הנאשם השיב לכך שאינו יודע מה מסר א"פ בחקירה בשב"כ ומדוע אמר את מה שאמר שם. הנאשם אינו יודע להסביר את ההיגיון בתזה של המאשימה. הנאשם אינו יודע זאת גם לגבי אחרים. לגבי דברי א"פ בבית המשפט בהארכת מעצרו, הנאשם אינו יודע להשיב מדוע א"פ לא הזכיר שהנאשם ו-מ"נ היו איתו. לנאשם אין תשובה מעמיקה עבור אדם אחר. עדיף לשאול על כך את א"פ ישירות (ח"נ, עמ' 4911-4893, 4916).
היעדר עדות של מי מתלמידי הישיבה שהיה עם הנאשם בשעות הרלוונטיות בערב שבת
- הנאשם נשאל כיצד ייתכן שאף תלמיד מאלה שנשארו באותה שבת בישיבה לא הגיע למשטרה למסור שהיה עם הנאשם בעונג שבת בין השעות 24:00-22:00 או שבאותן השעות היה עמו במקום אחר: הנאשם השיב שאינו יודע מדוע לא הגיעו תלמידים במהלך החקירות. הנאשם היה עצור ואינו יודע מה היה בחקירות: יישמעו את העדים בפרשת ההגנה. במהלך החקירות אמר הנאשם לעורכי דינו את מה שצריך, והוא סומך עליהם שעשו מה שמצאו לנכון. הנאשם אינו רוצה לדבר על מה שאמר לעורכי דינו. כל מי שרצה לתרום לתיק פנה לעורכי הדין. הנאשם בטוח שאנשים פנו וזה גם יוצג בבית המשפט. הוא בטוח שאדם שרוצה לעזור, פונה (קודם) לעורכי הדין שמנהלים את התיק. הנאשם אינו יודע על מישהו מסוים שניגש בפועל לעורך הדין ועוה"ד יעץ לו. דרך הנאשם לא פנו (ח"נ, עמ' 4940-4936).
- הנאשם הופנה לכך שחוקרי ימ"ר ש"י הגיעו לישיבה על מנת לבקש מהתלמידים למסור הודעות הן לפני מעצר החשודים בפרשייה והן לאחר שנעצרו (ת/68 ות/69). יוזכר כי לפני מעצר החשודים נגבו עדויות פתוחות של חלק מתלמידי הישיבה. תלמידים נוספים זומנו לחקירה, אך לא התייצבו או סרבו להתייצב. לאחר שנעצרו חמישה חשודים מבין תלמידי הישיבה (בכללם הנאשם) נעשה ניסיון נוסף לזמן את התלמידים שוב לחקירה, אך איש מהם לא התייצב. לא נכונה הערת ההגנה שלפיה זימון התלמידים לחקירה היה רק לפני מעצרם של החשודים.
תגובת הנאשם: אינו יודע מדוע לא הגיעו תלמידי הישיבה, צריך לשאול אותם (ח"נ, עמ' 4949-4943).
- לשאלה מדוע לא דרש הנאשם מהמשטרה לחקור תלמידי ישיבה שהיו איתו, כפי שדרשה ההגנה שהנאשם עצמו ייחקר לאחר הצהרת התובע, השיב הנאשם שזו השיטה של עורכי דינו שתוצג בהמשך (ח"נ, עמ' 4952-4950).
בבית המשפט, בעדות כבושה, הוסיף הנאשם פרטים שלא בא זכרם בחקירתו על אודות טענת האליבי שלו
- בחקירתו הפתוחה של הנאשם (ת/82) כשנשאל לגבי מעשיו בשבת בישיבה, השיב שבכניסת השבת הוא התפלל, לאחר מכן אכל ביחד עם כל הישיבה ולאחר הסעודה הלך לישון בשעה 23:00 24:00 לערך. לא נזכרו אפוא אירוע האמבולנס ועונג שבת.
