של הגבעה - המבתר. בהמשך הבהיר שאת זריקת האבן עצמה הוא לא ראה. כאשר האבן חדרה לרכב, הוא חש בכך (ח"ר, עמ' 49-48).
עדות מצולמת (שחזור במקום) של ראבי ת/1א - תמלול העדות המצולמת מיום 13.10.18 בין השעות 03:02 ל- 03:10
- ראבי מסר שהגיע מחברון (הצביע על צד שמאל שלו כיוון כללי ירושלים) לכיוון כללי צומת תפוח (הצביע על צד ימין שלו), בדרך לביתו. הסרטון מתעד את ראבי עומד על ציר 60 בקטע הכביש שבין צומת רחלים לצומת תפוח.
- ראבי מסר כי אבן אחת גדולה נזרקה מכיוון צד ימין ופגעה בשמשה הקדמית של הרכב וברקה של המנוחה. על הכיוון ממנו נזרקה האבן למד ראבי מכך שבפרק זמן קצר ("שניה") הבחין בשלוש עד ארבע דמויות (יפורט להלן).
- במהלך השחזור הצביע ראבי על הנקודה שממנה הושלכה האבן בציינו "במילימטר קשה" (להצביע על המקום - ל.ב). הוא הצביע על השטח שמאחורי מקום עמידתו: "מכאן, מכאן, מכאן" (מסמן על נקודות צמודות בשטח מאחוריו) (ע' 4 לתמליל וסרטון השחזור).
- בהתייחס לשחזור העיד ראבי בבית המשפט כי נסע עם שוטרים ועם אנשי כוחות הביטחון מרפידיה לכיוון רחלים. לאחר שעברו את צומת תפוח, עד כ- 300-200 מ' ממקום התאונה, הם עצרו וירדו מכלי הרכב. ראבי התבקש להצביע על מקום התרחשות "התאונה", והוא המשיך ללכת רגלית עד למקום. ראבי הסביר כי הצביע על האזור בו הייתה התאונה: הנהיגה הייתה בחשיכה, הגבעות במקום סמוכות זו לזו (היו גבעות רבות), ולא ניתן לזכור במאה אחוזים היכן בדיוק התרחש האירוע. לדבריו, גם בהובלה והצבעה (השחזור הנ"ל) מסר שאינו בטוח לחלוטין לגבי הצבעתו על גבעה מסוימת. הנקודה עליה הצביע ראבי הייתה פחות או יותר האזור בו התרחשה התאונה (ת/1, ת/1א, ח"ר, עמ' 78-76).
- פקד פיני ספיר (להלן: "פקד ספיר") מסר שביום שבת 13.10.18 בשעה 03:00 לערך, הגיע לזירת האירוע, ובמקום פגש את ראבי וטכנאי מז"פ שתיעד את הזירה. בוצעו הובלה והצבעה של ראבי בזירה. טכנאי המז"פ תיעד זאת במצלמת וידאו משטרתית. ראבי הצביע על מקום זריקת האבנים (סעיף 3 לדו"ח מפרט את הנ.צ). על יסוד הצבעה זו נעשתה נקירה של נקודת הציון (ת/74 דו"ח פעולה מיום 15.10.18, מפה ת/8 - המקום מסומן בדגל ירוק). לעניין זה ר' גם עדות ג'רסי מרג'ייה (להלן: "ג'רסי"): המקום עליו הצביע בעלה של המנוחה (ראבי) כמקום השלכת האבן סומן על המפה/תצ"א- ת/8, וכן עדותו בבית המשפט (ח"ר, עמ' 155-151, 166, 178-171, ח"נ, עמ' 190-187, ר' גם זכ"ד מאת רפ"ק ניר סרוסי מיום 8.1.19 (ת/152)).
- פקד ספיר העיד כי בשחזור בדק עם ראבי שהמקום שעליו הצביע ראבי מדויק. כשהגיע פקד ספיר לזירה, ראבי כבר המתין שם עם כוחות צה"ל והמשטרה. דקירת הנקודה נעשתה לפי דברי ראבי שהצביע על הנקודה כאשר הם כבר היו בה, ולא כשהשניים הסתובבו יחד כדי למצוא את המקום. בשחזור שאל פקד ספיר את ראבי בנוגע לכל הפרטים, וראבי תיאר נקודה זו. פקד ספיר לא שאל אותו כיצד הוא יודע שזה דווקא באותו המקום. הם התמקדו באירוע עצמו (ח"נ, עמ' 1555-1550).
