סעודת השבת והגעת האמבולנס
- ביום שישי 12.10.18, עם כניסת השבת, התפלל הנאשם יחד עם האחרים. תחילה קבלת שבת, כולל מזמורים וריקודים, ולאחריה תפילת ערבית שאורכת כשעה. לאחר מכן התקיימה סעודת שבת בחדר האוכל שנמצא במבנה אחר במתחם במרחק של כ-30 מ' (מהמקום שבו נערכה התפילה). בסעודת השבת ישב הנאשם במקום הקבוע שלו בשולחן הפנימי ביותר בצד שמאל מבין ארבעה שולחנות (ח"ר, עמ' 4505-4504, 4509-4508, ח"נ, עמ' 4802).
- במהלך סעודת השבת, באמצע הארוחה, חברו של הנאשם י"ר איבד את הכרתו, ולמקום והגיע פרמדיק שפינה אותו באמבולנס לבית חולים. שותפו של הנאשם לחדר י"ב(1) הוא זה שנסע עם י"ר לבית החולים. קודם לכן הלך הנאשם לחדר שלו ושל י"ב(1) ו-א"ל(2) תיק עם בגדים. לאחר מכן חזר הנאשם לחדר האוכל, שם הייתה המולה סביב האמבולנס (הכוונה סביב נושא האמבולנס - ל.ב) (ח"ר, עמ' 4506-4505, ח"נ, עמ' 4614, 4802).
- לטענת המאשימה לשעת הגעת האמבולנס למקום הייתה משמעות במובן זה שאילו היה האמבולנס עוזב בשעה מאוחרת יותר, היה הדבר מרחיק את תלמידי הישיבה מהקשר לאירוע מושא כתב האישום, שכן עד הגעת האמבולנס כל התלמידים היו בחדר האוכל. לאחר שהאמבולנס עזב הייתה התפזרות של התלמידים בישיבה למקומות שונים, למעט קבוצה מצומצמת של תלמידים ששמותיהם מופיעים ברשימה של רב הישיבה שהיו בבית המדרש בעונג שבת. בהקשר זה הכחיש הנאשם ידיעה (שתועדה בפרפרזה) על כך שחוקר פרטי פנה לפרמדיק ממהאליה כדי לברר איתו מה הייתה שעת יציאת האמבולנס מהישיבה והפינוי של י"ר במטרה לסייע להגנת העצורים בפרשה. הנאשם העיד שאינו יכול לחשוב על סיבה מדוע (נדרש) לברר את שעת יציאת האמבולנס. כך גם הכחיש הנאשם ידיעה על שיחות שניהל אביו בעניין זה עם י"ב(1) ועם רב הישיבה. לנאשם אין קשר לזה ואינו מכיר את החוקר ואת העובדות (ח"נ, עמ' 4870-4865, 4887-4886).
- לאחר עזיבת האמבולנס: לאחר שהאמבולנס נסע, חזרו התלמידים לחדר האוכל. לאחר שסיימו לאכול, בירכו ברכת המזון. באותה השבת היה הנאשם תורן בחדר האוכל, ויחד עם אחרים פינה כלים ושאריות מזון (ח"ר, עמ' 4506, 4510, ח"נ, עמ' 4802).
בית המדרש ועונג שבת
- לאחר שהנאשם סיים את התורנות בחדר האוכל, עבר לבית המדרש שם התקיים "עונג שבת" (ח"ר, עמ' 4506, 4510, ח"נ, עמ' 4802).
- מבנה בית המדרש (סקיצה נ/21 שנערכה על ידי הנאשם במהלך עדותו) (ר' גם סרטון ת/143א שתיעד את מעצרו של הנאשם בדצמבר 2018): המבנה הוא מלבני. גודל החלל הוא כ- 7 מ' על כ- 13 מ' - הנאשם מסמן על גבי הסקיצה את הכניסה. ארון הקודש נמצא מול הכניסה, והבימה מול הפתח, בין ארון הקודש לפתח. הנאשם מסמן ב-X את המקום שבו ישב בבית המדרש (בשלב הראשון - ל.ב), וכן היכן התקיים עונג שבת (בחלק השמאלי של החלל). השולחן שסביבו מסבים הרב ותלמידיו מורכב ממספר שולחנות שהתלמידים מאחדים לשולחן אחד גדול בצורת מלבן. בעונג שבת יושבים סביב לשולחן המרכזי: הרב יושב בראש השולחן וסביב השולחן יש מקום לכעשרה תלמידים. תלמידים נוספים מביאים כיסאות ויושבים מאחוריהם במעגלים חיצוניים שמתווספים. בעונג שבת שההשתתפות בו היא רשות ולא חובה, יש שירים, דברי תורה, סיפורים, פיצוחים וקצת שתייה (ח"ר, עמ' 4507-4506, 4512-4510, 4523-4522, ח"נ, עמ' 4625, 4828-4827). יוזכר כי כאשר התייחס הרב לאופן הישיבה בעונג שבת, הוא לא תיאר ישיבה ב"מעגלים". הרב העיד שהתלמידים יושבים בחבורה, אוכלים ושרים. יש גם מי שקמים ויושבים סביב לשולחן. קבוצה מרכזית יושבת מסביב לשולחן והיתר נכנסים ויוצאים. אומנם הרב אישר בחקירה נגדית שיש תלמידים שיושבים בצדדים ומאחור, אך לא נשאל מפורשות על ישיבה במעגלים, ולא כל שכן על יותר ממעגל אחד (ר' עדות הנאשם בהמשך - ביום האירוע ישב באחד המעגלים מסביב לשולחן - ל.ב).