הנאשם: בחקירתו הנ"ל לא סיפר הנאשם על אודות עונג שבת, ולכן לא ציין את אירוע האמבולנס שהיה חריג מאוד, כמו גם פרטים נוספים על אותו היום, וזאת מכיוון שלא רצה לפרט. הנאשם וחבריו החליטו יחדיו שלא לשתף פעולה ולכן לא מסר פרטים. הנאשם רק מסר (בחקירה) שהגיע, התפלל, אכל והלך לישון. אילו היה רוצה בחקירה זו לספק אליבי, עונג שבת היה הדבר הראשון שעליו היה מדבר. שום דבר מהדברים שמסר אינו מוכיח את נוכחותו במקום, גם לא התפילה או הארוחה. ניתן לראות שמדובר בחקירה שהנאשם לא שיתף בה פעולה. הנאשם הוסיף כי שיקר בחקירה זו. הוא רק רצה שהחוקרים יעזבו אותו, וחלק מהדברים שמסר הם שקר. הנאשם המשיך והסביר שבחקירה השיב (למה שנשאל) בקצרה, ודי ברור שלא מסר כאן גרסה. אין מדובר ב"שיטת עבודה" לשקר במשטרה, אלא הנאשם דיבר קצת, קצת שיקר וקצת אמר שאינו זוכר (כלשונו). הנאשם נשאל פעמים נוספות על כך שבחקירה השמיט את ההתייחסות לעונג שבת ואמר שלאחר הסעודה הלך לישון, ואולם הוא חזר על אותן התשובות. הנאשם אינו סבור שהשמטת עונג השבת היא שקר. לדבריו מדובר בגרסה חלקית, בעדות חסרה. הנאשם אינו מסכים עם טענת המאשימה שהשמיט זאת בשל כך שלא היה בפועל (נוכח) בעונג שבת. אילו היה רוצה לשקר, היה אומר שכלל לא היה בישיבה בשבת (ח"נ, עמ' 4859-4842, ח"ח, עמ' 5104).
- הנאשם הופנה לכך שהתשאול הפתוח במשטרה נערך לפני ת/30 - התשאול הפתוח של השב"כ על ידי ברונו (שניהם באוקטובר 2018). אם כך, כיצד תיתכן טענת הנאשם שלא שיתף פעולה בעקבות איומי השב"כ. וכך הגיב הנאשם: "זה לא מה שאמרתי, אני אמרתי שההחלטה לא לשתף פעולה עם המשטרה הייתה בעקבות איומי השב"כ, ואמרתי כחלק ממה שהיה לפני זה שדיברנו על זה לא לשתף פעולה לא עם השב"כ ולא עם המשטרה בעניין. לא לשתף פעולה קל וחומר כשמדובר בשב"כ, זה כל האגדות וכל הסיפורים זה שב"כ, אבל גם המשטרה לא לשתף פעולה, אני בעדות שלי אני לא שיתפתי פעולה באופן כללי וגם אחרי זה עם אותו איש שב"כ, אני לא אמרתי שבעקבות האיומים של איש השב"כ לא שיתפתי פעולה עם המשטרה, ממש לא" (ח"נ, עמ' 4620).
- הנאשם הרחיב את גרסתו לגבי איומי השב"כ והתעמרות בנחקרים: בזמנו נשמעו סיפורים על השב"כ ועל המשטרה, ולפתע הגיעו שוטרים לישיבה שלהם. לגבי חקירות השב"כ והאיום במרתפים: כשהיה הנאשם כבן 12, בחקירת פרשת דומא, בישוב בו התגורר, דובר רבות על עינויים על ידי השב"כ ועל מעצרו של רכז נוער מהיישוב שעבר עינויים. לאחר שחרורו של הרכז, הוא היה בטיפול נפשי, נטל כדורים, ולא ישן בלילות, וסופר שממש פגעו בו והוא לא חזר לעצמו. כן דובר על אחד העצורים שהשב"כ גרם לו לרצות להתאבד. השיח על כך היה מאוד מפחיד. דיברו על כך שהשב"כ הם מפלצות והם מנסים להרוס לאנשים את החיים (ח"נ, עמ' 4594-4590).