הצלליות בהן הבחין ראבי והקולות ששמע
- ראבי העיד כי הכביש בו נהג היה שקוע בתוך ההרים. מדובר בכביש אספלט שנמצא "בתוך ההר" שנחצב, כך שהיה שיפוע של כ- 90 מעלות. ראבי אמד את המרחק בין הכביש להר בסביבות 6 מטרים. הוא העריך כי מי שזרק את הסלע עשה כן מהגבעות והיה יותר גבוה מהכביש, לא פחות ממרחק של 8-7 מ' או 7-6 מ' מהכביש. לצד זה הסביר כי לא ראה מי השליך את הסלע, הן בשל הפרשי הגובה (בין הכביש להר-ל.ב) והן בשל הנסיעה בחשיכה בתקופת החורף. ראבי תיאר כי מימין לכיוון נסיעתו, הבחין ב"כמו פסים על העלייה הזאת, על הקיר, על הסלעים". בהמשך הסביר כי כאשר הביט במנוחה הבחין בצלליות של כ-3- 4 דמויות אדם זזות על הכביש. רוחב כל אחת מהן היה כ-50-40 ס"מ (ח"ר, עמ' 42-41, 44 -49, ח"נ, עמ' 91-90, 107).
- ראבי הוסיף כי חלון הרכב היה חצי פתוח והיה רעש שהקשה על השמיעה, אך מצד ימין שלו הוא שמע מילה אחת ארוכה או שתי מילים קצרות בעברית, שאותן לא הבין. כשנשאל כיצד הוא יודע לומר שזה נאמר בשפה העברית, השיב ש-80% בעברית, אך לא יכול היה לדעת, וזאת עקב כניסת אוויר לרכב דרך החלון שהקשה על השמיעה (ח"ר, עמ' 47, ח"נ, עמ' 90).
היתכנות ההבחנה בדמויות הנמצאות על המבתר
- בדיקת היתכנות ההבחנה בדמויות על המבתר (דו"ח מיום 15.1.19 שנערך על ידי רס"ר ויקטוריה קוזנץ (להלן: "רס"ר קוזנץ") - ת/136): בתאריך 14.1.19 נתבקשו רס"ר צרפתי ורס"ר קוזנץ להגיע בשעת חשיכה למקום האירוע בציר 60 מרחלים לכיוון צומת תפוח כפי שמסר ראבי, ולבדוק האם ניתן להבחין בדמויות על המבתר כשהם יושבים ברכב. בשעה 18:20 לערך הגיעו השניים למבתר. נערך ניסוי בשעת חשיכה, כשעמודי התאורה דולקים. השניים ביקשו מחייל שהצטרף לניסוי לטפס למבתר כדי שיראו אם ניתן לזהות דמות על המבתר, וזאת כשהם יושבים ברכב שהיה בעצירה, ומצלמים מדרום לצפון על ציר 60 בשול הכביש הימני. החייל עלה על המבתר והחל להתקדם בכל פעם מספר מטרים לכיוון כללי צפון. החוקר רס"ר צרפתי צילם את החייל ממכשיר הטלפון של רס"ר קוזנץ (ר' גם ח"נ, עמ' 2017-2010). ראה גם מזכר מיום 14.1.19 (ת/124) שנערך על ידי רס"ר צרפתי, מזכר ת/128 מיום 24.1.23 והתצלומים ת/128א' מהם עולה כי ניתן להבחין בחייל שעומד על המבתר במקומות שונים.
- בשלב הסיכומים מסר לנו ב"כ המאשימה כי התביעה לא הוכיחה את המיקום המדויק שממנו הושלכה האבן. מה שכן הוכח, על יסוד עדותו של ראבי, וזאת נתבקש בית המשפט לקבוע, הוא כי האבן הושלכה מהמבתר הצפוני שעליו הצביע ראבי.
הואיל וממילא ראבי אינו טוען שראה את משליך האבן על המבתר, אין בתוצאות הניסוי שנערך כדי לתרום להכרעה. עם זאת, נכון עשתה היחידה החוקרת שלא חסכה מאמץ ובדקה את הדברים.