נוכחות הנאשם בבית המדרש לאחר סעודת השבת ופינוי השולחנות
- הנאשם העיד שהגיע לבית המדרש לבדו וישב במקום הקבוע שלו המסומן X מימין לכניסה ולבימה, ליד חלון צמוד לקיר. מושב לפניו ישב מ"ל. הנאשם אמר תהילים על י"ר, וכן למד ב"אופן פרטני", "עם עצמו", ולא בשיתוף עם אחרים שהיו נוכחים בבית המדרש. לאחר כ-20-15 דקות שהנאשם היה בבית המדרש, הגיע הרב, ובעיתוי זה התארגנו בבית המדרש לעונג שבת שמתקיים לאחר הסעודה, יחד עם הרב. בשלב הזה הצטרף הנאשם לשולחן עונג שבת (נ/21, ח"ר, עמ' 4507-4506, 4512-4510, 4524-4522, ח"נ, עמ' 4613, 4625 -4626, 4802 -4804, ח"ח, עמ' 5103).
סדר הישיבה בעונג שבת
- בדרכו לשולחן עונג שבת הביא איתו הנאשם כיסא ועבר לשבת במקום הכי קרוב לרב, בין הבימה לשולחן, כדי לשמוע מפי הרב דברי תורה. מקום ישיבת הרב והנאשם סומן על ידי הנאשם בסקיצה. לדבריו, כאשר הצטרף, ישבו כ-6-5 או 10 תלמידים במעגלים. מעבר לסימון מקום ישיבתו של הנאשם כפי שסומן בסקיצה, התייחס הנאשם באופן מילולי למקום הישיבה שלו ביחס לרב: הוא לא ישב מול הפנים של הרב, אלא באזור אותו סימן, יחסית קרוב לרב, אך לא בצמוד אליו. ובהמשך, הנאשם ישב במעגל חיצוני קרוב לרב, במרחק של "כמה מושבים" ממנו, אולי מעגל אחד, במרחק של "אולי מטר או שניים" ממקום ישיבת הרב. הנאשם ציין מספר פעמים כי עונג שבת הוא אירוע חברתי ודינמי, וזאת להבדיל משיעור בכיתה או בבית המדרש. בעונג שבת התלמידים קמים, זזים, הולכים וניגשים לשולחן ליטול כיבוד (ח"נ, עמ' 4828-4825, 4831).
- הנאשם העיד שלא מדובר במעט אנשים שהיו בעונג שבת, הרבה תלמידים נכחו לאחר הסעודה. לפני עונג שבת תלמידים רבים מפוזרים בכל מיני מקומות שהם לומדים. עם הנאשם, שישב לפני העונג שבת ללמוד בבית המדרש,ישבו עוד תלמידים. כשמתחיל עונג שבת הרבה תלמידים מצטרפים, גם מבחוץ מהפנימיות וגם מתוך בית המדרש עצמו (ח"נ, עמ' 4831-4828).
התנהלות הנאשם בעונג שבת
- הנאשם הצטרף לשולחן כאשר רב הישיבה היה עסוק עם תלמידים. בזמן (שמתקיים) עונג שבת, כאמור, התיישב הנאשם באחד המעגלים החיצוניים, וזאת למשך כשעה וחצי, שבמהלכה הקשיב לרב, וכן קם פעם או פעמיים לאכול ממתקים ואוכל מהשולחן המרכזי - מצביע בשרטוט על "שולחן עונג שבת". הנאשם היה ללא שעון, כך שאינו מדייק בזמנים. יכול להיות שהרב לא ראה את הנאשם כשהוא קם ולקח אוכל ושתייה וחזר למקום בו ישב. לקראת שעת חצות (לפי שעון בית המדרש) היה עונג שבת לקראת סיום, והנאשם הלך לישון בחדרו בפנימייה שנמצאת במרחק של מספר מטרים, ליד בית המדרש. הנאשם הוסיף כי מדובר במתחם קטן יחסית שכל המבנים נמצאים בתוכו (ח"ר, עמ' 4507-4506, 4524, ח"נ, עמ' 4828-4831, ח"ח, עמ' 5103).
