התייחסות ממוקדת לכך שהאבן עם הדנ"א של הנאשם נמצאה בתוך הרכב של המנוחה
- הנאשם התבקש להסביר כיצד גרסתו לגבי ההתבודדות וההסתובבות שלו בשטח, מסיק הזיתים ומשחק הפיינטבול נותנים הסבר להימצאות האבן עם הדנ"א שלו בתוך הרכב שבו נפגעה המנוחה.
הנאשם השיב כי אינו מבין בעולם הדנ"א. כך גם אינו מבין מונחים כמו העברה משנית. את טענותיו מיקד הנאשם במישור העובדתי, וחזר על ההסבר שלו להימצאותו בשטח. לדבריו, הוא מתקשה להבין את השאלה. אם הכוונה היא שיסביר את הסיכוי שהדנ"א ימצא על האבן, הוא משיב שאת את הטענות לגבי הדנ"א יש להשאיר למומחים ואין הוא מבין מדוע השאלה מופנית אליו.
הנאשם הכחיש שהשליך את האבן על המנוחה. לגבי הימצאות האבן עם הדנ"א שלו, חזר על ההסבר כי הסתובב בשטח: נגע באבנים תוך עיסוק בחקלאות, השתין, ירק, ירד לו דם (חלק קטן מהאופציות). כשנשאל מדוע נגע באבנים, השיב (באופן כללי) כי הוא וחבריו בנו טרסות. כשנתבקש להתמקד במבתר הצפוני הרחוק יותר מהישיבה, השיב כי שם היו עצי זית שהוא ותלמידי הישיבה עיבדו. לדבריו הוא טיפח, נגע ועבד שם שעות רבות. אין לנאשם ראיה שמוכיחה שאדם אחר הרים את האבן עליה ירק הנאשם והשליכה לעבר הרכב (ח"נ, עמ' 4740-4734).
- הנאשם מעומת עם טענתו שלא השליך את האבן, ולרוע המזל הגיע הדנ"א שלו לאבן בדרך תמימה: הנאשם חזר והכחיש מכל וכל שהשליך את האבן על המנוחה. הוא העיד כי אינו יכול לכסות את כל האפשרויות (להימצאות הדנ"א - ל.ב). הוא אינו יודע כיצד עובר דנ"א. הנאשם חוזר על כך שהיה הרבה בשטח, בכל האזור, גם במבתר הצפוני, במשך תקופה של כשנתיים "המון פעמים". מכיוון שהנאשם מסתובב בשטח ועובד בו, נוגע, יורק, ומטיל את מימיו ייתכן שהדנ"א שלו יימצא על האבן. לדבריו, הדבר מתיישב עם מציאת הדנ"א. יש הרבה דרכים והרבה דוגמאות (כלשונו) (ח"נ, עמ' 4742-4741).
- הנאשם עומת עם העובדה שהשטח מכיוון הישיבה לכיוון כביש 60 והמבתרים, הכולל את הוואדי רחב הידיים, זרוע אבנים רבות (מסוגים וגדלים שונים) (מופנה לסרטון ת/132), ונשאל מה הסיכוי שהדנ"א שלו ימצא (דווקא) על האבן המדוברת.
הנאשם השיב שנראות כמה נקודות ללא אבנים. במקום יש סוגים רבים של אבנים: כמה מאות אבני חצץ ועשרות אבנים גדולות. הנאשם אינו יודע להעריך את הסיכוי מבחינה מתמטית. סביר שעל מחצית מהאבנים במקום יימצא דנ"א של תלמידי הישיבה. ניתן יהיה למצוא זאת על הפתח של הגדר, שם הם מסתובבים, ובכל מקום. הנאשם אינו יכול לתת אומדן על כמה מהאבנים במקום הוא השאיר דנ"א שלו. לדבריו, אם הטיל את מימיו 4-3 פעמים בשבוע, ובהמשך ציין שעשה כן פעם אחת בשבוע, הרי שהוא נגע ב-20-15 אבנים. הואיל והדבר נעשה במשך כשנה וחצי, יש סיכוי סביר שהדנ"א נמצא על רבות מהאבנים. הנאשם אינו יכול לתת אומדן של אחוזים ואינו יכול לדעת על איזו מהאבנים הטיל את מימיו. הוא הוסיף כי באמצע שנת הלימודים שינו את תוואי האדמה עם מחפרון וטרקטור, כך שהטיל את מימיו גם על האבנים שמתחת לשפך האדמה. הוא אינו זוכר האם עשה זאת בשיא הגובה של השפך (ח"נ, עמ' 4748-4742, 4762-4760).
- הנאשם הופנה לסרטון ת/66ב המתעד את מקום האירוע - הגבעה שממנה על פי הנטען נזרקה האבן שפגעה במנוחה: המרחק בין הגבעה לכביש שבו נפגע רכב המנוחה, הגישה מהגבעה לכביש; המרחק בין הגבעה הנ"ל ובין רחלים והישיבה ברחלים, וכן הגישה מהישיבה לגבעה.