- יצוין כי באופן כללי אמר הנאשם שהוא מאמין במערכת החוק וברור לו שיש חוק במדינה. ואולם, מבחינת התוכן של דבריו הרבה לבקר בחריפות את אנשי השב"כ, בדגש על איומים, אלימות ועינויים של הנחקרים. ב"כ המאשימה עימת את הנאשם עם הטענה שהסיבה האמיתית לשתיקת נחקרים יהודים בשב"כ היא סברתם שהשתיקה תועיל להם מבחינה ראייתית. הנאשם הכחיש זאת, ואמר שאינו משקר ולא ממציא תירוצים. אלה התחושות והרגשות שלו (ח"נ, עמ' 4595-4594). הנאשם עומת עם כך שבחקירה הופנה להלכות בית המשפט העליון בנוגע למשמעות שתיקה עקב אי אמון של הנחקר ברשויות אכיפת החוק. הנאשם השיב שהוא חוזר על תשובתו, הוא לא מתכוון לשקר ולשנות את מה שחשב "בגלל דברי בית המשפט העליון". הנאשם חזר על כך שהוא הושפע מהדברים שסיפרו לו על השב"כ ולכן שתק (ח"נ, עמ' 4599-4597).
- האינטראקציה בין הנחקרים בפרשה: הנאשם העיד שדיבר עם מ"נ, תלמיד בישיבה, בנוגע לחקירות במשטרה. תלמידי ישיבה רבים זומנו לחקירה והם דיברו על כך זה עם זה (ח"ר, עמ' 4529-4528).
- הנאשם הופנה ע"י ב"כ המאשימה לשיחה ת/226 בין הנאשם ובין מ"נ: חומר הראיות מצביע על כך שמספר הטלפון של מ"נ אינו שמור בטלפון של הנאשם (הדבר היה נכון באותה העת - ל.ב), הנאשם ו-מ"נ לא הרבו לדבר בטלפון, והשיחה הנ"ל הייתה השיחה הראשונה בין הנאשם ובין מ"נ בתקופה הרלוונטית: הנאשם התקשר אפוא ל-מ"נ לאחר שהאחרון נחקר במשטרה ולא שיתף פעולה, כדי לחזק את מ"נ:
הנאשם אינו יודע להשיב מדוע מספר הטלפון שלו אינו שמור בזיכרון אצל מ"נ. השניים היו חברים לכיתה ולא מעבר לכך. לא הייתה בין השניים היכרות רבת שנים.
- לגבי השאלה מדוע יצר הנאשם קשר עם מ"נ, השיב הנאשם ש- מ"נ אינו האדם היחיד שהנאשם יצר איתו קשר טלפוני. גם לנאשם התקשרו. כך למשל, כשחברו א"ב(1) נחקר, באותו היום שוחח איתו הנאשם והתעניין. היו תלמידים נוספים ששוחחו עם חברים לפני ואחרי העדות. לא היה לנאשם עניין ספציפי עם מ"נ דווקא. הנאשם זוכר ש-מ"נ מאוד פחד, היה לחוץ ומבוהל, והנאשם רצה לשמוע שהוא רגוע ו"בסדר". אין זה נכון שהנאשם דיבר עם מ"נ כי פחד ש-מ"נ יגלה סוד כלשהו. נערים רבים חששו שגם בישיבה שלהם מנסים לפגוע והיו "הרבה סיפורים ואגדות", ולכן תלמידי הישיבה שוחחו ביניהם (ר' ההסבר המפורט של הנאשם לעיל).
עדותם של עדי ההגנה, תלמידי הישיבה במועד הרלוונטי, לגבי טענת האליבי של הנאשם