רשימת התלמידים שנכחו בבית המדרש בעונג שבת
- לפי עדות הרב עונג השבת החל לאחר פינוי י"ר לבית החולים ונמשך עד סביבות שעת חצות. לפי המסמכים ומצלמות האבטחה האמבולנס פינה את החולה ועזב את שטח הישיבה בשעה 22:04-22:03.
- ברקע יוזכר כי הרשימה הוכנה יום למוחרת האירוע, בבוקר יום השבת, על ידי "רני" מהשב"כ, וזאת על יסוד המידע שמסר הרב שהסתייע גם בבנו. שמו של הנאשם אינו מופיע ברשימה זו, וכך גם שמו של מ"נ שבזמנו נעצר כאחד החשודים בפרשה. כעבור כחודשיים וחצי, בתקופה שבה היו הנאשם, מ"נ ו-א"פ עצורים, הגיע הרב מיוזמתו למשטרה ומסר אמרה נוספת. בניגוד למה שנרשם ברשימה המדוברת, מסר הרב שגם הנאשם ו-מ"נ שאינם מופיעים ברשימה היו בבית המדרש בעונג שבת.
- הנאשם נתבקש להגיב ולהתייחס לכך ששמו אינו מופיע ברשימה, מה שמצביע על כך שלא היה בבית המדרש בעונג שבת בפרק הזמן המדובר.
תגובת הנאשם היא שהיה בבית המדרש, וזו עובדה. הנאשם אינו יודע מה זו הרשימה שנערכה (ח"נ, עמ' 4805-4804).
- בנוגע ליכולתו של אדם לזכור נוכחים באירוע הסביר הנאשם כי יכולתו לזכור נוכחים באירוע תלויה במספר הנוכחים, ולאו דווקא בעיתוי של האירוע. אילו היה הנאשם נשאל מי נכח בדיון יום קודם, היה יכול להשיב על כך. לעומת זאת, אילו היה נשאל על אירוע מיום קודם שבו פגש חברים, הוא מניח שהיה זוכר חלק מהאנשים שנכחו באירוע, זה תלוי במספר האנשים שנכחו - 50 או 3. הנאשם אינו מסכים לכך שאדם יזכור "באופן חזק" משהו שהיה מספר שעות קודם לכן, זה עניין של זיכרון. בהמשך, נשאל הנאשם שאלות על מעשיו ערב קודם, והשיב עליהן. הוא מסכים שאם היה נשאל מה עשה חודשיים וחצי קודם, לא היה יודע לענות במדויק. יש היגיון בדברי ב"כ המאשימה שסביר יותר לזכור דבר מה שהיה מספר שעות קודם מאשר חודשיים קודם (ח"נ, עמ' 4811-4804).
- הנאשם הופנה לאופן היסודי והמוקפד שבו נערכה הרשימה, מה שמצביע על האותנטיות שלה ועל רמת אמינותה הגבוהה: הרב התבקש למסור נתונים לאנשי השב"כ והמשטרה שהגיעו בבוקר שבת מספר שעות לאחר האירוע הנדון. הרב מסר את הנתונים תוך שיתוף פעולה מלא עם כוחות הביטחון ובחפץ לב. לא היה לרב אינטרס להגן על מישהו מהנוכחים. התשאול נערך בצורה נינוחה ומיושבת, במשרדו של הרב, במשך כשעה.
הנאשם השיב שאינו יודע כיצד להגיב על הדברים. בוודאי שאדם שאומר דברים מבלי שהכריחו אותו לומר משהו, דבריו אמינים יותר. הנאשם אינו יודע איך מגדירים מהו "רף מהימנות" בבית המשפט. היחסים בין הנאשם ובין הרב תקינים. הנאשם אינו יודע פרטים לגבי אופן התשאול כדי להגיב לגביו. הנאשם העיד שאם משהו בדברי ב"כ המאשימה אינו מסתדר עם מה שהנאשם יודע, הוא יאמר אותו. הנאשם מבין שאם יש לו דבר מה לומר לגבי מהימנות "גביית" הרשימה על ידי הרב - נניח עובדות חיצוניות שבידיעתו, עליו לומר זאת (ח"נ, עמ' 4817-4811). הנאשם הופנה גם לכך שהרב שמסר את הרשימה עשה זאת ביחד עם בנו שסייע לו לדייק. הנאשם השיב שאינו יכול להתייחס לכך כי לא היה שם ואינו יודע להשיב מה היו הנסיבות (ח"נ, עמ' 4823-4822).