תוך כדי התבוננות בסרטון אמר הנאשם שיש כמה אבנים גדולות והרבה אבנים קטנות, עשרות אבנים בגודל של תפוז וכמה אבנים בודדות מעבר לגודל זה. הנאשם העיד שייתכן שנגע באבנים הגדולות, וזאת בהנחה שהאבנים הוזזו אל מתחת לעצים שלא יפריעו. לגבי כל האבנים הקטנות, הוא מניח שברובן נגע. אם הטיל את מימיו בנקודה מסוימת, יש מאות אבנים שנגע בהן באותה התקופה, אין הוא יכול להגיד שנגע בכולן. הוא אינו יכול להשיב מה הסיכוי שאם ירימו אבן רנדומלית, יהיה עליה דנ"א של הנאשם. אם מדובר באבן חצי קבועה באדמה, הסיכוי נמוך יותר כי הנאשם לא התעסק עם אבנים כאלה. אם זו אבן שעמדה בערימה, יש סיכוי גבוה יותר שהנאשם הזיז אותה. לנאשם אין תשובה מה הסיכוי שבכל השטח שבו הסתובב, מישהו ייקח אבן שהנאשם נגע בה ואיתה יהרוג את המנוחה (ח"נ, עמ' 4771-4766).
- הנאשם הופנה לת/81 מדידה מחושבת של היקף השטח מהישיבה לציר 60 לאזור המבתרים - כולל חלל הוואדי - אזור שהנאשם טוען שהסתובב בו. הואיל ומדובר בשטח שגודלו כמיליון וחצי מטר מרובע, הטענה שמישהו ירים דווקא אבן שבה נגע הנאשם - כך ב"כ המאשימה - היא מופרכת. מכל מקום, התבקש הנאשם להתייחס לשטח הוואדי. בתגובה, הנאשם אינו יכול להעריך את הסיכוי שבשטח בו הסתובב, אדם ירים דווקא את האבן שבה הוא נגע (ח"נ, עמ' 4771 -4776).
- הנאשם הופנה לסרטון ת/77א: יוזכר כי סרטון 00006 מתעד את אזור זריקת האבן בדגש על כמות האבנים הגדולה וכלל האזור הסלעי מהמבתר הצפוני לכיוון הישיבה. הנאשם חזר על כך שאינו יודע מה הסיכוי שאדם הרים דווקא אבן שעליה הדנ"א שלו (ח"נ, עמ' 4777 -4778).
ליל שבת (יום שישי בערב) שבו התרחש האירוע - טענת האליבי של הנאשם
- ברקע להתייחסותי לעדות הנאשם בבית המשפט אזכיר בקליפת האגוז את התפתחותה של גרסת הנאשם. כפי שפורט לעיל, בתקופה שבה היה הנאשם נתון במעצר נחקר הן על ידי השב"כ והן על ידי חוקרי משטרת ישראל. בכל חקירות השב"כ, שתק הנאשם. בחקירות במשטרה, בחלק שתק ובשתיים מהן מסר את גרסת האליבי: במקום אחר הייתי.
- אתייחס בתמצית לגרסאות האופרטיביות של הנאשם, שלפי כל אחת מהן וגם לפי עדותו בבית המשפט, הוא היה בישיבה באותה שבת. טענת האליבי של הנאשם מתייחסת לערב שבת, עת התרחש האירוע מושא כתב האישום בשעה 22:34-22:32 (ר' בין היתר עדות ראבי - לאחר השלכת האבן, התקשר למשטרה מהטלפון הנייד של המנוחה בשעה 22:34).
על פי הממצאים העובדתיים שנקבעו, ביום 12.10.18 נכנס האמבולנס הלבן ליישוב רחלים בשעה 21:50-21:49, והגיע לישיבה בשעה 21:52. בשעה 22:04-22:03 נצפה האמבולנס הלבן יוצא מיישוב רחלים, לאחר שפינה את התלמיד י"ר. בשעה 22:08 חבר האמבולנס הלבן לאמבולנס טיפול נמרץ. האמבולנס הלבן עזב את המקום, והחולה פונה על ידי האמבולנס טיפול נמרץ לבית החולים "שניידר", שם נקלט במיון בשעה 23:18.
- ת/64: אמרת הנאשם מיום 18.1.19, שעה 11:00 שנגבתה בשלב שלאחר הגשת הצהרת תובע:
השבת שנכנסה בשקיעה הייתה רגילה. התקיימו תפילת מנחה, קבלת שבת עם קצת ריקודים, תפילת ערבית, ובהמשך התקיימה סעודה "ארוכה" עם רב הישיבה שבמהלכה היו דברי תורה וזמירות שבת. הנאשם זוכר שאחד החברים, י"ר, לא חש בטוב והתעלף. הזמינו אמבולנס, פינו אותו לבית חולים ונאמר להתפלל עליו. הנאשם אמר קצת תהילים בבית המדרש, ואז התקיים בבית המדרש שיעור עם הרב - עונג שבת, ובהמשך בסביבות השעה 23:00 או 24:00, הלך הנאשם לישון. לגבי השעה הנקובה, הנאשם אינו בטוח, מכיוון שאינו מסתובב עם שעון, ואין לו שעון גם בחדרו (עמ' 7).
- נוכחות הנאשם בישיבה במהלך השבת: אין מחלוקת כי באותה שבת נשארו הנאשם ושאר התלמידים בישיבה.
גרסתו של הנאשם בבית המשפט