- הנאשם מסר שאילו היה נשאל לגבי רשימה של אנשים, היה מספר על מי שהוא זוכר. לעומת זאת אם היו שואלים על אדם ספציפי אם היה, היה חושב (לגביו) האם היה שם או לא (ח"נ, עמ' 4824).
- הנאשם הופנה לכך שהרשימה שמסר הרב היא מצומצמת, ולכן היה קל יותר לזכור את השמות, להבדיל מאפשרות זכירה של קבוצת אנשים גדולה.
הנאשם אישר (באופן כללי) שקצת יותר קל לזכור רשימה מצומצמת. במקרה זה ברשימה מופיעים כ- 15 שמות או יותר של תלמידים, קרוב ל-20 תלמידים. הנאשם הופנה לכך שבשבתות נשארים בישיבה כ-50 תלמידים, "ובטוח" שבעונג שבת היו יותר תלמידים מאלה שהרב זכר להגיד. אילו היה (מתכוון לרב - ל.ב) בכניסה ורואה את כל האנשים, היה זוכר אותם, אבל כשיושבים בצד בפינה מסוימת, לא זוכרים את כל מי שנמצא. בדרך כלל בעונג שבת יש 30 תלמידים ויותר, הרבה יותר תלמידים מאשר הכמות שברשימה. הנאשם אינו רוצה להעיד בשמו של הרב שהנאשם לא היה בולט ומרכזי. הנאשם ישב מאחור והקשיב, וכנראה שהרב לא ראה אותו גם כשקם. זה ההסבר הכי הגיוני מדוע הנאשם לא הוזכר ברשימה (ח"נ, עמ' 4825-4824, 4831).
- הנאשם הופנה לכך שהרב מסר שהרשימה של התלמידים בעונג שבת היא מצומצמת יחסית, וזאת בשם העובדה שבשל הגעת האמבולנס בנסיבות המתוארות, התלמידים התפזרו ולא כולם הגיעו לעונג שבת. הרב תיאר תהליך מחשבתי פוזיטיבי איך לאסוף את התלמידים ולכנס אותם בפועל כדי לקיים את העונג שבת, אך מסר שהצליח לרכז חזרה מספר מצומצם של תלמידים לעונג שבת ומסר מי מהתלמידים.
הנאשם השיב שבזמן שהרב טיפל באמבולנס הייתה התגודדות של תלמידים כדי לראות כיצד לעזור. הנאשם עצמו הלך לארגן תיק למלווה. בשלב מסוים הרב שחרר את התלמידים לברך ברכת המזון. בשלב זה חלק מהתלמידים חזרו לחדר האוכל ובירכו. הנאשם עצמו היה עסוק בפינוי הסעודה. לאחר מכן חלק מהתלמידים עברו לבית המדרש וחלק לפנימיות. בעונג שבת הגיעו אותו מספר תלמידים, שזה רוב תלמידי הישיבה. לא הייתה עוד פעילות באותה השעה או שיעור אחר: עונג שבת זו הפעילות היחידה לאחר הסעודה. היו כאלה שהלכו לישון מוקדם יחסית, אך רוב התלמידים כן מגיעים לעונג שבת. הנאשם חזר על כך שהיו הרבה תלמידי ישיבה בעונג שבת, ודאי הרבה יותר מהכמות שברשימה המוצגת. הנאשם ישב והאזין. הוא לא היה דמות בולטת כמו שהרב סיפר על א"פ ששר בקולי קולות. "מסתדר לו" ששמו לא קפץ אצל הרב ראשון לנקוב בו ברשימה. הנאשם אינו סותר את דברי הרב, לא מתייחס אליהם ולא מעיד בשמו. רוב תלמידי הישיבה שהיו בשבת, היו גם בעונג שבת. לא כל ה-70-60 שהיו בשבת, ואולי לכן הרב העיד על פחות (קודם לכן דיבר הנאשם על סה"כ 60-50 תלמידים - ל.ב). אולי הרב היה טרוד, אולי היה טעות בגלל סיפור האמבולנס ולכן לא שם לב מה היה בהמשך הערב. הנאשם אינו יודע למה אמר הרב את מה שאמר (ח"נ, עמ' 4836-4831, 4839 -4840).
- הנאשם נתבקש להתייחס לעמדת ב"כ המאשימה, שלפיה יש ליתן משקל גבוה יותר לדברים שנמסרו על ידי הרב סמוך לאירוע, קרי: הרשימה, מאשר לדברים שנמסרו בחלוף זמן והם שונים מהגרסה הראשונה, וזאת ככל הנראה כדי להגן על תלמידיו העצורים.
הנאשם השיב שאינו מומחה לגבי מה הרב אמר ומה לא אמר. אך בכל זאת הסביר (על דרך הסברה): בעדות נשאל הרב על רשימת שמות שלדברי הנאשם אינה מלאה, שלא היו בה כל התלמידים וענה כלאחר יד מה שהיה בראשו. לדעת הנאשם לדברי הרב יש אנשים מסוימים שהוא כן התייחס אליהם, אך לאחר מכן, כשהנאשם וחבריו נעצרו, הרב חשב האם אותו עצור היה איתו או לא היה. יכול להיות שהרב נזכר שכן או שלא. הנאשם אינו יכול להשיב בשם הרב. אין לנאשם עובדות בידיעתו מדוע הרב שינה את דבריו. הנאשם אינו מומחה בזיכרון כדי להשיב אם אדם זוכר טוב יותר סמוך לאירוע או לאחר מכן. כשנאמר לו שזה מופרך ולא אמין שהרב נזכר שהשמיט את שני העצורים מהרשימה, השיב הנאשם שאינו יודע להגיד שזה מופרך. יכול להיות שאדם פתאום נזכר במשהו (ח"נ, עמ' 4925-4917).
- בהתייחס לדברי הרב באמרתו המאוחרת הנ"ל (ת/156), שבעונג שבת התלמידים שנכחו היו פעילים, חזר הנאשם על כך שהוא עצמו לא היה מאוד פעיל בעונג שבת, וכי הוא אינו מאלה שאוהבים לשיר. הוא ישב מאחור, בצד. יש גם הבדל בין הספרדים לאשכנזים: א"פ קרא לזה שירת בקשות. כאשכנזי הנאשם בעיקר ישב בצד, אכל משהו ושמע דברי תורה. הנאשם הוסיף שעונג שבת הוא דינמי: יש דיון הלכתי ויש חלק של שירים. לא ברור למה התכוון הרב כשדיבר על כך שהתלמידים היו שותפים מלאים בשיחה. ייתכן שזה אומר שהרשימה של התלמידים שהזכיר ומסר הרב הייתה רק של התלמידים שהיו פעילים בזמן עונג שבת. האנשים שהיו פחות פעילים אלה האנשים שהרב התאמץ ונזכר בהם לאחר מכן (ח"נ, עמ' 4929-4926).
הרשימה של הרב שבה לא מופיעים שמותיהם של הנאשם ושל מ"נ.
- הנאשם העיד ש-א"פ, תלמיד בישיבה, אינו בשכבת גילו של הנאשם ולא היה חבר טוב שלו. הנאשם הסכים ש-א"פ ירצה בטובתו כמו כל תלמיד ישיבה, וכי בין התלמידים שוררים יחסי רעות ואף אחד לא ירצה ברעת השני. הנאשם אינו יודע על קיומה של סיבה שבגינה ירצה א"פ ברעתו (ח"נ, עמ' 4893-4892).
- הנאשם הופנה לכך שבניגוד אליו, לאחר הסרת מניעת המפגש של א"פ עם עורך דינו, ביום 6.1.19 מסר א"פ בחקירתו בשב"כ גרסת אליבי, שלפיה מכניסת השבת היה א"פ בישיבה עם חברים, והם קיבלו את השבת. א"פ התקלח, התקיימו תפילות מנחה וערבית וסעודות. לאחר הסעודה הלכו לשירת בקשות עם רב הישיבה בבית המדרש, שם נגמר הלילה, ו-א"פ הלך לישון. מי שהיה איתו במהלך הזמן הזה הוא הרב.
ב"כ המאשימה הפנה את הנאשם לאינדיקציות בחומר החקירה לכך שא"פ ידע מי היה עצור איתו באותו השלב (הנאשם, מ"נ, נ"א ו-ד"ר) ולמרות רצונו של א"פ לעזור לנאשם, הוא לא הזכיר שהנאשם ו-מ"נ היו איתו בבית המדרש. סביר להניח - כך ב"כ המאשימה - שכאשר מסר א"פ את טענת האליבי שלו, היה מוסר את שמו של הנאשם (שהיה גם הוא עצור) כמי שהיה איתו בעונג שבת, אך א"פ לא עשה כן.